טרור

[מרתה אולוביץ]

טרור

פיגוע בצרפת
פיגועי ירי בכבישי הארץ
למזלי הטוב שמעתי עליהם רק במוצ"ש, וגם לא בפרטי פרטים.
מרגישה עצב עמוק למרות שלא מכירה אף אחד מהנפגעים. עצב שכנראה נורמלי, אם כי מעולם לא הרגשתי עצב עמוק שכזה באף פיגוע בארץ או בעולם.
בכל אופן זה מספיק לי כדי להתחיל להרגיש קצת מצוקה ותחושה של התחלת התערערות המצב הנפשי.
פוחדת.
אגב, תוך כדי כתיבה עולה לי מחשבה שאולי אני פוחדת מרגש העצב שעלה לי וזה מה שגורם לי מצוקה. היתכן?
איך מתמודדים?

 

[נעמי טאובר]

עצב על הנפגעים, ומצוקה בגלל העצב?

שלום מרתה, העצב בוודאי מתאים ונכון, המחשבה שלך שאולי את פוחדת מהעצב נשמעת נכונה, אבל אפשר לשים לב למחשבה ולתחושה, ולראות שאת שלמה, ולא קורה לך רע, לשאול את עצמך למה עצב מפחיד?
אולי בעבר היו מצבים בם העצב הציף והרגיש כה בלתי נסבל שהיה צריך להתנתק ממנו, אבל אולי כעת את בשלה ומכילה יותר, ועומדת בו!
חברה צרפתיה תיארה בפני היום איך היא חשה כזה עצב עמוק, ואז- מכניסה את החדשות למגירה, ושמה לב לרוח הקרירה והנעימה, ולציוץ הציפורים, ולכך שהחיים נמשכים... זו עצה נהדרת, וכפי שהחברה אומרת: זו גם הדרך להראות שהטרוריסטים לא יצליחו במטרתם להפחיד אותנו ולשתק את חיינו!
מותר ונכון לשים את העצב בצד כשזה מרגיש יותר מדי, ולחזור להרגיש את זרימת החיים בתוכנו.
(אולי לפעמים כשאנו לא מרשים לעצמנו לשים בצד, זה כי מציפה אשמה שאנו רגילים להרגיש ושאינה במקומה)
שיהיה שבוע טוב!

 

[מרתה אולוביץ]

תודה, נעמי, על ההכנסה לפרופורציות

לוקח לי זמן להבין מהו רגש נכון ונורמלי ומה לא.

 

[מרתה אולוביץ]

אמא ומשמעות החיים

(כל הזכויות לכותרת שמורות לארווין יאלום)
בשעות הבוקר היום התחיל להתפתח גל דיכאון: מחשבות אובדניות, מחשבות על פגיעה עצמית ורצון להפסיק את הטיפול כי אני לא מרגישה שהוא עוזר. יאוש מוחלט.
בהמשך עשיתי לפסיכולוגית חיים קשים במהלך הטיפול, כולל דיווח על שריטה בעצמי בדרך אליה. מסתבר, שהטריגר של אתמול הוא לא הטרור, אלא דווקא אמא, אצלה היינו בשבת.
אמא! איך שהיא מוציאה ממני עוצמות של כעס, כאב ועצב.
אני ממש לא אוהבת להתייחס לעבר כאל המגדיר שלי, אבל היה נראה שאין מנוס מלדבר על כך.
כשיצאתי חשתי הקלה מסויימת, ועכשיו אני בסדר.
נראה שעברתי את הגל הזה.
כנראה שהטיפול בכל זאת עוזר.
אך למה אמא, למה, את כל כך מבלבלת אותי ומקשה עלי גם היום?

 

[תמר דגן 1]

אמא עדיין משפיעה, מבלבלת ומקשה

שלום לך מרתה

את במסע קשה מאוד אך עוצמתי וחיובי, של גילוי עצמך, הטריגרים שלך, ההשפעות עליך, והכוחות שלך לצאת ממשברים.
אמא היא דמות משמעותית ביותר בחיינו. השפעותיה תהינה לעולם ועד.
האתגר הטיפולי הוא להיות יותר מודע להשפעות, פחות כואב, לקבל, להשלים, להגיע לבחירות עצמאיות.

מאוד מעריכה את אומץ ליבך ונחישותך לקדם את עצמך בחיים על אף הקשיים.
ב-ה-צ-ל-ח-ה !!