שגרת שמירה (סיפור)
שמירות במעיל דובון, מתצפת באיזה מגדל מול איזור בלתי ידוע או עויין, שטח A... עדיין קר מאוד בלילה, הצינה המפורסמת של הבוקר, חלק מהקטע של נובמבר-אפריל..., זה חודר לכל מקום בגוף על אף שאני לבוש היטב בכמה שכבות בגדים... אני מגיע שתי דקות לפני הזמן לאחר שהתעוררתי רבע שעה לפני על ידי שעון ביולוגי שלא נתן לי מנוחה...והעיר אותי כל עשר דקות או רבע שעה... הולך לשטוף פנים וידיים, שם את ה"גליל" על הכתף ואת האפוד עם הקסדה במרושל על הגוף..., לוקח עמי טרנזיסטור. עובר ליד המטבח ומכין כוס קפה מהביל... עולה על המגדל המתכתי, המדרגות מקרקשות ומעירות כנראה את השומר ששמר ארבע שעות לפניי הוא מופתע מן הדיוק ופניו אומרות תודה... "שמירה נעימה" הוא אומר, ויורד מן המגדל בנקישת נעליים. גרעינים מפוצחים פזורים בכל מקום, אפשר לראות את מקורן בשקית האם שעליה רשום: "פיצוחי מוקי" כתובות מעשה אמנות רשומות על גוף המתכת של המגדל, נכר כי גוף המתכת נצבע כמה פעמים, אך השעמום עשה את שלו: "מסייעת גולני 2000" "נשארתי שבת בגלל חלודה בחנית, בר כוכבא" וכאילו להשלים את התפאורה: עיתונים ישנים מסופשבוע שעבר, זרוקים בפינה... הקור נכנס לכל מקום בגוף.... אי אפשר להירדם...(ואי אפשר לנקר ) שומע רדיו "ציפורי לילה" על גבר מאוכזב שאשתו עזבה אותו והוא רוצה ללכת לאבא (להתאבד) מעביר תחנה, מצפה לשמוע קצת שירים, אך הם מבוששים לבוא, הסקאלה מאכזבת מתמיד. משחק עם הזרקור עזר... אבל הוא מועל בתפקידו וחושב שהוא סירנה של משטרה ומתחיל להסתובב לכל עבר... ממש משטרת העמקים בפעולה... מביט בזריחה שמשנה את כל צבעי העולם, השמש עולה מאי שם, ההרים משתנים והזריחה הכבירה עושה בהם נפלאות כמו מכחול של אומן זהו השיר הכי נפלא על הבוקר, אני אומר לעצמי... פתאום מגיעה השעה חמש, יש שירים ואני מעביר את הזמן... אחר כך באה שירה אחרת- שירת הציפורים שלא תלויה בסקאלה זו או אחרת... כבר הגיעה העת להתחלף, עוברים שבע דקות ואני רותח ומתעצבן ומחייג ל"מבצעים" חיילת מנומנמת מרימה ואומרת: "אנחנו לא יודעים מי אמור להחליף אותך אבל אנחנו מיד מחפשים ברשימה ומעירים אותו" הוא בא מרושל, על לבוש אזרחי, עיניו עצומות למחצה, הוא אומר: "אני הולך לשירותים" ונעלם לעוד חצי שעה...
