טרגדיה ושמה 'רבי יוחנן'.
בדד הגיח לעולם, כשנולד יתום היה, אביו מת עוד כשעברתו אמו ואמו מתה בלידתו. ללא אב וללא אם החל את צעדיו בעולם הרחב (1) לא. יוחנן הצעיר לא היה משחר נעוריו גאון גדול ועילוי בתורה. הוא נתגדל בבית סבו ובילדותו זכה עוד ללמוד בישיבת ציפורי. לימים יספר שישב בילדותו בישיבת רבי שבע עשרה שורות אחרי מקום מושבו של רב, ושמע את רב ורבי מתווכחים ומתחדדים זה בזה אך לא הבין מדבריהם מאום (2) . רבי, ראש המתיבתא שם עינו על יוחנן. הנער יוחנן, יפה תואר היה, שובה כל עין רואיו. לא בגלל כשרונותיו. לא בגלל מוחו העילויי, גם לא בגלל יופיו הנדיר. כי אם בגלל אהבת התורה שחדורה היתה בו. כבר ביושבו לפניו הוא ניבא לו שיהיה מורה הוראה בישראל. ואכן, אהבת התורה שהיתה ביוחנן הצעיר היתה בין הבולטות בתכונותיו. עבור התורה הקריב הוא הכל. עוד בהיותו נער מכר יוחנן אחוזת נחלה שהורישו לו הוריו בין טבריה לציפורי בכדי שיוכל ללמוד תורה. לימים כבר בהיותו 'רבי יוחנן' היה מטייל והולך כשהוא נסמך על ר' חייא בר אבא תלמידו. הגיעו לבית שדה אמר לו ר' יוחנן: "רואה אתה בית שדה זה? שלי היה ומכרתיו בשביל שביקשתי לעסוק בתורה". הגיעו לבית כרם אמר "רואה אתה בית כרם זה? שלי היה ומכרתיו בשביל שביקשתי לעסוק בתורה". הגיעו לבית זית אמר לו: " רואה אתה בית זית זה? שלי היה ומכרתיו בשביל שביקשתי לעסוק בתורה" (3) . כך, באהבתה, מכר כל שהיה לו. ואחר שתם הכסף נותר אביון ודל החי חיי עוני ומצוקה. הוא אף נשבר במשך השנים, העוני הכביד והמצוקה עלתה ור' יוחנן החליט כי עליו לצאת ולבקש פרנסתו. יחד עם אילפא, חברו ללימודים ולעוני, יצאו שניהם לבקש להם מלאכה. בדרכם ישבו תחת גדר רעועה ואכלו. בעודם אוכלים שומע ר' יוחנן כי באו במחיצתם שני מלאכי השרת. אומר האחד מהם לרעו: "הבה נפיל עליהם את הגדר הרעועה ונהרגם, שמניחים חיי עולם ועסקים בחיי שעה. אמר לו חברו, הנח להם, יש בהם אחד שהשעה עומדת לו. ר' יוחנן שמע את השיחה ואילפא לא שמע. מכאן הסיק ר' יוחנן שבשורת הגדולה לעתיד מכוונת אליו וחזר לעסוק בתורה (4) . ר' יוחנן הלך לפי צו מצפונו. ר' יוחנן הוא זה שדרש הכתוב: "ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענה אותה ונעשינה – כי לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרנים" (5) . והוא שאמר: "איזה תלמיד חכם? כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו." (6) הוא זה ששמע את קול המלאך מבפנים, קול המלאך הקורא לו. לא היה זה מלאך כי אז גם אילפא שהיה בעל מדרגה היה שומעו, ולא, לא שמע זאת רק ר' יוחנן מפני העתיד שהובטח אך לו בדבריהם, שהרי אמרו החכמים שאם היה אילפא יושב באהלה של תורה ולא היה יוצא למיעבד עיסקא אותו היו ממליכים בהיותו 'טפי גמיר' מר יוחנן (7) . היה זה ר' יוחנן. היו אלו שאיפותיו שרצו הפל את הגדר עליו. והיו אלו שאיפותיו שניבאוהו כי יעלה לגדולה. ור' יוחנן נותר עני ובודד. אך תורתו עמו. כמו לא די בענייו עד כה. באו עליו אסונות אחר אסונות, עשרה בנים היו לו לרבי יוחנן. וכולם מתו עליו בחייו. בנו האחרון שנותר לו, הצעיר מביניהם מת אף הוא ובמיתה משונה, הוא מצא את מותו ביורת צבע רותחת. ר' יוחנן לא מתייאש. בקור רוח אינסופי הוא ממשיך בחייו, בבדידותו. ולא עוד אלא שבמעוראות חייו הקשים נשתמש לנחם אומללים וקשי יום אחרים. עצם קטנה לקח עמו מבנו האחרון, עצם שאינה מטמאה. אותה היה מראה לכל קשה יום שהתלונן על מצבו, "זוהי עצם של בני העשירי" (8) , היה אומר. רק בקור רוח מוחלט שכזה יכול היה לעמוד באסונות כאלו, ורק בקור רוח שכזה מסוגל ר' יוחנן לחשוב בשעת אסונו האישי כשבנו אחרונו מת עליו, במה יוכל לנחם את האחרים. והוא מחשב ומדייק, נטל עצם קטה מבנו, כזאת שאינה מטמאה... בדידות כואבת. בדידות מאיימת. אך פתע אור ירד לעולמו המיוסר. אור בדמות בריון לודי. גלדיאטור שהשתייך לקבוצת הלודיים. על שפת הנהר הם נפגשו. ר' יוחנן בא להתרחץ בנהר הירדן. וריש לקישא, ראש הלסטים אף הוא הגיע באותו זמן לרחוץ בנהר. כשראה את ר' יוחנן התפעל מיפיו הרב וקפץ אחריו אל הנהר. ר' יוחנן שראה את קפיצתו האדירה התפעל ואמר לו חילך לאורייתא – כוחך ראוי לעסק התורה. ריש לקיש אף הוא השיב לו: "שופרך לנשי" – יופיך לנשים הוא ראוי. אמר לו ר' יוחנן, אם אתה חוזר בך אתן לך לאשה את אחותי שיפה היא ממני. הסכים ריש לקיש. ושם נעשו השנים לגיסים. ולאוהבים (9) . ר' יוחנן קיבל על עצמו ללמדו תורה ולא ארכו הימים וריש לקיש עמד בשורה אחת עם ר' יוחנן. הוא נעשה משנהו של ר' יוחנן בישיבת טבריה ותפקידו היה לחזור על שיעורו של ר' יוחנן בפני התלמידים (10) . חריפותו של ריש לקיש הפליאה את התלמידים ואף ר' יוחנן הכיר בכחו לש גיסו, מי שהיה עד לא משמן מנהיג הלסטים, והיה מודה כי שקול הוא נגדו. אהבת נפש אהבו והוא החזיקו בחיים אחר כל תלאותיו שעבר. ריש לקיש והתורה, שבעצם חד הם. אך גם בנו הרוחני שנותר לו מכל בניו אף הוא מת. בנו האהוב. גיסו ותלמיד-חברו. ריש לקיש מת. היה זה לאחר ויכוח עם ר' יוחנן בדיו מהו גמר מלאכה של כלי זיין, סייף סכין פגיון ורמח. נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש. ובפליטת פה בתוך הויכוח הקניטו ר' יוחנן: "ליסטים בְּליסטות ידע". ריש לקיש, תלמידו חביבו של ר' יוחנן נפגע עד עמקי נפשו, ומרוב עגמת נפש על הקנטת רבו אותו נפל ומת. לפני כן הספיק לומר לרבו: "מה הועלת לי שלימדתני תורה? – הליסטים קראו לי רבי, וכאן קוראים לי רבי. רבי יוחנן לא יכול היה לסלוח לעצמו על מה שפלט. ובעיקר על התוצאות המרות. הוא החל לקרוע את בגדיו ובכה בכי מרורות: "היכן אתה בן לקישא?" "היכן אתה בן לקישא?". עד שנטרפה עליו דעתו. ובקשו חכמים רחמים עליו. ומת. מקורות. [מודגש]1 [סמודגש] כשעיברתו אמו – מת אביו, ילדתו – מתה אמו. (קידושין ל"א). [מודגש]2 [סמודגש] חולין קל"ז. [מודגש]3[סמודגש] ויק"ר ל. [מודגש] 4[סמודגש] תענית כ"א. [מודגש] 5[סמודגש] עירובין נ"ה. [מודגש] 6[סמודגש] קהלת רבה פ"ז . [מודגש]7 [סמודגש] תענית שם ברש"י. [מודגש]8 [סמודגש] ברכות ה ע"ב ראה בפירוש ר' נסים גאון. [מודגש] 9[סמודגש] ב"מ פ"ד. [מודגש] 10[סמודגש] ב"ק קי"ז ורש"י שם.
בדד הגיח לעולם, כשנולד יתום היה, אביו מת עוד כשעברתו אמו ואמו מתה בלידתו. ללא אב וללא אם החל את צעדיו בעולם הרחב (1) לא. יוחנן הצעיר לא היה משחר נעוריו גאון גדול ועילוי בתורה. הוא נתגדל בבית סבו ובילדותו זכה עוד ללמוד בישיבת ציפורי. לימים יספר שישב בילדותו בישיבת רבי שבע עשרה שורות אחרי מקום מושבו של רב, ושמע את רב ורבי מתווכחים ומתחדדים זה בזה אך לא הבין מדבריהם מאום (2) . רבי, ראש המתיבתא שם עינו על יוחנן. הנער יוחנן, יפה תואר היה, שובה כל עין רואיו. לא בגלל כשרונותיו. לא בגלל מוחו העילויי, גם לא בגלל יופיו הנדיר. כי אם בגלל אהבת התורה שחדורה היתה בו. כבר ביושבו לפניו הוא ניבא לו שיהיה מורה הוראה בישראל. ואכן, אהבת התורה שהיתה ביוחנן הצעיר היתה בין הבולטות בתכונותיו. עבור התורה הקריב הוא הכל. עוד בהיותו נער מכר יוחנן אחוזת נחלה שהורישו לו הוריו בין טבריה לציפורי בכדי שיוכל ללמוד תורה. לימים כבר בהיותו 'רבי יוחנן' היה מטייל והולך כשהוא נסמך על ר' חייא בר אבא תלמידו. הגיעו לבית שדה אמר לו ר' יוחנן: "רואה אתה בית שדה זה? שלי היה ומכרתיו בשביל שביקשתי לעסוק בתורה". הגיעו לבית כרם אמר "רואה אתה בית כרם זה? שלי היה ומכרתיו בשביל שביקשתי לעסוק בתורה". הגיעו לבית זית אמר לו: " רואה אתה בית זית זה? שלי היה ומכרתיו בשביל שביקשתי לעסוק בתורה" (3) . כך, באהבתה, מכר כל שהיה לו. ואחר שתם הכסף נותר אביון ודל החי חיי עוני ומצוקה. הוא אף נשבר במשך השנים, העוני הכביד והמצוקה עלתה ור' יוחנן החליט כי עליו לצאת ולבקש פרנסתו. יחד עם אילפא, חברו ללימודים ולעוני, יצאו שניהם לבקש להם מלאכה. בדרכם ישבו תחת גדר רעועה ואכלו. בעודם אוכלים שומע ר' יוחנן כי באו במחיצתם שני מלאכי השרת. אומר האחד מהם לרעו: "הבה נפיל עליהם את הגדר הרעועה ונהרגם, שמניחים חיי עולם ועסקים בחיי שעה. אמר לו חברו, הנח להם, יש בהם אחד שהשעה עומדת לו. ר' יוחנן שמע את השיחה ואילפא לא שמע. מכאן הסיק ר' יוחנן שבשורת הגדולה לעתיד מכוונת אליו וחזר לעסוק בתורה (4) . ר' יוחנן הלך לפי צו מצפונו. ר' יוחנן הוא זה שדרש הכתוב: "ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבור לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמיענה אותה ונעשינה – כי לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרנים" (5) . והוא שאמר: "איזה תלמיד חכם? כל שהוא מבטל עסקיו מפני משנתו." (6) הוא זה ששמע את קול המלאך מבפנים, קול המלאך הקורא לו. לא היה זה מלאך כי אז גם אילפא שהיה בעל מדרגה היה שומעו, ולא, לא שמע זאת רק ר' יוחנן מפני העתיד שהובטח אך לו בדבריהם, שהרי אמרו החכמים שאם היה אילפא יושב באהלה של תורה ולא היה יוצא למיעבד עיסקא אותו היו ממליכים בהיותו 'טפי גמיר' מר יוחנן (7) . היה זה ר' יוחנן. היו אלו שאיפותיו שרצו הפל את הגדר עליו. והיו אלו שאיפותיו שניבאוהו כי יעלה לגדולה. ור' יוחנן נותר עני ובודד. אך תורתו עמו. כמו לא די בענייו עד כה. באו עליו אסונות אחר אסונות, עשרה בנים היו לו לרבי יוחנן. וכולם מתו עליו בחייו. בנו האחרון שנותר לו, הצעיר מביניהם מת אף הוא ובמיתה משונה, הוא מצא את מותו ביורת צבע רותחת. ר' יוחנן לא מתייאש. בקור רוח אינסופי הוא ממשיך בחייו, בבדידותו. ולא עוד אלא שבמעוראות חייו הקשים נשתמש לנחם אומללים וקשי יום אחרים. עצם קטנה לקח עמו מבנו האחרון, עצם שאינה מטמאה. אותה היה מראה לכל קשה יום שהתלונן על מצבו, "זוהי עצם של בני העשירי" (8) , היה אומר. רק בקור רוח מוחלט שכזה יכול היה לעמוד באסונות כאלו, ורק בקור רוח שכזה מסוגל ר' יוחנן לחשוב בשעת אסונו האישי כשבנו אחרונו מת עליו, במה יוכל לנחם את האחרים. והוא מחשב ומדייק, נטל עצם קטה מבנו, כזאת שאינה מטמאה... בדידות כואבת. בדידות מאיימת. אך פתע אור ירד לעולמו המיוסר. אור בדמות בריון לודי. גלדיאטור שהשתייך לקבוצת הלודיים. על שפת הנהר הם נפגשו. ר' יוחנן בא להתרחץ בנהר הירדן. וריש לקישא, ראש הלסטים אף הוא הגיע באותו זמן לרחוץ בנהר. כשראה את ר' יוחנן התפעל מיפיו הרב וקפץ אחריו אל הנהר. ר' יוחנן שראה את קפיצתו האדירה התפעל ואמר לו חילך לאורייתא – כוחך ראוי לעסק התורה. ריש לקיש אף הוא השיב לו: "שופרך לנשי" – יופיך לנשים הוא ראוי. אמר לו ר' יוחנן, אם אתה חוזר בך אתן לך לאשה את אחותי שיפה היא ממני. הסכים ריש לקיש. ושם נעשו השנים לגיסים. ולאוהבים (9) . ר' יוחנן קיבל על עצמו ללמדו תורה ולא ארכו הימים וריש לקיש עמד בשורה אחת עם ר' יוחנן. הוא נעשה משנהו של ר' יוחנן בישיבת טבריה ותפקידו היה לחזור על שיעורו של ר' יוחנן בפני התלמידים (10) . חריפותו של ריש לקיש הפליאה את התלמידים ואף ר' יוחנן הכיר בכחו לש גיסו, מי שהיה עד לא משמן מנהיג הלסטים, והיה מודה כי שקול הוא נגדו. אהבת נפש אהבו והוא החזיקו בחיים אחר כל תלאותיו שעבר. ריש לקיש והתורה, שבעצם חד הם. אך גם בנו הרוחני שנותר לו מכל בניו אף הוא מת. בנו האהוב. גיסו ותלמיד-חברו. ריש לקיש מת. היה זה לאחר ויכוח עם ר' יוחנן בדיו מהו גמר מלאכה של כלי זיין, סייף סכין פגיון ורמח. נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש. ובפליטת פה בתוך הויכוח הקניטו ר' יוחנן: "ליסטים בְּליסטות ידע". ריש לקיש, תלמידו חביבו של ר' יוחנן נפגע עד עמקי נפשו, ומרוב עגמת נפש על הקנטת רבו אותו נפל ומת. לפני כן הספיק לומר לרבו: "מה הועלת לי שלימדתני תורה? – הליסטים קראו לי רבי, וכאן קוראים לי רבי. רבי יוחנן לא יכול היה לסלוח לעצמו על מה שפלט. ובעיקר על התוצאות המרות. הוא החל לקרוע את בגדיו ובכה בכי מרורות: "היכן אתה בן לקישא?" "היכן אתה בן לקישא?". עד שנטרפה עליו דעתו. ובקשו חכמים רחמים עליו. ומת. מקורות. [מודגש]1 [סמודגש] כשעיברתו אמו – מת אביו, ילדתו – מתה אמו. (קידושין ל"א). [מודגש]2 [סמודגש] חולין קל"ז. [מודגש]3[סמודגש] ויק"ר ל. [מודגש] 4[סמודגש] תענית כ"א. [מודגש] 5[סמודגש] עירובין נ"ה. [מודגש] 6[סמודגש] קהלת רבה פ"ז . [מודגש]7 [סמודגש] תענית שם ברש"י. [מודגש]8 [סמודגש] ברכות ה ע"ב ראה בפירוש ר' נסים גאון. [מודגש] 9[סמודגש] ב"מ פ"ד. [מודגש] 10[סמודגש] ב"ק קי"ז ורש"י שם.