טראומה כתוצאה ממשבר חברתי
קודם כל אברך את עצמי בברכת ברוך הבא למועדון
לאחרונה התברר לי שאני סובל מפוסט טראומה.
הסיוטים, הפלאשבקים, כל מיני דחפים לא מוסברים ועוד, לא התייחסתי לזה מעבר לזכרונות לא נעימים מהעבר.
לאחרונה קראתי על פוסט טראומה ובעצם קראתי על עצמי, התגלית הזו הממה אותי, בעצם יש שם למה שאני עובר וממילא אולי טיפול. אבל התגלית הזו גם זעזעה אותי, שאני קורא על הנושא הדמעות עפות מאליהן, ואני כבר לא ילד, זה מרגיש לי כמסכנות ואומללות, בכל פעם כזו עולה לי לראש תמונות האילוסטרציה השונות שמצורפות לכתבות על נפגעות תקיפה מינית - שרואים בתמונה דמות קורבן שמתכרבלת לתוך עצמה - שזה באמת נכון אבל גם לא נוח לי עם זה.
מדובר אצלי בטראומה די נדירה לדעתי.
לפני הרבה שנים סבלתי ממשבר חברתי עמוק, הייתי שרוי בבדידות ובעצב אין סופיים למשך כמה שנים, חשתי השפלה כלפי הסביבה וייאוש כלפי עצמי.
יצאתי מזה. אבל מתברר שעם נזקים.
זה סוג של פוסט טראומה מורכבת, ומה שמבדיל אותה מחברותיה היא שבמקרה שלי אין אשם ספציפי, זה פשוט מצב שנוצר, הייתי באמת בלתי נסבל בזמנו והחברה לא קיבלה אותי.
אז מי האשם?! באותה תקופה דמיינתי איך שאני עובר עם תמ"ק ומחסל את כולם - את כל אלה שלא מעוניינים בי, אבל ידעתי היטב שאני הסיבה לכל זה, מצד שני אמרתי לעצמי: אוקיי, אז אני לא נחמד, אבל זה העונש הנורא שמגיע לי?! מצב מוזר. אבל הנזק קיים.
נראה לי שאני צריך מטפל שמתמחה בנפגעי תקיפה מתמשכת (מינית/ רגשית / פיזית) שזה דבר שהכי קרוב למצב שלי.
דעתכם.
קודם כל אברך את עצמי בברכת ברוך הבא למועדון
לאחרונה התברר לי שאני סובל מפוסט טראומה.
הסיוטים, הפלאשבקים, כל מיני דחפים לא מוסברים ועוד, לא התייחסתי לזה מעבר לזכרונות לא נעימים מהעבר.
לאחרונה קראתי על פוסט טראומה ובעצם קראתי על עצמי, התגלית הזו הממה אותי, בעצם יש שם למה שאני עובר וממילא אולי טיפול. אבל התגלית הזו גם זעזעה אותי, שאני קורא על הנושא הדמעות עפות מאליהן, ואני כבר לא ילד, זה מרגיש לי כמסכנות ואומללות, בכל פעם כזו עולה לי לראש תמונות האילוסטרציה השונות שמצורפות לכתבות על נפגעות תקיפה מינית - שרואים בתמונה דמות קורבן שמתכרבלת לתוך עצמה - שזה באמת נכון אבל גם לא נוח לי עם זה.
מדובר אצלי בטראומה די נדירה לדעתי.
לפני הרבה שנים סבלתי ממשבר חברתי עמוק, הייתי שרוי בבדידות ובעצב אין סופיים למשך כמה שנים, חשתי השפלה כלפי הסביבה וייאוש כלפי עצמי.
יצאתי מזה. אבל מתברר שעם נזקים.
זה סוג של פוסט טראומה מורכבת, ומה שמבדיל אותה מחברותיה היא שבמקרה שלי אין אשם ספציפי, זה פשוט מצב שנוצר, הייתי באמת בלתי נסבל בזמנו והחברה לא קיבלה אותי.
אז מי האשם?! באותה תקופה דמיינתי איך שאני עובר עם תמ"ק ומחסל את כולם - את כל אלה שלא מעוניינים בי, אבל ידעתי היטב שאני הסיבה לכל זה, מצד שני אמרתי לעצמי: אוקיי, אז אני לא נחמד, אבל זה העונש הנורא שמגיע לי?! מצב מוזר. אבל הנזק קיים.
נראה לי שאני צריך מטפל שמתמחה בנפגעי תקיפה מתמשכת (מינית/ רגשית / פיזית) שזה דבר שהכי קרוב למצב שלי.
דעתכם.