טקס יום הזכרון
בשכונה שלי... כמדי שנה כולם נוהרים לרחבת המתנ"ס לטקס יום הזכרון. שכונה קטנה - כולם מכירים. מאז עידן הוידיאו, האובדן נעשה מוחשי. הפנים הצעירות, היפות ניבטות מעל פני המסכים הגדולים - רובם ילדים בני 19-20. הרבה מהם הכרנו, קודם היו אלו אבות של חברים, אח"כ אחים, אח"כ חברים שלנו ובשנים האחרונות, בשכבות הקרובות לילדים שלנו.... הצופים עורכים את הטקס, ילדים שמקריאים את הטקסים שחודרים ישר ללב "אלו האחים שלי", "הוא נשאר בן 20" "הנעורים שבאו פתע אל סופם"... מישהו שר "אל מלא רחמים" והעצב של היום הזה עם העצב של יום השואה שרק עבר מתערבבים ביחד. השנה בני השכבה של בתי החיילת הם החיילים. כולם במדים, עונדים בגאווה את התגים הכומתות, רבים לא יצאו הביתה.... השנה היה לי הטקס קשה במיוחד, אולי כי כבר הגעתי אליו מוטשת. אצטט בית אחד מתוך שירו של נתן יהונתן: שירים עד כאן מילים: נתן יונתן לחן: נחום היימן שירים עד כאן ניתנה לנו ארכה עד שהזמן שלנו יעצור. היו גשמים ואור מה עוד אפשר לרצות, מה עוד אפשר לרצות יפים ממני וממך יפים ממני וממך האדמה לקחה.
בשכונה שלי... כמדי שנה כולם נוהרים לרחבת המתנ"ס לטקס יום הזכרון. שכונה קטנה - כולם מכירים. מאז עידן הוידיאו, האובדן נעשה מוחשי. הפנים הצעירות, היפות ניבטות מעל פני המסכים הגדולים - רובם ילדים בני 19-20. הרבה מהם הכרנו, קודם היו אלו אבות של חברים, אח"כ אחים, אח"כ חברים שלנו ובשנים האחרונות, בשכבות הקרובות לילדים שלנו.... הצופים עורכים את הטקס, ילדים שמקריאים את הטקסים שחודרים ישר ללב "אלו האחים שלי", "הוא נשאר בן 20" "הנעורים שבאו פתע אל סופם"... מישהו שר "אל מלא רחמים" והעצב של היום הזה עם העצב של יום השואה שרק עבר מתערבבים ביחד. השנה בני השכבה של בתי החיילת הם החיילים. כולם במדים, עונדים בגאווה את התגים הכומתות, רבים לא יצאו הביתה.... השנה היה לי הטקס קשה במיוחד, אולי כי כבר הגעתי אליו מוטשת. אצטט בית אחד מתוך שירו של נתן יהונתן: שירים עד כאן מילים: נתן יונתן לחן: נחום היימן שירים עד כאן ניתנה לנו ארכה עד שהזמן שלנו יעצור. היו גשמים ואור מה עוד אפשר לרצות, מה עוד אפשר לרצות יפים ממני וממך יפים ממני וממך האדמה לקחה.