טקסים

[Yin]

נכון

לא כל ההרגלים שלנו זהים בחשיבותם, אך לא פשוט לוותר גם הקטנים שבהם.

 

[Tonjin]

מאיפה הבאת את זה...?!

הטקסים ברוב שיטות הלחימה היפניות הם כמעט זהים, והם גם כנראה לא כל-כך שונים מהותית (קידה מעט שונה, זווית שונה של החזקת הנשק) בין שיטות לחימה מארצות אחרות..

אם כבר, מעניין היה לבדוק מדוע הקודים והטקסים כל-כך דומים (או לפחות יותר דומים משונים), בכל העולם..

ולנושא השורה האחרונה שלך - אני יכול עכשיו (אחרי חצות, אחרי 16 שעות לימודים ועבודה ואחרי כמה בירות) לחשוב על לפחות 5 (ואני זהיר, יתכן שאפילו על מספר דו-ספרתי) של שיטות שהתפצלו בגלל דיונים על טכניקה ומהות, ואף לא על אחת שהתפצלה בגללי ענייני טקס, יש לך דוגמאות כאלו (של שיטות לחימה, כן? לא של חצרות חסידים...)

וחוץ מזה, כמעט בכל קבוצה שהיא - חבר שמסרב לציית למינימום מסויים של טקסים/קודים/מנהגים המקובלים בה, מוצא את דרכו החוצה - זה לא באמת מפתיע אותך, נכון...?

 

[לי לביא רמירז]

 

[Yin]

ברור שהוקמו שיטות בגלל דיונים טכניים

אני טוען שגם בגלל נושאים לא טכניים.
אני יכול לתת כמה וכמה דוגמאות גם מהארץ, אך אני לא רוצה להכנס לשם באופן פומבי - זה לא נראה לי מהותי לדיון.

טקס אינו רק קידה, שמשום מה זה המילה שתפסה כאן, אלא שלל ההרגלים והקודים של קבוצה.

הטקסים דומים בגלל מקור השיטות. למשל, בגדי האימון של השיטות האינדונזיות, קשור לללבוש בארץ המקור, ששונה מדגמחי החאקי שנוטים ללבוש מתאמני השיטות הרוסיות.
אלו וגם אלו יכלו להחליף בגדים ועדיין לא הייתה משתנה המהות. או הבטיחות.

 

[amir_aikido]

מכיר הרבה סיבות לפיצולים, אך לא הטקס

מכיר פיצולים שנבעו מסיבות של מתודולוגיה, מכיר פיצולים על ויכוח טכני, כמעט תמיד, הסיבה האמיתית לפיצול היתה יחסים בעייתיים בין המורים המובילים / בכירים / ... על מעמדם היחסי (ללא ויכוח כזה, כנראה שניתן לשמר יותר מדרך אחת בתוך אותו ארגון / שיטה).

לא מכיר פיצול רק בגלל הטקס.

לתחושתי, אתה מצמיד טקס לאגו, בעוד שהשניים הללו נפרדים.


אמיר

 

[Yin]

נכון, אני מצמיד טקס לאגו

וזה מה שכתבתי - שטקסים הם חלק מהזהות העצמית, מההגדרה העצמית.

למה אתה חושב שהשניים האלו נפרדים?

 

[Yin]

ואם תסתכל על דתות

תראה שמה שמפריד בין הדתות המונותאיסטיות הוא סט הטקסים.

 

[קורא בהרים]

זה קצת כמו להגיד

שההבדל בין צבאות במלחמה הוא צבע המדים, לא?

 

[Yin]

לא

 

[קורא בהרים]

דווקא נראה לי שכן.

 

[Tonjin]

תכל'ס גם לי.. קצת...

 

[Yin]

אתה יודע מה, נניח שכן

זה רק מדגיש את העניין...

 

[קורא בהרים]

שהוא?

 

[amir_aikido]

כי רוב טקסי האמנות לחימה אינם כאלה

רוב הטקסים של אמנויות הלחימה שאני מכיר, מאוד דומים ללחיצת יד / חיבוק יותר משהם דומים לטקסים הדתיים.
בעיקר כשמדובר על המשמעות שלהם עבורנו - ישראלים שזרים לתרבות המקור.

תמיד ימצאו אותם "צדיקים מן האפיפיור"
וגם כאלה שיקדשו את הטקס יותר ממקומו בשרשרת

אך בעיני הרוב, הטקס הזה הוא כלי,
כלי שעוזר במעבר לאימון מן החוץ,
כלי שעוזר בבניית האמון שחיוני לאימון עם בן-זוג.

אך הכלי הזה לא מגדיר את הזהות / מהות האישית שלנו,
אלא משמש אותנו באינטראקציה.


אמיר

 

[Yin]

אנחנו רואים דברים באופן שונה

תודה על הדיון

 

[Tonjin]

אני לא מבין בדיוק מה אתה מנסה להגיד...

ברוב המוחלט של המקומות שראיתי אין שום בעיה לתלמיד מתחיל להגיע ביגוד אחר (מכיר מקרה ביפן שבו מישהו התאמן עם טרנינג וטי-שירט כמעט עד רמת חגורה שחורה) בחודשים הראשונים עד שהוא מחליט מה הלאה, אבל ברגע שהחלטת להיות חלק מהקבוצה - תעמוד בתנאים (שכוללים מה לעשות קוד לבוש והתנהגות מסויים, והתחייבות מובלעת להגיע בזמן, לציית להוראות המורה בזמן האימון, שמירה על בטחון שאר החברים וכיו"ב..)

אבל כפי שלי העירה למטה - אני לא רואה איזו סיבה בדיוק יש לתלמיד אייקידו או קראטה להגיע לאימון בטייטס פרחוני...? (זה כמובן בהנחה שהוא באמת בא ללמוד ולא לזעוק את המיוחדות שלו מעל הבמה של הדוג'ו)

אם היית נפגש ל'אימוני' מוזיקה קלאסית פעם בשבוע ומישהו היה מגיע עם גיטרה חשמלית? אם למפגשי טעימת יין הייתי מגיע עם 6 pack של בירה..?

או דוגמא אחרת, מה אם אני מחליט שמתאים לי יותר להגיע לאימונים בחצי-שעה איחור ומזיע מריצה שעשיתי עד לדוג'ו ולעלות ישירות למזרון (הרי כבר עשיתי חימום) בלי להתייחס למורה כלל..

הרי גם כאן אין בעייה בטיחותית..


אה וכן, אם אתה טוען שהוקמו קבוצות/סגנונות על ענייני טקס, המתדיינים איתך טוענים שהם לא מכירים כאלו אבל מכירים עשרות דוגמאות הפוכות ואתה לא מוכן לגבות את ההצהרות שלך בדוגמאות, אז כן - זה דווקא די מהותי לדיון, או לפחות לטענות שאתה טוען בו ולאופן בו הן ואתה נתפסים..

 

[Yin]

ככתוב, אני מתייחס למילה טקס הרבה מעבר

לסט של קידות.

הטענה העקרונית שלי היא שטקסים קיבלו חשיבות משלהם ולמרות, או דווקא, עקב החיוניות שלהם - הם צריכים להשאר כלי מעבר בלבד.
לא צריך להניח שמי שלא מקיים טקס, לא רוצה להיות שייך לקבוצה או יפגע בבטיחות.
להגיע לטעימות יין עם בירה, זה לא ממש קשור לטקסיות...

 

[Tonjin]

אז על מה אתה מדבר...

אם הם לא 'סט של קידות' או פריטי לבוש (לרוב פונקציונאליים בכל-זאת) שנהוג ללבוש באימון, או סוג של כללי התנהגות כלפי שאר המתאמנים - אז מה נשאר בעצם..?

וכן, טקסים כמו קידה/מדיטצייה/החלפת לבוש/טאטוא הדוג'ו לפני ואחרי אימון הם בהחלט כלי מעבר - משגרת היום-יום למסגרת של אימון...

כך שהם כלי מעבר שאתה משתמש בו יום-יום, והאמירה על זה שהם 'צריכים להשאר כלי מעבר בלבד' קצת תמוהה

ולהגיע לטעימות יין עם בירה זה בדיוק כמו להגיע לאימון ג'ודו בחצאית טוטו..

האם כשלימדת והנחת לתלמידיך לבוא לבושים ככל שיחפצו (מה שמתאפשר אגב בסגנונות לחימה מסויימים יותר מבאחרים, עיין ערך ג'ודו ובג'ג', לדוגמא) - האם גם אפשרת להם לעשות יוגה במקום להתאמן, לרקוד צ'ה-צ'ה-צ'ה במקום חימום ולדקלם שייקספיר במקום להקשיב לך..?

או שדרשת שישמעו ל'טכס" של שיעור טאי-צ'י..?

 

[Yin]

שמעתי את עירית לינור, אתמול ברדיו

מדברת על כך שזה מגוחך שאנשים מנמקים טקסים דתיים בכל מיני נימוקים שכלתניים ומדעיים.
למשל ברית מילה, ונימוקי ההיגיינה ומניעת המחלות. הרי, היא אמרה, שאנשים דתיים היו ממשיכים למול את ילדיהם גם אם המדע היה אומר ההיפך.

נראה לי שטיעון דומה יכול לחול על טקסים כמו קידות ואחרים.

מעבר לכך שים לב לדינמיקה של הדיון, ולכך שכתבתי שקשה לדוןמעל טקסים משום שאנשים מרגישים דיון כזה כאיום על הזהות העצמית או הקבוצתית.

 

[לי לביא רמירז]

טקס ונוכחות

לא מזמן דנו פה בשרשור בנוגע ל-mindfulness.
כמו שתאר אלויס כוחו של הטקס לקרוא אותנו לנוכחות מלאה, כמו גם ליצור אוירה וסביבה מתאימה.

בין אם הטקס הוא קידה שקטה ובין אם זעקת קרב או מספר נשימות מודעות או שפשוף כפות הידיים זו בזו - משהו בנוכחותנו ברגע הזה מסמל או מסמן עבורנו את הבחירה החדשה.
אין זה חשוב כמה מורכב או פשוט, או אם אפילו תואם להגדרה של ׳טקס׳.

טקס קשור גם בהנאה (שאיפת ניחוח הארומה לפני הלגימה מהקפה) או בפחד (מחווה גופנית שתפקידה להרגיע מעט לפני ארוע חשוב) וכמו כמעט ואינו שייך למעגל תרבותי דווקא (אם כי השוני בפרטים ניכר שם) אלא למעגל האנושי. אנחנו בוחרים בטקסים כמו לציין נוכחות כזו או אחרת שלנו בחיינו ובסביבתנו.

טקס ש׳נכון לי׳ יכול בהחלט להיות טקס שנלמד מאחרים, מסביבה, מתרבות אחרת בייחוד אם הוא נלמד בלוויית הסבר למקורותיו ו/או מטרותיו.

לא ארחיק מהדוג׳ו שלי מי שבוחר שלא לקוד בגלל סיבות של אמונה, למשל, אבל בהחלט אדאג לבדוק מה מניעיו של תלמיד שאינו מכבד את המקום, התלמידים, המורים, כללי הבטיחות ואת הדרך. למישהו כזה אציע ללמוד על הכוונה והמטרה שמאחורי הטקס או הנוהג ולהבהיר לעצמו את מקור ההתנגדות.