טקסט
נגשתי למחשב. זוועה. נמאס לי. כל הטקסטים מלוכלכים. מלאי רמיזות. החלטתי שאני רוצה טקסט אחר. יצאתי מהבית. הערב יהיה ערב של טקסט.
הלכתי לפאב בדרום טקסט-אביב. איך שנכנסתי הרגשתי את אווירת הטקסט באויר. הגברים שולחים מבטים טקסטיים אל נשים עם הופעה טקסטואלית. לא זו בלבד. כל אחד שולח לשני הודעת טקסט.
ישבתי על הבר. לא חלפה דקה התיישבה לידי בחורה. שער ג'ינג'י גולש. מבט טקסטי. עשתה לעצמה אאוטינג בבלוגים שלה שהיו אחוזים חזק בוורד פרס. קישורים לאתרי טקסט על הגב. חצאית דרופל שמתחתיה טקסטיני עם גרבי רשת חברתית.
"שמע" היא אמרה לי. "שיהיה ברור. אני עולה חדשה מטקסטס בארה"ב. כשהגעתי לכאן לא ידעתי אם טוב לי או רע לי, אבל עכשיו אני בטוחה: אני לא יורדת. אבל חוץ מזה, לקיומי, אני עושה טקסט בתשלום בלבד. אבל טקסט, טקסט. אפשר בחצר ואפשר אצלי בבית"
"תראי", אמרתי לה, "טקסט בחצר זה בעייתי. יכול לעבור איזה ילד עם טקסטבורד ולהתהפך או שכל החיים שלו יהיו אחרים מבחינת טקסטואלית, אבל אפשר לחתוך אלייך"
יצאנו החוצה אל האויר הנעים. היא עצרה טקסטי. חלפנו דרך רחוב טקסטל אך כשהגענו אל שדרות בן-טקסטיון נזכרתי שאני רעב. אז נסענו לשכונת הטקסטה, הוצאתי כמה ניירות מטקסטומט וישבנו לאכול בטקסטקיה.
בתום הארוחה, שוב עלינו על טקסטי. חלפנו דרך בני-טקסט, רמת-הטקסטון, טקסטליה. אמרתי לה: "לאן אנחנו נוסעים? טקסטננה? טקסטניה? שלא נגיע לטקסטרה".
"לא. אל תדאג", היא ענתה, "פנה בבקשה לכאן". הטקסטי פנה וראיתי שאנחנו נכנסים לאזור תעשייתי. "את גרה פה?" שאלתי. "כן. הטקסטים הכי טובים באים ממפעל טקסטיל כמובן." היא ענתה.
נכנסנו למפעל. חלפנו דרך ערמות טקסטים ישנים. הגענו לחדר. היא שלפה מחשב ניד. הדפיסה איזה טקסט. נתנה לי אותו. "פרסם אותו בפורום". אז קראתי. היה כתוב שם: " נגשתי למחשב. זוועה. נמאס לי. כל הטקסטים מלוכלכים. מלאי רמיזות. החלטתי שאני רוצה טקסט אחר. יצאתי מהבית. הערב יהיה ערב של טקסט........."
נגשתי למחשב. זוועה. נמאס לי. כל הטקסטים מלוכלכים. מלאי רמיזות. החלטתי שאני רוצה טקסט אחר. יצאתי מהבית. הערב יהיה ערב של טקסט.
הלכתי לפאב בדרום טקסט-אביב. איך שנכנסתי הרגשתי את אווירת הטקסט באויר. הגברים שולחים מבטים טקסטיים אל נשים עם הופעה טקסטואלית. לא זו בלבד. כל אחד שולח לשני הודעת טקסט.
ישבתי על הבר. לא חלפה דקה התיישבה לידי בחורה. שער ג'ינג'י גולש. מבט טקסטי. עשתה לעצמה אאוטינג בבלוגים שלה שהיו אחוזים חזק בוורד פרס. קישורים לאתרי טקסט על הגב. חצאית דרופל שמתחתיה טקסטיני עם גרבי רשת חברתית.
"שמע" היא אמרה לי. "שיהיה ברור. אני עולה חדשה מטקסטס בארה"ב. כשהגעתי לכאן לא ידעתי אם טוב לי או רע לי, אבל עכשיו אני בטוחה: אני לא יורדת. אבל חוץ מזה, לקיומי, אני עושה טקסט בתשלום בלבד. אבל טקסט, טקסט. אפשר בחצר ואפשר אצלי בבית"
"תראי", אמרתי לה, "טקסט בחצר זה בעייתי. יכול לעבור איזה ילד עם טקסטבורד ולהתהפך או שכל החיים שלו יהיו אחרים מבחינת טקסטואלית, אבל אפשר לחתוך אלייך"
יצאנו החוצה אל האויר הנעים. היא עצרה טקסטי. חלפנו דרך רחוב טקסטל אך כשהגענו אל שדרות בן-טקסטיון נזכרתי שאני רעב. אז נסענו לשכונת הטקסטה, הוצאתי כמה ניירות מטקסטומט וישבנו לאכול בטקסטקיה.
בתום הארוחה, שוב עלינו על טקסטי. חלפנו דרך בני-טקסט, רמת-הטקסטון, טקסטליה. אמרתי לה: "לאן אנחנו נוסעים? טקסטננה? טקסטניה? שלא נגיע לטקסטרה".
"לא. אל תדאג", היא ענתה, "פנה בבקשה לכאן". הטקסטי פנה וראיתי שאנחנו נכנסים לאזור תעשייתי. "את גרה פה?" שאלתי. "כן. הטקסטים הכי טובים באים ממפעל טקסטיל כמובן." היא ענתה.
נכנסנו למפעל. חלפנו דרך ערמות טקסטים ישנים. הגענו לחדר. היא שלפה מחשב ניד. הדפיסה איזה טקסט. נתנה לי אותו. "פרסם אותו בפורום". אז קראתי. היה כתוב שם: " נגשתי למחשב. זוועה. נמאס לי. כל הטקסטים מלוכלכים. מלאי רמיזות. החלטתי שאני רוצה טקסט אחר. יצאתי מהבית. הערב יהיה ערב של טקסט........."
