הכרחתם אותי
לפשפש בנבכי זכרוני מן הימים שבהם טבעתי בים השפה ההיא. זה בעיקר מהזיכרון (בתוספת מילון אחד לא מספק) כי הכתוב לא בהישג ידי: המילה האכדית מורכבת משתי מילים: tupu הוא לוח (כידוע, לא כתבו אז על נייר אלא על לוחות טיט שנשרפו בתנור, והכתב - כתב יתדות)ו sharru הוא מלך. הטפסר, שידע כתוב, עבד בעיקר בשירות המלכים, כתב תיאורי נצחונות במלחמה, מכתבים וכו'. איך זה קשור לכבאים? כפי שבוודאי ידוע, יֶדע הקריאה והכתיבה היה אז נחלתם של בודדים, ולכן הסופרים=טפסרים היו בעלי מעמד גבוה וכוח השפעה בתחומי הפוליטיקה והמשטר. גם אצלנו הסופר היה לא רק ה"כתבן" של המלך או הנביא, אלא פעמים רבות נציגו ושלוחו, ויש לנו בין השאר גם "סֹפר שר הצבא" (מל"ב כה 19). משרות הפקידוּת והצבא (=שמירה על מעמדו של המלך ועל הסדר במדינה) היו כרוכות זו בזו. וכך הגיע כנראה הטפסר המקראי אל תפקידי השמירה וההגנה המודרניים (למה דווקא לכבאי אינני יודעת, אולי כי אחרי שחילקו מילים אחרות מן התחום לבעלי תפקידים אחרים זה מה שנשאר). דרך אגב, גם ה"שוטר" הוא מקרה דומה. ה"שטר" הוא המסמך הקדום, והשוטרים חוץ מלשמור על הסדר היו קשורים גם הם אל תפקידי הקריאה והכתיבה. כאמור, מן הזיכרון (+היקש לוגי), לכן ייתכנו אולי אי דיוקים קלים.