טעימת בורדו 2001
ונתחיל מהסוף, כל הערב ישבתי ליד זוג מאוד נחמד, החלפנו הערות על היינות, הסכמנו על חלק, לא הסכמנו על חלק אחר. בחלק האחרון של יינות הקינוח התברר לי שמדובר על ויקטוריה מהפורום ובעלה, היה ממש נחמד לפגוש אותם ובכלל תמיד נחמד לפגוש חברים מהפורום. והיינות עצמן, 2001 הייתה שנה ממוצעת + בבורדו, כפי שהסבירו לי אתמול, היא הייתה שנה לחה מאוד, גרמה לירידה באיכות ולבציר מוקדם מדי של ענבי המרלו בגדה הימנית של נהר הGironde, אבל היינות מבוססי הקברנה בגדה השמאלית היו טובים מאוד. התחלנו את הטעימה עם יין לבן גדול. Pavillon Blanc de Chateau Margaux - את השם שאטו מרגו, אולי השם הרומנטי ביותר בעולם היין, רוב האנשים מכירים. היין הלבן שלהם מבוסס סוביניון בלאן שונה לחלוטין מהיינות הישראלים או הניו זילנדים שנעשים מהזן מכיוון שעובר יישון בעץ למשך 10-12 חודשים. היישון נותן לו יכולת התיישנות של 10 שנים שבמהלכן הטעמים המינרליים או העשבוניים מתחלפים בטעמים אגוזיים, שמנוניים וליין לבן בוגר. מחיר - 289 ש"ח, לא זול אבל יין טוב. המשכנו עם יין מהגדה הימנית, איזור pomerol שמופיע בקובץ המצורף בסגול מצד ימין, שבמרכזו יושבים להם שני הגדולים של הגדה הימנית, Le Pin, וPetrus. היין שאנחנו טעמנו נקרא Chateau Mazeyres, סגור מאוד, כמו כל היינות שטעמנו, אבל מבליט ריח של קפה (עברנו לcoffe bean?) ומשלב גם את כל הריחות הקלויים הנוספים (טוסטים, גרעינים קלויים...) וזה מגיע מהעץ, צרפתי, קלוי מלא או כמעט קלוי מלא... היין השלישי החזיר אותנו לגדה הימנית, לאיזור moulis (בסגול בצד השמאלי, ממש מעל Margaux) היין, Chateau Chasse Spleen, אדום ארגמני, סגנון מודרני באף, דובדבנים שמאפיינים את 75% הקברנה שבבלנד (השאר מרלו ופטיט ורדו) הטעם משלים את הריח אבל משהו הפריע לי בו
Chateau Malescot de St. Exupry - מאיזור Margaux, אדום כהה, ריחות בשלים, חומציות נחמדה שמבטיחה שאפשר יהיה לשתות את היין, ולהנות ממנו יותר, גם בעוד שנים. עוד יין שמבטיח הנאה עתידית, אבל לטעמי קשה לשתייה עכשיו, הוא Chateau Claon Segur, איזור St. Estephe, הוא איזור שמייצר יינות קשים, בועטים, טאנים ומרים (כשהם צעירים) אבל עם המון הבטחה לעתיד של יין גדול. אחרי ההפסקה עברנו ליין שאני הכי אהבתי, Chateau Leoville Poyferre, איזור St. Julien, שיש לי חיבה יתרה אליו, יין עגול, אלגנטי, הרבה פרי בשל, עדיין סגור ואם הרבה הבטחה לעתיד. שלושת היינות הבאים מגיעים מאיזור Paulliac, בשום מקום בעולם אין ריכוז כזה של יקבים מובילים, ובראשם, שלושת המדורגים ראשנים Chateau Latour, Chateau Lafite וChateau Mouton. השניים האחרונים בבעלות ענפים שונים של משפחת רוטשילד. היין הראשון שטעמנו מהאיזור שייך גם הוא למשפחה, Chateau d'Armailhac, במחיר של 199 ש"ח לבקבוק, מקבלים יין אדום סגול, בשל, מתוק עם חומציות מאזנת שמאריכה את משך החיים של היין. אני בחרתי לקנות גם אותו בסוף הערב. המשכנו באותו איזור עם Chateau Pontet Canet, קצת קשה להפריד בין שלושת היינות האחרונים, כולם נעשים במרחק של כמה קילומטרים אחד מהשני, כולם נבצרים באותו זמן ועוברים את אותו תהליך ייצור ושוב אני נאלץ להשתמש במילים כמו עגול ובשל, אלגנטי וכו'... אבל עדיין יין מצויין. היין האדום האחרון הוא אחד הנחשבים ביותר בשנים האחרונות, Chateau Lynch Bages, יין שממלא את הפה גם אחרי שבולעים אותו, אחד הטובים. אבל זה עוד לא הכול. בבורדו מייצרים גם יינות לבנים מתוקים, ואולי את היין המתוק המפורסם ביותר, Chateu d'Yquem. השנה 2001 נחשבת לאחת השנים הגדולות ביותר אי פעם עבור יינות מתוקים (איזור Sauternes ו Barsac בחלק התחתון של המפה). אנחנו טעמנו את Chaeau Nairac, שהיה טוב ואת Chateau Rieussec פשוט 100 עגול, גם לטעמי וגם (וקצת יותר חשוב) לדעת Wine Spectator. לסיכום, כדאי לנצל את השנה הזאת, אפשר עדיין למצוא "דילים" טובים 2002 הייתה שנה נוראית וב2003 היקבים העלו מחירים ב40-50%.
ונתחיל מהסוף, כל הערב ישבתי ליד זוג מאוד נחמד, החלפנו הערות על היינות, הסכמנו על חלק, לא הסכמנו על חלק אחר. בחלק האחרון של יינות הקינוח התברר לי שמדובר על ויקטוריה מהפורום ובעלה, היה ממש נחמד לפגוש אותם ובכלל תמיד נחמד לפגוש חברים מהפורום. והיינות עצמן, 2001 הייתה שנה ממוצעת + בבורדו, כפי שהסבירו לי אתמול, היא הייתה שנה לחה מאוד, גרמה לירידה באיכות ולבציר מוקדם מדי של ענבי המרלו בגדה הימנית של נהר הGironde, אבל היינות מבוססי הקברנה בגדה השמאלית היו טובים מאוד. התחלנו את הטעימה עם יין לבן גדול. Pavillon Blanc de Chateau Margaux - את השם שאטו מרגו, אולי השם הרומנטי ביותר בעולם היין, רוב האנשים מכירים. היין הלבן שלהם מבוסס סוביניון בלאן שונה לחלוטין מהיינות הישראלים או הניו זילנדים שנעשים מהזן מכיוון שעובר יישון בעץ למשך 10-12 חודשים. היישון נותן לו יכולת התיישנות של 10 שנים שבמהלכן הטעמים המינרליים או העשבוניים מתחלפים בטעמים אגוזיים, שמנוניים וליין לבן בוגר. מחיר - 289 ש"ח, לא זול אבל יין טוב. המשכנו עם יין מהגדה הימנית, איזור pomerol שמופיע בקובץ המצורף בסגול מצד ימין, שבמרכזו יושבים להם שני הגדולים של הגדה הימנית, Le Pin, וPetrus. היין שאנחנו טעמנו נקרא Chateau Mazeyres, סגור מאוד, כמו כל היינות שטעמנו, אבל מבליט ריח של קפה (עברנו לcoffe bean?) ומשלב גם את כל הריחות הקלויים הנוספים (טוסטים, גרעינים קלויים...) וזה מגיע מהעץ, צרפתי, קלוי מלא או כמעט קלוי מלא... היין השלישי החזיר אותנו לגדה הימנית, לאיזור moulis (בסגול בצד השמאלי, ממש מעל Margaux) היין, Chateau Chasse Spleen, אדום ארגמני, סגנון מודרני באף, דובדבנים שמאפיינים את 75% הקברנה שבבלנד (השאר מרלו ופטיט ורדו) הטעם משלים את הריח אבל משהו הפריע לי בו
