טעימה

[אור גלבוע]

טעימה

אני חולמת אותי להיות למשהו אחר בהתהוות וכל הפוגש בי רואה שאין רואה שאין לי זמן להתעכבות לצד אנשים זמניים מסוגי משתרכת אל נצח מקיף וכשהזמן יתקן עצמו להיות נכון על חיי כאנוש אשקיף. קחו בחיוך. : ) לבנות מדרגה ועוד מדרגה ואולי גם הלאה בהדרגה הכיוון הוא תמיד קדימה עד לגרעין של פנימה וביום שיגיע תוך זמן וודאי אצפה על קרוביי וידידיי אכוון דרכיהם אל עבר דרישות העולם שמעבר לכל הכחשות כמו שכעת מכוונים דרכיי. היה הווה יהיה כמו טבעת אחת לא קו לינארי בכיוון אחד שומעת וחשה אותם מסביבי מנתבים בנתיבי ואני נבחרתי לשליחות בבחינת יישות מכוונת לכל שכמותי הבאים בדרכי.

 

[אור גלבוע]

../images/Emo97.gifטעימת כורח

כבר לא מסוגלת לכעוס בדמעות יבשות מוכרחה להרטיב, לפזר טל על כל החולשות לא יודעת אם כאן המקום ואולי זה נכון שאני כבר אינני וודאי מוכרחה להרטיב, לפזר טל על כל החולשות. כבר לא מסוגלת לבכות בדממה ארוכה מוכרחה להרעיש, לנפץ זכוכיות לשתיקה לא יודעת אם יש שיגעון של זימה זה נכון שנקברתי בתוך הדממה מוכרחה להרעיש, לנפץ זכוכיות לשתיקה. כבר לא מסוגלת לגמור בלי לדעת עם מי מוכרחה לברר, לסנן זיונים לעצמי לא יודעת אם הוא גם ירצה לדבר זה נכון שאני מזדיינת מהר מוכרחה לברר, לסנן זיונים לעצמי. כבר לא מסוגלת לנעול את נפשי הטרופה מוכרחה לנגן ולשיר אהבה עד סופה לא יודעת אם סוף גם קיים להוביל זה נכון שמדרך הפכתי לשביל מוכרחה לנגן ולשיר אהבה עד סופה.

 

[איל1לשם]

השיר מרתיע מאד

אולי יש תוכן עמוק. אבל לי אישית מפריע מאד לקרא שיר בכזאתי בוטות. אולי תנסי ללכת קצת על דימויים.........

 

[גשם מקומי]

מילים שיכולות לנקב גם קיר בטון

 

[בואן פפינו]

לא ברור לי מה את מנסה לעשות...

שהרי בעברית את שולטת יפה. לזעזע? זעזעת. ומה נשאר לך מכל זה. ומה נשאר לי. ממקומי הדל ובדחילו אומר שאני אוהב את השפה שלך אבל עדיין לא את השירה. אם זו תראפיה בעבורה, אל נא ירפא נא לך. אם זה צו נקמתך... ימק איברו של מי שנגע בך במזיד, אם נגע. לכתוב מרטיבה, גומרת, מזדיינת זה לא פואטיקה. יש שתאמרנה שזה גם רחוק מלהיות פות-אתיקה. אבל, זו רק דעתי, אם ייטב בעיניך הייתי רוצה להזמין אצלך שיר. לא בגוף ראשון, עם דימויים, לא על זיונים (ואם כן אז יש לזה עוד מילים אחרות). אם לא ייטב בעיניך, רק קבלי הביקורת ברוח טובה.

 

[אור גלבוע]

../images/Emo41.gifפפינו הזמין, פפינו מקבל.

החיים כבצל קליפה ועוד קליפה. התקלפות ארוכה של חיים שלמים. רק מתקלפת ומתגלה ומתקלפת. הקילוף הזה כל כך בריא כמו סנוקרת עזה לפנים מאבא או מהחיים כמו לקלף לעצמי את העור ולחרוץ בסכין חריצים עמוקים בבשר החשוף. לחרוץ לעומק של עידן ועידנים פנימה כמו לגלות אוצרות אני פורסת מעצמי פרוסות שיספיק לכולם. אחרי החריצה נכנס אור נכנסת תובנה, נוצרת התקלפות ושוב פעם לקלוף, קליפה על קליפה התגלות על התגלות. מדוע אי אפשר בפעם אחת, בתלישה? ווהה שההה! שבירת כלים. ------------ יהיה בהגיע שעתך ללכת כי תיבול ותיפול כעלה שלכת להמשיך לא תוכל עוד הלאה תאלץ לעמוד בפני בית - דין של מעלה כדאי שתדע בעוד יום מה צפוי אחרת תעמוד שם בראש חפוי שם לא ישאלו אם צברת הון רב או אם נפלת כגיבור בקרב אם צדיק או רשע היית שאלה אחת ישאלוך בלבד אם לפני מותך חיית. (לא בגוף ראשון, עם דימויים, לא על זיונים)

 

[בואן פפינו]

../images/Emo140.gif פפינו קיבל פפינו משיב...

יש פה משהו עמוק. אמנם ש"החיים כבצל" כן בגוף ראשון, וסנוקרת לפנים עדיין איננה דימוי את השם אהבתי. הייתי שמח למצוא בו רפרציה ל"חיים כמשל" של פנחס שדה אם את מכירה. השם מצויין. משחקי מילים הם גם כלי מצויין למשורר (ויש פה מילים מעניינות, לחרוץ, קליפה, תלישה) השיר השני, "שבירת כלים", הוא לטעמי טוב מאוד. יש משקלים, יש פאנץ'. אם כי גם בו, לפי שמו המחייב הייתי מצפה קצת לרמזים או דימויים קבליים (את יודעת מה מקור הביטוי "שבירת כלים" ?- ראי האר"י הקדוש). נראה לי שיש בך משהו עמוק, שהוא בהחלט מעבר לאמביציה בלבד. אמרה לי פעם חברה טובה שהיא מרגישה לפעמים כמו אורז... עשויה גרגירים גרגירים... אני מרגיש ככה לפעמים. אולי זה גם תקף לגביך, לא אתיימר להכיר אותך. יש לך, לעניות דעתי ולעניותה בלבד (!), עוד הרבה עבודה... לפי מה שהבנתי את כולה בת 19 אז אשריך. וחוצמזה אם כבר יש פה שירים בהזמנה

הרי זה פורום "מאיר אריאל"... יש לך שיר המתאים לפרסונה הזצ"לית הזו?

 

[רפי צבר]

פרסונה זצ"לית, מרנין...

 

[אור גלבוע]

אחח פפינו פפינו, זה בשבילך

"החיים כבצל"- אכן מחווה ל"החיים כמשל" של פנחס שדה, (שם הוא מדבר על לידת הנשמה מתוך ייסורי הרוח) סופר, משורר ומאייר. קראתי כמעט את כל ספריו, למי שלא קרא אני ממליצה על "החיים כמשל", "נסיעה", "ספר האגסים הצהובים" "מות אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אמו", וכו'. ומתוך כל חווית המשל-בצל נוצרה התהייה על ההתקלפות הזאת, שאינה יכולה להיערך באחת, כי אם נכנס יותר מידי אור בבת אחת הלך הבן אדם (מה שמדובר, שבירת כלים). הייתי מאוד מופתעת שמישהו תפס את הקטנות האלה . בקשר לשיר בהזמנה... ביום שבת האחרון בבית אריאל ראיינו אותי חבר'ה שעשו סרט ושאלו אם אני מתגעגעת למאיר. השבתי שמאיר מבחינתי לא "יצא לשאוף קצת רוח", אלא נמצא בכל מקום, הוא הרוח עצמה. ומי שהיה שם באותו הערב וודאי יודע והרגיש שהוא היה שם, במיוחד כשהבנים שרים... אולי אוכל לנסות ולגבב מספר שורות ה"מתאימות לפרסונה הזצ"לית הזו", כדבריך, אבל בכל אות בשפה הזאת, בכל פסיק והברה, בחלל הלבן שבין האותיות, ובכתיבה שלי- הוא שם. הוא הרוח עצמה, הוא השפה עצמה. אני בסה"כ כותבת את מה שמבקש להכתב מתוכי. * עוד בענייני פנחס שדה, לפני כ-12 שנה פנחס שדה ואהוד בנאי העלו מופע משותף, פנחס שדה הקריא משיריו ואהוד ניגן ושר משירי פנחס שדה שהלחין. (קטעים מהמופע הזה תוכלו למצוא באתר האינטרנט של אהוד) כשנפגשתי עם אהוד לפני כחודש הצעתי רעיון ואני מקווה שהוא יבחר לאמץ אותו, להוציא את הקלטת המופע ההיא על דיסק. מקווה שיקרה הדבר. למי שלא יודע, פנחס שדה כתב ואהוד הלחין את "החזיון לפרנצ'סקו גויא", בבית העלמין של חולון", "ציפורים של זכוכית" "עוד מעט"... זמרים נוספים הלחינו משיריו. על מה דיברתי? אני מוחמאת, דימוי האורז כבש את ליבי, שיחקת אותה. לעוד שירים שלי אתה וכולם מוזמנים ל: http://stage.co.il/Authors/47769 חיוך, אהבה ומוסיקה טובה. : ) אור

 

[בואן פפינו]

הו לורליי לורליי...

טוב, ידעתי שהשירה והסיפורת העברית אינם רחוקים ממך. "מות אבימלך ועלייתו השמיימה בזרועות אימו" וגם "על מצבו של האדם" הם מהספרים האהובים עלי ביותר בגלקסיה. לא תאמיני אבל דרך קונקשיין בגלי-צה"ל היה לי את המופע המשותף של שדה ובנאי על קסטה ישר מהתקליטיה. עד אשר באו ליסטים ושדדו ממני אותה. יחד עם האוטו בו הסתתרה ססססאמק. הזכויות על המופע שייכות לגל"צ ולכן הוא לא יצא בדיסק עד כה. קראתי את רוב השירים שלך. את בהחלט כותבת, אולי יום אחד גם תהיי משוררת. לעומת זאת רציתי לומר שהעבודות שלך בפלסטיקה ובוידאו ארט (בבמה חדשה) יוצאות מן הכלל. ממש ממש טובות.

 

[אור גלבוע]

פפינו פפינו תודה יא פפינו, ועוד דבר

איך שכחתי את "על מצבו של האדם" קיבינימט. בהזדמנות, אראה לך עבודות מהתערוכה האחרונה שלי, חקרתי נושא של... בעצם איך זה להכנס מתחת לעור, אל תוך הבשר, אל תוך הכאב. לתערוכה קראתי "אני פקחתי את עיני" (גם שיר של פנחס שדה מיודענו) העבודות הן 16 עבודות של 2.5 מ' על 1.5 מ' שוקלות משהו כמו 150-200 ק"ג כל עבודה, מדובר בעצם בדיקטים שעליהם רשת לול, ועליהם שכבות על שכבות של גבס, היוצרות פיגורות שונות וצורות מופשטות של "מתחת לעור" קרביים. מעיים, עצמות, דם. בעיקר פצע נורא גדול. בהזדמנות אראה לך תמונות, העבודות עצמן נשארו במחסן בקיבוץ.

 

[בואן פפינו]

200ק"ג של מעיים, עצמות ודם...

לגבי דידי את נותנת בכל הודעה פרשנות חדשה ל: 'מי שנדפק פעם אחת כבר לא יכול להגמל מזה'. ותחשבי על זה.

 

[ilovelior]

הצעה לתמונה שתפיק הרבה מוגלה

מתוך תקציר שירי החורף הבא לדעתי הבית הראשון מזמין תמונה , שקיעה מרהיבה ביופיה שמרוב שהיא יפה מאיר החליט לכנות את זה : העולם הוא פצע פתוח... אולי תפנקי את הפורום באיזו תמונה מאירית?!

 

[איל1לשם]

השיר השני לא שלך!

הוא תלוי על המקרר בבית של סבתא שלי כבר שנתיים!

 

[רפי צבר]

שערוריה! סקנדל!

רעמים וברקים ביום קיץ חמים... לאן נתפתח?

 

[בואן פפינו]

שוד ושבר!

 

[ilovelior]

הממממממ

 

[גשם מקומי]

אולי אתם קרובי משפחה? ../images/Emo6.gif

או אולי היא כן כתבה את השיר, אבל לפני שנתיים?

 

[איל1לשם]

טוב זה יכול להיות

אני מקווה שהשאמתי לשווא כי אז יש לנו באמת משוררת טובה בפורום..... לא שאני מסכים עם מילה ממלות השיר אבל הוא יפה .....

 

[אור גלבוע]

../images/Emo35.gifדי משעשע, ההסבר, כנראה...

השיר נכתב כשהייתי בת 15, לפני, מסתבר, 4 שנים. במסגרת מעורבותי בתנועת "הנוער העובד והלומד" השיר יצא במספר עלונים ארציים, חוץ מזה שהוא מפורסם בדף הנוכחי שלי ב"במה חדשה", ופורסם גם בדף הקודם... אין לי מושג, אבל מסתבר שלאנשים אין כבוד לזכויות יוצרים. מצד שני, אולי זאת מחמאה, ומישהו התחבר למילים האלה ובחר לתלות אותן על המקרר.. מוזר. (איפה סבתא שלך גרה?)