טסססססס טסססססס

[א י ל ה]

טסססססס טסססססס

א י ל ה מטהרת אוויר

 

[אפי לוג]

הומאג´ לאיילה...

אני רק רוצה לדעת איך קוראים לו, את אומרת לי. אני מפתיעה אותך ואותי יחד – לא יודעת. לא רוצה לדעת. רוצה שישאר הקסם שבחוסר הידיעה. בדרך הביתה, אני מלבישה עליו גוף ובשר, ורבועים בחזה, במידה הנכונה, ואוספת את שערו לאחור בקוקו, ומציירת לו קעקוע על הכתף, צובעת לו עיניים בסגול עמוק, מתפשטת ושואלת: תענג אותי? והוא נוגע בכפתורים, ומשנה תדרים, ולוקח אותי למסע בתוך עצמנו. הוא לוקק ונוגס ומלטף ונושק וטובל מכחול ומצייר בפראות, ומתיז רסיסים של צבע. אני פוקחת עיניים, והקסם נגוז. הרמזור ירוק. אני נוסעת הלאה, לקסם הבא.

 

[א י ל ה]

הומלס לאפי...

כי כשאין לו שם ואין לו דמות ואין לו אימא ואבא ואישה וילדים וחברים וקריזות ומשכנתה ובית אז הוא באמת פרוץ ונתון ביד כל לעשות בו כרצונם... ואיש הישר בעיניו יעשה בו. ברצותם ילבישו בו גוף ובשר, ברצותם יתנו בו ריבועים בחזה, או כרס חביבה ומשתפלת, ברצותם יאספו שערו ולמגע דמיונם ינשרו כל שערותיו, ומגעו יהיה עדין, או קשה, ושפתיו מנשקות, או נושכות... זה אזור החיץ הזה, של הפנטזיה. שם המפגש הוא בכלל רק עם עצמי, לא איתו. שם הוא כמו שהוא בכלל לא קיים. ובאמת, זה כל הקסם. עד הקסם הבא. א י ל ה רק אני והפנטזיה שלי

 

[אפי לוג]

ככה

היא רצתה אותו (בינתיים...)

 

[השחקנית הראשית]

ככה

היא אפילו מעדיפה אותו הקסם שבפנטזיה קסם שלא נגמר..

 

[softy]

ובכן

יש למה לצפות. סופטי

הולך לקחת קובית שוקולד

 

[השחקנית הראשית]

לצפות

מהר לצפות ת´רצפה בשטיחים. שלא יהיה קר שיהיה נוח שיהיה נעים שחקנית זורקת ת´קוביות אולי יגיע מספר המזל