טמפל אוף דה דוג-
היתה להקה בשם Mother love bone, פרל ג'ם מינוס אדי וידר. על השירה היה אנדרו ווד. בגלל שכל להקות הגראנג' סיאטל כנראה מכירות אישית אחת את השניה (בחוברת של TEN, הם מודים לalice in chains ומן הסתם ל-soundgarden), אז כריס קורנל היה השותף לדירה של אנדרו ווד. באותו זמן Soundgarden היתה כבר קיימת. למעשה אחרי שאנדרו ווד מת ממנת יתר, כריס קורנל הרגיש את הצער והכעס העצמי כאשר הוא עצמו במקום לחזור לסיאטל, המשיך את הסיבוב הופעות האירופאי. הוא כתב באירופה את say hello 2 heaven ו-reach down, הוא הרגיש שהוא אוהב ת'שירים אבל אין בהם soundgarden. הוא דיבר עם סטון, מי שהיה הגיטריסט של mother love bone וכיום של פרל, הם התחילו לעבוד על זה. היה חסר להם מתופף, אז קורנל צירף את המתופף של סאונדגארדן (שכיום אגב, הוא המתופף של פרל). אדי וידר כבר בלי קשר הכיר את החבורת נגנים של mother love bone ופרל ג'ם בשלב זה היתה בשלב לידה תאורטי. הכל הלך סבבה, אבל קורנל הרגיש שהוא לא מרוצה מההגשה הווקאלית שלו ב-Hunger strike, ולכן ביקש מוידר שישר את רוב השיר במקומו. והלהקה אגב הוציא את הדיסק ב-1990. הדיסק הוא אחד המחתרתיים ובהתחלה הוא יצא כדיסק לבן שרק 1,000 עותקים ממנו שוחררו.