טמטום בצה"ל

[לא תסמו לנו את הפה]

טמטום בצה"ל

במסדר בפני חייליו בעקבות מות יו"ר הרשות הפלסטינית אמר רב"ט א', המשמש כמדריך על תקן של קצין, כי "ערפאת מת בשעה טובה". מפקדיו נזפו בו והחליטו להדיח אותו מתפקידו. במשפחתו סבורים שבצבא הגזימו: "מה הוא היה צריך להגיד? ערפאת זכרונו לברכה?". גורמים צבאיים: הוא הביע אמירות בעייתיות, ננזף - וחזר עליהן. ח"כ אלדד בתגובה: "אם החייל היה אומר 'ערפאת ז"ל' הוא גם היה ננזף?" חנן גרינברג חייל צה"ל המשמש בתפקיד הדרכה, שבירך על מותו של ערפאת בפאריז - הודח מתפקידו, כך נודע ל-ynet. "מה הוא בסך הכל אמר? עשו לו עוול" זועם אביו. האם התייחסות למותו של יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, היא בגדר נקיטת עמדה פוליטית? בחיל החינוך בצה"ל, לפחות, התשובה היא חיובית. לפני מספר ימים, במסדר בוקר שנערך לחיילי בסיס ההדרכה של חיל החינוך מייד לאחר פרסום הידיעות על מות ערפאת, אמר רב"ט א', חייל המשרת כמפקד מרכז ההדרכה החיילי, כי "ערפאת מת בשעה טובה". מפקדיו של א' לא אהבו את התבטאותו של החייל, המשמש בתפקיד בכיר שאותו עושה בדרך כלל קצין בדרגת סגן - והוא ננזף. אבל זה לא היה הסוף: מאוחר יותר אף הוחלט להדיחו מתפקידו. במשפחתו של החייל חושבים שבצה"ל הגזימו. "הבן שלי השקיע בתפקיד מעל ומעבר", אמר אביו של א' ל- ynet, "הוא היה נשאר סופי שבוע, מגדיל ראש, קיבל שבחים על עבודתו. מה הוא בסך הכל אמר? שערפאת מת בשעה טובה? נזפו בו שהוא מביע דעה פוליטית בפומבי. זה עוול, מה הוא היה צריך לומר - ערפאת זכרונו לברכה?" לפני גיוסו לצה"ל היה א' יו"ר צעירי הליכוד בעיר מגוריו, פעיל פוליטית. "הוא מעולם לא הביע דעות פוליטיות בצבא", סיפר האב, "מאז שמונה לתפקיד מפקד מרכז ההדרכה רק קידם את המרכז, עובדה שלא הביאו קצין והיו מרוצים מתיפקודו. כעת הוא ממתין לשיבוץ חדש, כנראה בבסיס אחר של חיל החינוך. אז מה עשו בזה? זה עונש לא הוגן ומיותר". גורמים צבאיים מסרו בתגובה ל-ynet: "מדובר בחייל בעל בעיות קודמות של משמעת וערכיות. במסגרת מסדר בוקר בבסיס, בחר החייל, ששימש זמנית בתפקיד הדרכה, להביע אמירות בעייתיות בהקשר למותו של יו"ר הרשות הפלסטינית. המפקדת של החייל הסבירה לו את חומרת התבטאותו ונזפה בו, אולם החייל חזר על אמירות דומות במסגרת פורום מטה שהתכנס בהמשך היום". הגורמים הוסיפו: "בעקבות התנהלות זו החליט מפקד הבה"ד שהחייל יחזור לשמש בתפקידו המקורי כעובד כללי, לאחר שהתרשם שהחייל לא הטמיע את משמעות היותו מפקד בהיבטים המוסריים, החינוכיים והערכיים". יואל חסון, יו"ר צעירי הליכוד, שלח בעקבות פרסום הפרשה מכתב לשר הביטחון, בו הוא מבקש להחזיר לאלתר את החייל שהודח מתפקידו. "החייל ביטא תחושת רוב תושבי מדינת ישראל ואף השתמש בביטוי ששמעתי רבים מבכירי המדינה משתמשים בו", כתב. ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי) הגיש שאילתא בנושא לשר הביטחון ובה ביקש להבהיר את עובדות הפרשה. כמו כן שאל "אם החייל היה אומר 'ערפאת ז"ל' הוא גם היה ננזף?" פורסם ב Ynet, 16.11.2004 http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3005200,00.html

 

[לא תסמו לנו את הפה]

דיבת הארץ רעה

במסגרת מדורו השבועי במוסף שבת של עיתון מעריב חושף העיתונאי בן כספית את משנתו הפוליטית של יונתן בשיא. לצורך הצדקת תמיכתו בתוכנית ההתנתקות מתבסס יונתן בשיא על הטיעון הדמוגרפי. הרחם הפלשתינית, המחזיקה בשיא עולמי של ריבוי טבעי, היא זו המפחידה את בשיא שמתריע נחרצות כי אם ישראל לא תכווץ את עצמה על פי האילוצים הדמוגרפיים, אזי הרחם הפלשתינית תנצח וחזון ערפאת יוגשם. כדי להסיר ספק באשר למניעיו, מקפיד יונתן בשיא להצהיר כי משנתו האסטרטגית, המציעה מענה הולם לאימת הרחם הפלשתינית, משקפת את זיקתו העמוקה והאוהבת לבני עמו ולמולדתו. אלא שתודעתו הציונית הנלהבת של יונתן בשיא אינה עולה בקנה אחד עם תמיכתו בנטישת חבלי הארץ. שכן, הלקח המובהק ביותר הנובע ממהלך תקומתה של מדינת ישראל מלמד כי פוטנציאל ההגשמה הציונית מותנה בראש ובראשונה בהתרסה נגד מציאות דמוגרפית עוינת. ההיסטוריה הציונית ממחישה עד כמה זרים השיקולים הדמוגרפיים להגשמה החלוצית. הלך נפש לאומי של רתיעה מהמציאות הדמוגרפית היה מסכל את המפעל הציוני בעודו באיבו. יתרה מזאת, מאז שחר ההיסטוריה היהודית כרוכה שיבת ציון לדורותיה בקריאת תיגר על המכשלה הדמוגרפית. המקרא מבהיר באופן חד משמעי כי ההתמודדות נגד אימתם של נפילים דמוגרפיים היא מבחן עליון לאמונתו של העם בבוראו. גורלו של דור המדבר הוא תזכורת נצחית לפורענות הלאומית הגלומה בסגידה לשד הדמוגרפי. כהמחשה לחשיבותה הגורלית של האמונה ללא תנאי בהבטחה המקראית, מגדירה התורה את משמעותה של דיבת הארץ באופן שאינו משתמע לשתי פנים. הקונספציה הדמוגרפית, שהתגבשה בתודעתם של עשרה מבין שנים עשר המרגלים במהלך שליחותם בארץ כנען, היא זו שהמיטה עליהם אות קלון נצחי של מוציאי דיבת הארץ. כה כבד היה חטאם של עשרת המרגלים "הדמוגרפיים", עד שגם השבחים שהעתירו על טוב הארץ - זבת חלב ודבש היא, וזה פריה - לא חילצו אותם מדיראון עולם של מלעיזי הארץ המובטחת. מוסר המרגלים שזור כחוט השני בתולדות שיבת ציון. מאז ימי עזרא ונחמיה ועד תקומת מדינת ישראל, מתאפיינת שיבת ציון על ידי החלוקה הקלאסית בין רוב גלותי המתיירא מפני איומים דמוגרפיים לבין מיעוט חלוצי שקורא תיגר על המכשלה הדמוגרפית ומוביל את מהלך תקומתו של העם. המציאות מוכיחה שעצם קיומה של מדינה יהודית ריבונית אינו מגונן על העם היהודי מפני גלות במולדתו. הקרע הלאומי סביב תוכנית ההתנתקות אומנם מתרחש בתחומי ישראל, אך הוא משקף את אותה חלוקה קלאסית בין גלותיות נגועה באמתלות דמוגרפיות לבין מחויבות חסרת פשרות למוסר ההבטחה המקראית. עמדתו המוצהרת של יונתן בשיא, המצדיק את ההתנתקות בנימוקים דמוגרפיים, היא דוגמה מובהקת למעשה עשרת המרגלים. כעשרת המרגלים "הדמוגרפיים", שאומנם שיבחו את טוב הארץ, משלם גם יונתן בשיא מס שפתיים בהצהרה נרגשת על אהבתו המוכחת לארץ ישראל. כאותם עשרה מרגלים, שמורא נפילי הארץ הפיח את געגועיהם הרדומים לעבדות סיר הבשר, מפחיד יונתן בשיא את העם היושב בציון באפוקליפסת הרחם הפלשתינית. מפרשת המרגלים ואילך ממחיש ניסיונו ההיסטורי של העם היהודי את העוצמה האסטרטגית הגלומה במוסר המקראי. מכאן שזילות הצו המקראי, שבאה לידי ביטוי בתוכנית ההתנתקות, כרוכה בתרחיש בלתי נמנע של דעיכה אסטרטגית. כך שבצד ההתדרדרות לשפל מוסרי של חורבן קהילות יהודיות, מהווה יוזמת פינוי חבל קטיף ניצחון לאסטרטגיה הפלשתינית המשולבת של טרור ולחץ דמוגרפי. שכן, הלוחמה הדמוגרפית, שמנהלים הערבים נגד ישראל, נזקקת לשטחי קרקע. רק מגבלת שטח היא זו המסוגלת לצנן את התלהבותם הדמוגרפית של הפלשתינים, שבהעדר משאבי קרקע ייאלצו לרסן את קצב הריבוי הטבעי כתוצאה מהתפוצצות אוכלוסין. מכאן שכל שטח, שיפונה על ידי ישראל, ישמש כמנוף להזנקת הריבוי הטבעי הפלשתיני והתעצמות הלחץ הדמוגרפי בצד החמרתו הוודאית של הטרור. הנה כי כן, כפי שמשתמע ממעשה עשרת המרגלים, יראי השד הדמוגרפי הם אלה שמפיחים בו רוח חיים וממיטים על העם את פורענויותיו. ככל שיונתן בשיא ודומיו ינוסו מפני הרחם הפלשתינית, כך היא תרדוף אותם ביתר שאת עד לפתח ביתם. כמובלעת יהודית בתוך מרחב ערבי, חבל קטיף הוא מודל מיניאטורי המשקף את תנאיה הקיומיים של מדינת ישראל ואת כושר הישרדותה. לכן, המאבק על הישרדותו של חבל קטיף הוא מבחן אמת לכושר עמידתה של ישראל תחת לחץ סביבתי עוין. מדינה יהודית שאינה מסוגלת להבטיח את קיומו של חבל קטיף, לא תהיה מסוגלת לקיים את עצמה.