"טלפתיה" - של Real J

Sabre Runner

New member
הא הא. כמו שחשבתי.

אני חשבתי שזה בלקין אבל שהוא משקר לה לגבי כל מה שקשור להקלטות והוא בעצם מקליט אותם בעצמו, לבד במעבדה, בפעמים שבין פגישה אחת ביניהם לשנייה. אני חושב שזה מתאים עם כל ההסתבכויות הנפשיות שהיא עוברת והוא עד להם. אם ככה אז כדאי להשאיר סוף לא סגור מבחינה שהקשר ביניהם לא יכול לקרות בין אם זה בגלל הבדל הגילים או העובדה שהוא מרצה והיא תלמידה או כל דבר אחר. הפיזור של שטויות עתידיות לא הפריע לי כל כך. באמת עדיף שתטשטשי אותם יותר אבל לי זה לא כל כך משנה. באמת יש הרבה פוטנציאל, כזה שאפשר כבר למדוד במאות וולטים. SR - למדתי פיזיקה! ביולוגיה איכס!
 

Yuli Gama

New member
בלקין??

1.קודם כול הסיפור מדהים! הדמויות הזרימה, הכול. 2.",השטויות" העתידיות, דוקא ממש אהבתי, הניהול של הבית עלידי קול, הלימודים הממוחשבים, כול זה כלל לא כו רחוק ממה שקים היום, כך שאני לא חושבת שיש הגזמה איתם. 3. זה אומנם מגיע אותותו לזה שזה בלקין, אבל יש את גיא את התכנאי ואת הג´נג´ האנונימי מהלימודים. גיא לא כולכך סביר בגלל השותפה שלה, והתכנאי לא ניראת עד עכשיו כמו הדמות המאתימה. הקטע האחרון, שהיא מסתכלת לעיניו של המרצה..אני חשבתי שהיא דיי הבינה שזה הוא. את יכולה לפתח את זה, להביא את דנה למצב שהיא מכריחה אותו לספר לה מי האיש בהקלטה, ואז כאשר מגלה שזה הוא ורוצה להגיד שהיא כן אוהבת אותו הוא מוסיף בחוכמתו של איש מבוגר שהוא עדיין מאוהב באישה ההיא, שהיא היתה אישתו (יש לו בן אחרי הכול) ושהוא גילה שהיא בוגדת בו, או משהוא. כך עדיין נישמר ביניהם קשר אבל לא מתפתח לרומן. אפשר שהיא מתאכזבת כאשר מגלה שזה הוא (יש את המשל על מעריצה של זמר. שבא לכול הופעותיו, הביאה לו פרחים, תמיד עלתה לבמה ואז פעם אחד הסיגה את מה שהיא רצתה והוא לקח אותה לחדרו. הם בילו את הלילה. היא עזבה ומאותו היום הפסיקה לאהוב אותו. לא כי היה רע, אלא כי היה כול מה שהוא חלמה, עדין, מתחשב, אוהב. היא פגשה את החלום שלה, החלום הפך למציאות, אבל הרבה פעמים אנחנו מעדיפים שהחלום ישאר חלום). ואז פוגשת דמות אחרת (אפילו את הג´נג´) ומצליחה לחוש את רגשותיו כלפיה וזה כו דומה למה שהיא חשה מההקלטה(אחרי הכול אהבה זה תמיד אהבה)... 3. אפרופו קריאת מחשבות ללא אמצעים, זה לא מה שהיא הדגימה במשחק הפירות? סליחה על הכתיבה המבולגנת, אני כותבת על זמן שאול, ממשרד שאני לא ממש אמורה להיות בו...בהצלחה עם ההמשך, עדיף שאני יתנתק ויחזור לעבודה!
 

berliyoz

New member
רעיונות לסיום

מאוד נהנהתי מהסיפור ואקווה להנות מהסוף ומסיפורים נוספים בהמשך את רוב ההערות שהיו לי כבר נתנו לפני אז אפסח עליהן הצעות לסיום: 1 לא היה מעולם אדם אחר, הקליטו את מוחה הגבירו את הרגשות ושטלו מנטרה 2 להביא אותה לידי טירוף מרגשות, לחסל אותה תוך כדי החיפוש אחר האיש 3 לסיים את הסיפור כפנטזיה של בלאקין לגבי מי שאהב ומתה לפני שנים - שהיא דנה גיבורת הסיפור, היא דמות שכבר לא קיימת מקווה שעזרתי במשהו ברליוז
 

rivershark

New member
ומה קרה אז ??

שלום לך Real J. מאז שלקחת את התיק וברחת, נעלמת לבלי שוב...
אשמח לקרוא את המשך הסיפור. מאד נהניתי לקרוא את היצירה. היא מעניינת ונעימה לקריאה. בעיקר קולחים ומהנים תיאורי הרגשות וסערות הנפש... גם האמצעים הספרותיים תורמים - הדימויים, המשפטים הקצרים... סוחפים את הקורא לעולמה הפנימי של הכותבת... לדעתי, העלילה פחות ממוקדת בפרקים האחרונים, וכדאי, אולי, להתחיל להוביל אותה לכיוון מוגדר יותר. בהצלחה !
 

Real J

New member
תודה,

אכן קצת נעלמתי, למרות שאני מתכננת עוד לחזור וגם לקרוא את הסיפורים החדשים שפורסמו פה. לצערי לאחרונה אני עסוקה, וזה אומר שהעבודה על הסיפור תדחה לפחות לעוד חודשיים. אני מסכימה איתך שכדאי לי לחזור קצת אחורה ולבחור כיוון יותר מוגדר לסיפור כי גם אני מרגישה שהסיפור טוב יותר בתחילתו מאשר בהמשך שלו. בכל מקרה אל תדאג, אני בטוחה שעוד תזכה לראות גרסאות שלמות יותר של הסיפור :) מתישהו...
 

Real J

New member
פרק 2 [חלק 2]

"עמוס!" "ת-צ-ו-ג-ת מ-ח," ד"ר בלקין מצווה. המעבדה מוחשכת ורק אלומת אור ירוקה ממקדת את תשומת לבי לצד הנגדי של החדר. שם בתוך כדור שקוף שקוטרו שלושים סנטימטרים לערך, נח משהו שנראה כמו... מח אנושי. "נראה מאד אמיתי, לא?" "כן...מאד," אני מהופנטת למח הירקרק שצף בתוך הכדור. "כעת נצפה בהדגמה של הזנת אחת ההקלטות אל תוך הדגם האלקטרוני. בכל פעם שתא עצב יורה, נדלקת נורה זעירה במקום המתאים בדגם. כדי להיות מסוגלים לראות את תבנית הפעילות העצבית, הקלט יוזן במהירות איטית פי אלף מאשר בהקלטה. ההקלטה בה נצפה היא של אדם שאומר ´להיות דולפין זה דבר מרנין´ בזמן שהוא מלהטט עם שלושה כדורים - פעילות בה הוא מיומן היטב." אני ממתינה בדריכות ואז לפתע המח הירוק נדלק לחיים, והבהובים דקים של אור מופיעים ונעלמים. "איזה יופי!" אני אומרת. "בואי נשים את זה בלופ," ד"ר בלקין נשמע נלהב. "עמוס! ה-ד-ג-מ-ת מ-ח ל-ו-ל-א-ה," הוא בלקין מצווה לחלל האוויר. ובמשך כמה דקות אנחנו עומדים ומתבוננים במח האלקטרוני, שמציג את פעילות תאי העצב של איש שעושה ג´אגלינג ומדבר שטויות. אני מזהה את הנקודה שבה הקלט חוזר על עצמו, אחת המילים ככל הנראה מייצרת דגם פעילות מובהק באונה השמאלית. בזמן שאנחנו מתבוננים, אני שמה לב שאני מאד נרגשת, ולמרות שלא הקדשתי מחשבה לנושא לפני כן, אני תוהה מה יהיה עלי לעשות בניסוי. לבסוף, ד"ר בלקין מורה על המערכת לסיים את התצוגה, והחדר חוזר להראות כמו מעבדה רגילה ואפרורית. "כל מה שספרתי לך עד עכשיו היה רק רקע. המחקר שאני עורך כיום משתמש בקסדה למטרה אחרת לגמרי." ד"ר בלקין מצביע על דלת לחדר נוסף, הממוקמת בקצה הימנית של המעבדה ומבקש ממני לחכות לו שם. "אני אביא לנו משהו לשתות. תה נענע זה בסדר?" "כן," אני אומרת. אני מופתעת לגלות שהחדר הקטן כלל אינו מזכיר את המעבדה האפורה והאפלולית. אור סגול בהיר מציף את החלל, ואוירה נעימה שורה בו. אני מרימה את עיני ומגלה שבתקרה משובץ משושה עשוי זכוכית סגולה, דרכו חודרות קרני השמש. בצד ימין של החדר עומדת ספה לבנה, וקרן שמש – סגולה -מרצדת לאורכה. מול הספה ממוקמת כורסה בצבע כחול כהה. אני בוחרת את הספה, ומגלה שהיא רכה להפליא. "חדר הניסויים מעוצב כך שלנבדקים תהיה תחושה כמה שיותר נעימה ונינוחה," מסביר ד"ר בלקין כשהוא נכנס, בידיו מגש עם שתי כוסות תה ריחני. הוא מתיישב על הכורסה מולי, ואני שוב מבחינה בברק בעיניו. כממתיק סוד הוא אומר: "אני לא הולך לבקש ממך לנחש על מה המחקר שלי, וזאת למרות שהמחקר שלי עוסק ב... טלפתיה." ד"ר בלקין לוגם מהתה. "המילה טלפתיה היא מילה לטינית שמורכבת משתי מילים: "טלה" – כלומר ממרחק, ו"פתיה" – שפרושה רגש. טלפתיה היא היכולת לחוש רגשות של אדם אחר ממרחק. עד היום לא נמצאו עדויות מדעיות לכך שקיימת יכולת טלפתית. תוצאות של ניסויי מעבדה היו מעורבות - במקרה הטוב. אבל המחקרים של הדור הישן לא עשו שימוש בעזרים הטכנולוגיים שיש לנו כיום. הקסדה המפורסמת, ששימשה אותנו שנים רבות להקלטה, עברה התאמה וכיום היא משמשת גם כמשדר. במקום להזין את הקלט מהחיישנים למחשב, אנו מזינים את ההקלטה השמורה במחשב, בחזרה לחיישנים, שממוקמים קרוב לגולגולת של הנבדק." הוא עוצר ולוגם מהתה. "התחלנו עם דברים פשוטים," הוא ממשיך, "בעזרת תרופות וסמים, ועל ידי דמיון מודרך, גרמנו לנבדקים לחוש רגש מסוים, למשל עצב. הקלטנו את מצב התודעה שלהם כשהם חווים את הרגש, ולאחר מכן את שידרנו את ההקלטה בלופ, לנבדקים אחרים. גילינו שבמצבים כאלו ישנם אנשים שמסוגלים לזהות מהו הרגש שמופיע בהקלטה. אין ספק שזוהי רק ראשית הדרך, אך אם נצליח להתקדם, זה יוכיח כי תקשורת בין אנשים יכולה להתבצע בצורה הישירה ביותר האפשרית – ממוח למוח!" ההתלהבות מציתה אור בעיניו ואני מחייכת מוקסמת. אך ההתלהבות הסוחפת גוועת במהירות... וד"ר בלקין נאנח. "הצרה היא," הוא אומר, "שלמרות שיש נבדקים ספורים שמגיבים לתשדורת, רובם לא מסוגלים לחוש אותה כלל..." הוא מביט בי ובשקט מוסיף: "אני חושב שיש לך יכולת מיוחדת במינה לחוש את הסביבה שלך ואנשים אחרים... זאת הסיבה שבקשתי ממך להשתתף בניסוי," הוא מסיים. כל הזמן שהוא דיבר, קרן השמש הסגולה נדדה מהספה, טיילה על הריצפה, וטיפסה על ירכו. "אני... אני באמת לא יודעת. יכול להיות שאני לא כזאת רגישה," אני מגמגמת. "אני די בטוח שאת כן. אבל בואי ננסה ונראה," הוא אומר, ואני מסכימה. ד"ר בלקין מסביר לי שהניסוי עצמו ימשך ארבעים וחמש דקות, ואנחנו קובעים ליום שישי הקרוב, באחת עשרה בבוקר. "אני צריכה להתכונן לקראת הניסוי?" אני שואלת, כשאנו עומדים סמוך לדלת המעבדה. "העיקר שתבואי רגועה."
 

הלדין

New member
סיפור טוב.

"טלפתיה" זה היכולת לקרוא מחשבות ממרחק. "אמפתיה" זה היכולת לקרוא רגשות ממרחק. קיומה של אמפתיה דווקא הוכח או לפחות הסבר דחוק למה בני אדם מתקבצים באספסופים שהם לכאורה מתנהגים כישות אחת. היה על זה כתבה ב-"גלילאו" בנושא נוירוני-מראה. לדעתי, המבחן הפשוט לטלפתיה הוא כזה: אדם חושב מחשבה, המקטע ההוא מצולם, ובו-זמנית או זמן קצר לאחר מכן מקטע דומה בדיוק מצולם במוח השני. האדם יכול להיות לא מודע לזה אבל זו הוכחה גולמית ברת אישוש לטלפתיה.
 

Sabre Runner

New member
בינתיים מתקדם טוב.

רעיון: מעניין ומושך. מת לראות לאן זה יילך. ביצוע: הכתיבה טובה וקולחת. אם היו שם טעויות כתיב ותחביר אז אני לא ראיתי אותן והן לא הפריעו לי. בינתיים הקצב טוב. סנסאוונדה: נחכה לסוף...
 
למעלה