טלי היקרה

[צילה בוקי]

טלי היקרה

יום עסל ויום באסל. במהלך היום עוברים עלי ארבע עונות השנה. יש שעות שאני מרגישה שאני עולה על דרך המלך ואני מתחזקת. אח"כ אני נופלת. קמה ונופלת. אבל על הרגליים כל הזמן. קשה לי מאוד. החוסר משגע אותי. הגעגועים גומרים אותי. לא פשוט להיות נשואה לאהוב נעורי 36 שנות נשואים יפים ומאושרים . ימים שמחים . שנים של עשיה שגשוג ושפע. 6 ילדים מקסימים נהדרים ונפלאים. וכך בערב יום הנשואין שלנו לאחר חגיגה יפה שהילדים עשו לנו. אמרתי לבעלי ליד כל הילדים במסיבה. "אני כ"כ אוהבת אותך . שאני רוצה להתחתן אתך עוד פעם". כולם מחאו לנו כפיים. היה שמח וכיף. חזרנו הביתה שמחים ומאושרים.עלינו למיטה שוחחנו. ואז... השתעל השתעל... וזהו... נגמר . המראה הזה לא עוזב אותי לרגע. תוך שתי דקות הכל נגמר. למה? למה? אני משתדלת להיות חכ"ם _ _חצי כוס מלאה __ להזכר בימים הטובים והפלאים שהיו לנו. לראות את אשר השאיר לי . את הילדים והנכדים המתוקים. ומזה להתחזק. ולהסתכל קדימה . עם כל זה .זה כואב ומ ע צ ב ן! אני יוצאת , מתלבשת, מתאפרת , אבל הלב שותת דם. מתפללת שהקב"ה יתן לי כח להמשיך הלאה. אני מרגישה שהוא נתן ונותן. אבל זה כנראה תהליך שצריך לעבור. אין כנראה קיצורי דרך. אין ברירה !!! יש ללכת הלאה . זהו, שפכתי את מר ליבי. תודה על האוזן הקשבת. צלה

 

[li 3 האחת]

אישה מדהימה..

קוראת אותך וחשה את הכאב שלך.כל כך נכון כל דקה מצב הרוח משתנה.יש שעות שהשמים הם הגבול והכל נראה כאילו הכל בסדר.ושעה שהכל נופל עליך כאילו אין מחר. החוסר אכן יכול לשגע רק הרצון לחבק שוב לשבת ולדבר לספר מה היה כל היום.סתם לשבת מחובקים ולהנות מהילדים.זה מחרפן.. אכן להיות נשואה לאהוב נעורים ולצעוד איתו לאורך שנים לגדל איתו ילדים ואז בבום הכל נגמר הכל נלקח. אפשר פשוט להשתגע... אז כן מנסים למלא את הימים ולהיות עסוקים כדי שלא נחשוב יותר מידי ונשתגע.אבל הלילות אלוהים הלילות קשים מנשוא.החוסר ענק השקט שכולם ישנים והמחשבות מתפרצות בלי שנרצה זה קשה.אך אם זאת צילה יקרה שלי מכירה אותך ויודעת שאת אישה חזקה ואמיצה.שיש לך משפחה גדולה ותומכת שיש לך נכדים מקסימים.בשבילם את חייבת להיות חזקה ואמיצה לקום ולא להתפרק.זה קשה, זה מתיש, זה צורך המון אנרגיות ויש לך את זה.את רק צריכה להחליט לראות שהכל נעשה לטובה למרות שממש זה לא נראה כך. השנה הראשונה קשה מנשוא.עם הזמן זה לא עובר ולא נשכח אבל לומדים לחיות לצד הכאב.לומדים לקחת את הכאב למקומות שבהן הוא קצת מתעמם וחיים איתו. מאחלת לך אישה מדהימה שלי שכל מה שאת הולכת לעשות יעשה על הצד הכי טוב שאפשר.שיהיה לך רק טוב.אושר ושלווה..כל שתבקשי לו יהי.. אוהבת מאוד ומתגעגעת ~~לי

 

[פשו שי ת]

לילה טוב

צילה יקרה, לי יקרה, כמו שכתבתן עם הזמן החוסר רק גודל...ולנו אין ברירה השעון ממשיך לרוץ..לא מחכה לנו...למצבי הרוח שלנו הוא פשוט ממשיך הלאה...ואנחנו למרות הכאב החוסר חייבות לעצמינו ולמשפחתינו לקום ולהיות לצידם..יש שעות קשות-מותר לנו להתפרק לא לחשוב מה יגידו..(הילדים,המשפחה החברים)אנחנו בסך הכל בני אדם עם רגשות עם מצבי רוח משתנים..אני מתפללת לקב`ה שיחזק את כולנו ולאט לאט נכנס למסלול הנכון ויהיה טוב..אוהבת אתכן חגית

 

[כמו חלום1]

מבלי לפגוע אבל את עדיין מצפה לעזרה

מהקב"ה??? מצבי דומה למצבך, אני איבדתי את רעייתי לפני כ חודשיים וחצי וכפי שאת רואה מהכינוי אצלי זה עדיין כמו חלום, היינו נשואים בכייף 34 שנים וגם לנו יש ילדים מקסמים ונכדות נהדרות אלא אני מאד כועס על הקב"ה ולא סומך עליו, לצערי, התאכזבתי ממנו קשות, במיוחד בעת האחרונה. את כוחות הנפש להמשיך הלאה אצטרך כנראה לשאוב מילדיי ומנכדותי והם אלו שעוזרם לי ללכת הלאה.

 

[פשו שי ת]

בוקר טוב כמו חלום

רוצה לומר לך שבלי הקב``ה ועזרתו לא היינו שורדים בעולם הזה....לכולנו המצב קשה..ולא משנה כמה זמן עבר..אבל כאישה מאמינה אני רואה וחשה ומקבלת את העזרה ממנו יתברך..כל מי שמסביבי הם שליחים טובים שלו..נכון יש רגעים של נפילה של קושי אבל כשקמים בעזרת ה` רואים את גדלותו יתברך..אני חלילה לא שופטת אותך כי גם אני הייתי במצבך ..בעלי נעלם מחיינו פתאם..וגם לי יש שאלות בלי תשובות אבל בזכות האמונה שבורא עולם איתנו בכל רגע ורגע מחיינו אני קמה וממשיכה ומאמינה בו יתברך.מאחלת לך שתמיד יהיה לך רק טוב בעזרת ה`.אם תרצה תוכל לשלוח לי מסר ונדבר...חזק ואמץ.חגית.

 

[אתי161]

מבינה לליבך...

אתה נמצא כרגע בשלב מאד הגיוני של - כעס ואכזבה, זה מאד טרי, אני אבדתי את בעלי לאחר 39 שנות נישואין , שנים של המון ביחד - ממש הכל, גם לנו יש ילדים ונכדה, ואני הרגשתי שהדרך היחידה שלי, להתמודד עם המצב החדש הזה, היא - ללמוד לחיות מחדש, כמו תינוק שלומד ללכת. בעלי נפטר לפני חמישה וחצי חודשים וכל יום שעובר נעשה קשה יותר והגעגועים גוברים...........והלבד......איך בכלל מתמודדים איתו??? אני ממש עוברת "טיפול נמרץ", משתתפת בשתי קבוצות תמיכה לאלמנים ואלמנות, הולכת לשיחות עם פסיכולוג וגם עושה סדנא פרטית של ציור אינטואיטיבי, כל הדברים האלה יחד, הביאו אותי היום למקום קצת שונה מאשר לפני 3 חודשים, אבל , כמובן, החסר ממשיך להיות - ענק............. נראה לי שרק - אתה - בעצמך, תוכל למצוא את הדרך שתתאים לך להמשיך הלאה, לא אף אחד אחר............ תהיה חזק ותחפש מה נכון לך, כדי להתמודד עם האובדן הגדול...........מאחלת לך שתצליח.................אתי

 

[לורי60]

היזדהות עם התחושות של כמו חלום

אכן זה כמו חלום - חלום רע מאד ואני מבינה לרוחך על הכעסים על הקב'ה אוי לנו אם ניסמוך עליו שיושיענו. רק אנו בעזרת בני מישפחה וחברים קרובים נעזור כוח ונעזור לעצמנו אני מקווה שתעזור לעצמך בהקדם לורי

 

[Utopia86]

את צודקת

 

[הים רגוע]

צילה יקרתי

אכן הגעגוע, החוסר, הם קשים...אבל לומדים לחיות לצידם ולתפקד . ועם הזמן החיוך הכייף חוזר לחיים, מרווחי הזמן בין ה"נפילות" גדלים והמשכן קטן, ויודעים יש לזה התחלה ויש סוף ... היום כשלוש וחצי שנים מהאסון יכולה לומר שמצאתי את שביל הזהב שלי ,שיכולה לשמוח מכל הלב . לקח לי זמן לשחרר אותו ..בהתחלה החוסר הביא למחשבות לרצון לשתף ..לתסכול של חוסר האונים מול חסרנו הכל כך פתאומי , מלאתי את חסרונו בעשיה מרובה ,בחיי חברה, המוטו היה "רק לא להיות לבד,רק לא לשקוע למחשבות".והיתי בודדה בתוך כל ההמולה ... והיום יכולה לומר שלמדתי להנות מהלבד למדתי שלהיות לבד זה להיות עם עצמי ..וזה מרחיב את נפשי ומעצים , למדתי המון על עצמי , על כוחי וזה העצים וחזק אותי . והבנתי שהיקום לא מעמיד אותנו בנסיונות שלא נוכל להם ... מחבקת אותכם ומאחלת לכולנו למצא את שביל הזהב אוהבת טלי