טלוויזיה

[shay or eli]

טלוויזיה

רבים ממתנגדי הגלובליזציה מתנגדים לטלוויזיה, בקרוב גם יתקיים "שבוע כיבוי הטלוויזיה". שאלתי לאותם מתנגדי טלוויזיה היא, האם כשאנו מאשימים את הטלוויזיה עצמה בניוון המחשבתי והרגשי אנחנו לא בעצם הורגים את השליח? הרי טלוויזיה היא בסך הכל כלי תקשורת ובידור, והיא בהחלט יכולה לספק מידע חדשותי וגם לשמש במה לאומנות (כן, גם תוכניות טלוויזיה הן סוג של אומנות). המחאה של האנטיגלובליזציה היא נגד שלטון התאגידים בעולם, לא נגד העולם. כמו שאין מחאה נגד נעליים אלא נגד נייק, אני לא מבין למה צריך להלחם בטלוויזיה ולא בבעלי ההון אשר מטרתם לייבש את מוחנו ולשעבדנו לתרבות הצריכה. ואישית, אני לא מבין מה רע בקצת ניוון מחשבתי מדי פעם. נכון, להגזים עם זה זה רע, אבל מצד שני אחרי יום קשה הרבה יותר נחמד לשקוע מול אופרת סבון מטופשת מאשר סתם לבהות בקיר.

 

[האזרח דרור]

הי שי

התשובה היא שטלוויזה באופן כללי היתה יכולה להיות יותר חיובית. אבל באופן ספציפי מי שמפיק את התכנים, מי שממן את השידורים ומי שבבעלותו החברות שמשדרות הן חברות ענק (ראה מה שייך למי), 5 המשפחות, קרטל הכבלים והממשלה - בקיצור לא בדיוק מי שהיית רוצה שיקבע מה אתה יכול לראות ומה לא. באופן כללי יותר - הטלוויזה היא כלי יקר , מעצם טיבה יקר להפיק בה תכנים ולשדר (הרבה יותר מעיתון או רדיו) ומהיותה מרובת ערוצים היא צריכה לספק תשובות מיידיות, להיות ויזואלית מאוד. קשה לדבר על דברים עמוקים (הצופים יברחו לדודו טופז). קשה לתת ביקורת עמוקה (הצופים צריכים להבין מיד , כאן ועכשיו). ועוד יותר קשה לעשות את זה כשיש אינטרס עמוק של הממשלה ושל ההון שהסברים כאלו לא יגיעו לציבור. כך שטלוויזיה מטבעה היא כלי שמועדד חשיבה שטחית והפקת תוכן ריכוזית ואנטי דמוקרטית. יותר מכך, האנשים שמתחנכים על גבי הטלוויזה משוכענים שהיא משקפת את המציאות (שכן הם רואים את מה שקורה, בצורה לכאורה בלתי אמצעית). התוצאה היא שרוב האנשים יודעים מעט מאוד על העולם בו אנו חיים. גם אם הטלוויזה לא היתה כלי מרכזי לעיצוב בני האדם על ידי כוחות ההון, הייתי ממליץ להמעיט בה כמה שניתן - גם אם היא היתה בתוך קונטקס של דמוקרטיה ישירה - ולאמץ מדיומים אחרים, יותר דמוקרטיים. "אבל מצד שני אחרי יום קשה הרבה יותר נחמד לשקוע מול אופרת סבון מטופשת מאשר סתם לבהות בקיר." כן אבל ההפך של טלוויזה זה לא לבהות בקיר - זה רק מראה כמה חזק היא נכנסה לורידים שלנו - כאילו אם אין אותה אין בכלל מה לעשות. למעשה הטלווזיה היא ממש לא מנוחה למוח (קרא בספרו של קאלה לאסן על נושא הגירוי המתמיד שנועד להחזיק את תשומת הלב של הצופים). אני חושב שהטענות שאתה מעלה נפוצות כל כך שיש צורך לעשות "שאלות נפוצות" בבדידות. וכרגיל בטח יקח לי שנתיים לנסח שאלות ותשובות - מישהו מתנגד לעזור?

 

[Mנטה]

בטלויזיה בהחלט יש אפקט של מנוחה

מנוחה ממחשבה. התוכניות הנצפות ביותר הן אופרות סבון או תוכניות בידור רדודות שבהן רמת החשיבה הנדרשת מהצופה אפסית. אבל אנשים צריכים מנוחה, בעיקר בגלל שהם נדרשים למלא מאמצים במשך היום שלהם, כדי להרויח קצת כסף בשביל לשלם את החיים. אלו מעגלים סגורים של החיים המודרניים. בכל אופן, גם למנוחה יש אלטרנטיבות ואין כל רע בצפיה בטלויזיה באם היא מבוקרת מבחינת זמן ואיכות תכנים, ואם יש מודעות לשטיפת המוח שעוברים דרכה. לאינטרנט יש את אותן בעיות בדיוק עבור רוב הגולשים שקוראים בעיקר אתרי חדשות של ערוצי טלויזיה..... או סקס. ננסח את זה במילים אחרות: תקשורת המונים זה דבר מאוד בעייתי ואולי הבעיה העיקרית בעולם המודרני.

 

[חדף]

ה"מנוחה" הזאת היא אשלייה

אין ספק שחזרה הביתה מיום של מאמץ מלווה בעייפות רצינית לגוף ולמחשבה, אבל הנסיון לפתור אותה באמצעות צפייה בתכנית טלוויזיה ש"לא דורשת מחשבה" דומה מאוד לנסיונו של אדם המכור להרואין לשפר את ההרגשה שלו עם "רק עוד מנה אחת". בזמן שצופים בתכנית מרגישים מנוחה והקלה משמעותית, אבל ברגע שרוצים לקום, אז מתחילה הבעיה - המוח לא קיבל שום מנוחה. אנחנו בדרך-כלל מפרשים את זה כאילו לא נחנו מספיק, וממשיכים לשבת מול תכנית נוספת. וכך, כמו כל התמכרות, הצפייה בטלוויזיה הופכת מנסיון לפתור בעיה, לגורם של אותה בעיה בדיוק. אני אומר לך את דעתי בנושא - כל הרגשה של עייפות של ה"מוח", לכאורה, שבה לא מרגישים צורך לישון אלא "לנוח" מול הטלוויזיה, היא אשלייה והפתרון היחיד הוא להתכחש אליה. כשאני מרגיש ככה, אפילו אם אני חושב שאני ממש לא יכול לעשות כלום - ברגע שאני "מכריח" את עצמי להתרכז במשהו ומפסיק לשכנע את עצמי שאני לא יכול, כל העייפות הזו נעלמת ואני פתאום מתמלא מרץ. לעומת זאת, אם אני מתיישב מול הטלוויזיה, אז אפשר כבר להכריז על עוד יום מבוזבז.

 

[Mנטה]

חדף התופעה שאתה מתאר מתאימה

אולי לך אבל לא לכולם. אני יכולה לנוח שעה מול הטלויזיה ואז נמאס לי ואני קמה, בלי מאמצים. כמו כן, מצאתי פה ושם גם בטלויזיה תכנים שווים ומעשירים. נורא קל לראות הכל בשחור ולבן. אבל לגמרי לא מדויק.

 

[חדף]

בהחלט יש תכנים שווים ומעשירים

אני דיברתי על אופרות הסבון ותכניות הבידור הרדודות שהזכרת בהודעתך הקודמת, שטענת ש"לא דורשות מחשבה". אני לא אומר שאי אפשר לקום אחרי שעה בלי מאמצים, אני אומר שהצפייה לא מספקת שום מנוחה (מלבד המנוחה הפיזית של עצם הישיבה על הספה במשך שעה), כלומר שאני לא מאמין שאחרי השעה הזו תרגישי יותר טוב מאשר אם היית עושה כל דבר אחר, גם משהו שנחשב כ"מאמץ את המוח".

 

[Mנטה]

אבל חדף, כל יום הוא יום אחר

אני בוחנת את מערכת היחסים שלי עם הטלויזיה ורואה שיש ימים שהטלויזיה בהחלט מספקת לי מנוחה. כי באותו יום אני צריכה לבהות בה עם השלט ביד ולראות דברים מטומטמים פשוט כדי לא לחשוב. לעומת זאת בימים אחרים אני בכלל שוכחת שהיא קיימת. ובימים אחרים אני רואה תוכנית מסוימת ואותה בלבד. אני חושבת שהבעיה היא לא עצם קיומה של הטלויזיה אלא המצב שבו אנשים לא מצליחים לקום ממנה, המצב שבו אנשים משתמשים בה כמרכז הקיום שלהם, כבמה היחידה לתרבות, חדשות, בידור, תקשורת ואפילו מקור צרכני. כמו בכל הדברים האחרים, ההתמכרות לטלויזיה היא יזומה על ידי חברות הפרסום, התקשורת וכולי. שימוש בריא יותר (לדעתי) הוא פשוט כזה שלא נכנע אלא לוקח רק מה שטוב לו מתוך ההיצע.

 

[האזרח דרור]

מישהו קרא את הספר

של פייר בורדיה - על הטלוויזה? אם כן אולי יכול להגג קצת עליו ? Mנטה - אחת הבעיות בעיני של הטלוויזה היא שהיא נותנת לך תחושת אשליה כאילו היא המציאות. גם בסדרות (לדוגמא החינוך המיני השטחי והסטאורוטיפי, הקניות, ההשטחה של דברים ונשים השטחי בסקס והעיר) וגם בדיווח חדשות (דוגמא יפה של זה רואים בבאולינג לקולומביין) - מדווחים תמיד על תופעות הקצה (כמו כמה אנשים מתו בתאונות "דרכים" אתמול, כמה זיהום אוויר היה, או שמראים את המקרר הריק של משפחה עניה) - שכן הטלוויזה צריכה לצלם (כמובן שהביקורת הזו נכונה גם לגבי רוב העיתונות). בטלוויזה (וגם בעיתונים) לא ידברו על הסיבות לתאונות דרכים, לדוגמא אי השקעה ברכבת, או הגדלת המהירות המותרת, לא ידברו על החלטות ממשלתיות ותהליכים עסקיים שגורמים לעוני, לא ידברו על הסיבות לזיהום. ישיבות לא מצטלמות טוב, ולאזרח עם השלט אין סבלנות להסברים ארוכים. ובנוסף המפרסמים והממשלה לא ממש אוהבים כלב נושך, מקסימום פודל. התוצאה של דיווח קצה כזה, בלי לדון בסיבות שגרמו לכל התופעות האלו, הוא שהאזרחים מקבלים תחושה שהדברים הם בלתיח נמנעים , הם גזרה משמיים. דיווח מתמשך כזה משיג אפטיה, השלמה עם גורל בלתי נמנע, ציניות וייאוש.

 

[Mנטה]

איך קוראים לספר ? באיזה הוצאה ?

 

[האזרח דרור]

כבר כתבתי

פייר בורדיה "על הטלוויזיה" הוצאת בבל http://www.bdidut.com/media/media-a3.htm

 

[ANTiADi]

אני קראתי

אבל זה היה די מזמן. נראה לי שאהבתי יותר את הספר של ניל פוסטמן, אובדן הילדות.

 

[tookmy]

מעולה, אבדן הילדות

של פוסטמן. יש לו עוד, אבל עוד לא הספקתי. מה שכן, פוסטמן, לא יודעת לגבי אחרים, לא מתייחס לעובדה שפיזית, מדעית, צפיה בטלויזיה היא לא מנוחה. בצפיה בטלויזיה המוח והעיניים עובדים הרבה הרבה יותר קשה מאשר בדרך כלל. אתם יכולים להתווכח כאן כל הזמן אם זו מנוחה או לא, אבל מי שיודע את האמת אלה העיניים והמוח שלכן. יש לזה המון השלכות חברתיות ואישיות. המון. אבל אני לא אכנס לזה עכשיו. מישהו מצליח לעשות מדיטציה?

 

[sheda0ktana]

בהיה, מדיטציה וטלויזיה

לבהות בקיר זו שיטה של מדיטציה טיבטית, למי שרצה נורא לדעת. יש בה יתרונות כי מתרכזים בנקודה מסויימת בטקסטורה של הקיר, ומשעממים את המוח יותר מהר כדי שהוא "ילך לישון" ויגיע השקט שמחפשים ב"אי העשיה". אני מאמינה שאנחנו צריכים שעה בהיה ביום. לפחות שעה. באמת לבהות, בלי לקבל שום אינפוט משמעותי פנימה, רק לתת לכל הזבל שאגרנו במהלך היום לצאת החוצה. כמו להוריד את המים, רק בלי הזיהום הסביבתי. אישית, אני אוהבת לעשות את זה עם כוס שתיה, חופן צימוקים ונוף. מי שיושב מול הטלויזיה, לא עושה ממש את זה. הוא מעביד את המוח אולי יותר לאט, אבל הוא מעביד. גם כשאני לא מרגישה שאני מאמצת את המוח הוא עדיין צריך לקלוט אינפורמציה, לעבד אותה, ולאכסן אותה. למה להכניס הביתה משהו שממילא ילך מיד לפח? עדיף לשים את זה בפח שבכניסה לבית, לא? מישהו פעם אמר לי שבישיבה מול הטלויזיה נכנסים תוך 15 דקות למצב "אלפא", שזה מצב מדיטטיבי. לא בדקתי אף פעם, אבל זה בהחלט יכול להיות בגלל קצב ההבהוב של המסך שאנחנו לא קולטים אבל הוא בהחלט שם. יכול להיות שזה מה שגורם לאנשים לחשוב שהם "נחים" מול הטלויזיה. זה כן בהחלט עוזר למוח לקבל מסרים כאילו הם היו תת-הכרתיים. שיטות מדיטציה וריפוי רבות משתמשות בהחדרת מסרים במצב "אלפא" למוח בשביל להגיע לתוצאות טובות יותר, רק ששם יש לאדם הרבה יותר שליטה על המסרים שמוכנסים לו למוח (="אני לא רוצה לעשן" היא דוגמא נפוצה, או הדוגמא הקלאסית של האוטוסוגסטיה ה"מדעית" הראשונה - "כל יום, בכל צורה שהיא, מצבי הולך ומשתפר, משתפר והולך". מומלץ לנסות בבית!). קרן <שממליצה בחום על ערסל במקום טלויזיה. ממילא הם עולים כבר כמעט אותו הדבר> <יוזלו הערסלים לאלתר!>

 

[קרני]

השאלה היא

למה אנשים מתכוונים כשאומרים מנוחה? אולי זה מנוחה במובן של הסתת המחשבה מאירועי היום?

 

[חדף]

אפשר להגיד

אבל אז בעצם כל דבר הוא מנוחה - גם משחק כדורגל או רכיבה על אופניים יסיתו את המחשבה מאירועי היום. אין פה שום יתרון מיוחד לטלוויזיה.

 

[ל א]

אני מתנגד לעזור

ואם בתשובה שלך היו מופיעות המילים היצע וביקוש, אולי היה סיכוי שהיה בה גם משהו אמיתי ולא רק תיאוריות קונספירציה הזויות. בעצם, במקרה שלך לא.

 

[האזרח דרור]

המילים היצע וביקוש

באות מתוך הפקולטה לכלכלה, שאותה אני מכיר לא פחות טוב. ההנחה בהיצע וביקוש היא שיש היצע , שמגיע אך ורק מתוך היצרנים, בתגובה לביקושים של ה"צרכנים" , ביקוש, שנקבע על סמך רצונות אוטונומיים של הצרכנים - כלומר כאלו שהם החליטו עליהם לבד, ונבעו מתוכם הם, לא משום התערבות חיצונית כלשהי. שזה כמובן קשוקוש מוחלט, זה מנוגד לידע שיש בפקולטות לשיווק, ניהול, פסיכולויגה וסוציולוגיה - בכולם לומדים כיצד ניתן לשנות את רצון האנשים על ידי גירויים ותרמיצים שונים. יותר מכך, אם הדבר היה נכון והביקוש היה נתון בצורה אוטנומית על ידי האנשים, מפרסמים היו פושטים את הרגל שכן מעבר לאקט של חשיפה ראשונית והעברת מידע (שאינם תופסים לגבי פרסומות כמו מפעל הפיס או קוקה קולה או פרסומות רכב) לא משתלם לפרסם- וכל מי שמפרסם מעבר לכך עושה לעצמו נזק כלכלי. העובדה שתחום הפרסום גדל מראה את ההפך - שכן ניתן לשנות את הרצונות האוטנומיים של האנשים - ולכן תאוריה של היצא וביקוש לא ממש רלוונטית כאן. שו קונספירציה, אני לא הזכרתי שום וועדה סודית, רק אינטרסים שקיומם הוא גלוי על פני השטח.

 

[ל א]

לא נכון

יש הרבה תיאוריות ומודלים כלכליים שמתייחסים להיצע כאנדוגני (מה שאתה היית מכנה לא-אוטונומי) ובפרט, לפרסום ולפסיכולוגיה.

 

[האזרח דרור]

אולי יש

אבל אני לא נתקלתי בהן. אתה יכול להזכיר כמה מהם? מה אומרים המודלים האלו? ומי פיתח אותם? למה אין להם זכר בלימודי מאקרו? או מיקרו ? האם מודלים כאלו לא משפיעים על משפטים משפט הרווחה הראשון והשני? ומה לגבי "שיווי משקל פראטו"? מה המשמעות של מודלים אלו בקונטקס הכלכלי? ומה משמועתם לגבי הפרט המייצג והיחס בין השוק המשוכלל ושאר מוסדות החברה?

 

[ל א]

אני מבין שהחלטת להוכיח לי

שאתה מכיר מושגים כלכליים. מרשים. יש ענף בכלכלה שנקרא, תחזיק חזק, כלכלת פרסום. ישנם הרבה מודלים (למשל הוטלינג) ןהרבה מאמרים (למשל של וולדפוגל) שעוסקים בפרסום. הענף עוסק בשאלות כמו כמה פירמה צריכה לפרסם כדי למקסם את רווחיה, כדי למקסם את הרווחה החברתית, כדי להגיע לש"מ (פרטו יעיל או לא). אין להם זכר בלימודי מיקרו ומאקרו כי הם מודלים קצת יותר מסובכים. צריך ללמוד את הבסיס ואז להתקדם הלאה.