טירת ונסן - סתיו 1989
סתיו 1989 - טירת ונסן אלו האוהבים והאוהבות לצפות במיני הסדרות שמצולמות עפ"י הספרים של דניאל סטיל , מכירים את טירת ונסן , לרוב מצולמים שם משטחי הדשא המוריקים , היערות הסבוכים , הצבאים המשוטטים חופשי וניגשים לבני האדם , את האגם עם הברבורים והברווזים שמשכשכים להם , ובאים לבדוק בלי פחד כל יד מושטת . טירת ונסן , 20 דקות נסיעה מפריז , חדרים קסומים , די דומים לארמון ורסאי , אבל יותר ארציים , מפוארים ביותר , בעלי הטירה פותחים אותה באופן מיוחד בשישי שבת לאורחים , תמורת תשלום מועט , וממנים עקב כך את הוצאות האחזקה הכבירות שלה . גננים משוטטים ומעצבים שיחים , גן עדן עלי אדמות , אני שבכל מקום רואה רומנטיקה , שבכל אדם רואה רק את הטוב , לי שדבר הכי הכי אהוב עלי זה שמיכה , ספר טוב ומרחבים , נמצא הגן המבטיח הזה הרבה יותר מגן עדן . אפילו שם , היתה לי פינה חבויה , פינה של כיף , על גדת האגם הכחלחל , עם הברבורים השחורים והגאים , עם קרקור הצפרדעים וציוץ הציפורים , סוף של שמש חמימה , קצת שמש קרירה , רעשי הטבע מסביב ורומן . קוראת את הספר שקיבלתי מהורי לפני הנסיעה החפוזה הזאת לפני שידענו מתי אחזור ולכמה זמן אני נוסעת , הנסיבות היו שלא בשליטתי , פעם ראשונה שמעשים של אדם אחר דחפו אותי לעשות משהו ,"עד שניפגש בשנית" - שם מתאים ,והספר מספר על רומן שנמשך שנים בפריז .. וההקדשה של אימי על הספר ... לך הנוסעת מבלי שאדע מתי תשובי , לך הנוסעת לפריז , לך שהדמיון שלך מרקיע שחקים תהני כמה שאת יכולה . שוקעת בסיפורה של מארי והורזן ממחוז שמפיין , שוקעת בסיפורם של דלפיין ושתי האחיות שלה , ועוברת למחוזות אחרים שם אני לא אני , אלא דמות מהספר , שקועה , קוראת , מדמיינת , מפנטזת , חיה את הסיפור כמו שרק אבל רק בעלי דמיון עשיר ורגשות עמוקים יכולה להרגיש . שוכבת לי על השמיכה , בפינת הגן , הספר מונח על חזי , מדמיינת , עיניי עצומות , מרגישה בעננים , והדבר היחיד שמפריע לי פתאום זה טפטוף איטי ויציב של מים קרים וקפואים שפוגעים בי טיפה אחרי טיפה בספלאש כבד , אני פותחת עין עצלה ומתבוננת למעלה רואה יד של גבר שממנה נוטפות הטיפות , עושה חצי סיבוב ומגלה שלידי עומד גבר , צייד , לבוש בגדי עור , מגפיים , רובה על הכתף מים ביד ומטפטף עלי - חצוף . אני לא מדברת צרפתית , אבל הקללות בעברית היו כנראה מספיק ברורות ומספיקות , כי הוא התחיל לצחוק , התיישב לידי ובאנגלית עם מבטא אוקספורדי , כזה שבולע את האותיות , כאילו מגלגל תפוחי אדמה חמים בפה , הסביר לי שזה שטח פרטי , והכניסה מותרת רק בשישי שבת , ואני מפריעה . אני מפריעה - אני , כל מה שעשיתי היה לקרוא ספר , לנוח לדמיין . ניסיתי להסביר לו מה שעשיתי , הראיתי לו את הספר שהיה בעברית כמובן , והקראתי לו קטע מתרגמת סימולטנית בלי מחשבה את מה שהיה כתוב שם , בלי לשים לב , שאני מקריאה לגבר זר , שאני לא מכירה , קטע שמדבר על סקס . הוא כנראה הבין יותר ממה שרציתי ומשך אותי לקימה , אסף את השמיכה , הספר והתיק שלי , והתחיל ללכת לכיוון היציאה בצעדים מהירים ונמרצים ,טוב , נו , לא היתה לי ברירה , הלכתי אחריו , ספק רצה ספק הולכת , אבל קצת לפני השער הוא סטה ימינה לשביל נסתר והכניס אותי לטירה , לחלק הסגור , לחלק בו אין את סיורי האורחים . הוא לקח אותי לחדר ענק , אני חושבת שמשהו כמו 200 מטר מרובע , עם הרבה ציורים ומראות , נברשות , חדר מדהים והושיב אותי על כיסא מוזהב בצדאמר לי לא לזוז ונעלם . פתחתי שוב את הספר , ( תחשבו על התמונה , ישראלית , עם מכנסי ג'ינס , סווטשר , מעיל , תיק גב , שמיכה שזרקו אותה בערמה על הרצפה - בחדר מפואר ) מה יש לי עוד לעשות ( עכשיו שאני חושבת על זה זה מזכיר לי את הקטע של הנזירה מריה שמגיעה לטירה של המעביד החדש שלה בצלילי המוזיקה ) . הוא חזר לבוש חליפת ערב שנראתה עתיקה כמו מהמאה שעברה , ובידיו הוא החזיק שימלת ברוקד כחולה , זהובה וכסופה עם חצאית ארוכה ומחשוף שלא היה מבייש אף אחת , הוא הניח את השימלה בידיי ויצא החוצה מחכה שאחליף בגדים (עד היום יש לי עוד את השימלה בבית ), לבשתי את השימלה , ואהבתי את בבואתי שהשתקפה מהמראות . הוא הפעיל גרמופון שעמד שם , במוזיקת ואלס אנגלי איטי איטי , והסביר לי במהירות איך רוקדים , איך התנועות צריכות להיות ארוכות מושכות , עם התזוזה של הגוף , הוא נשען עלי כשהדריך אותי , והרגשתי את מצוקתו , ניסיתי להשתחרר בעדינות , אבל הוא זז קצת , הוריד לחץ , והמשיך להדריך אותי כשהחליט שלמדתי די , הוא בא למולי , ורקדנו יחד , ריקוד קסום , קצת דרכתי עליו , קצת הייתי גמלונית , אבל זה היה קסום . ובסיום של הריקוד , כשהוריד אותי במחווה גברית כמו בסיום של טנגו , ונשק לי זה רק היה ההמשך הטבעי לריקוד , וכשהנשיקה התארכה , ואצבעותיו שבדקו את התאמת השימלה לגופי העבירו בי שובל של רטטים ותחושות . הוא משך אותי לחדר אחך עם אח מבוערת , ומיטת אפריון מהממת , רכה , מלאה כריות ושמיכות , למעשה את זה הרגשתי אחר כך , כי קודם הרגשתי את השטיח שהיה ליד האח , אני לא יודעת מי היה יותר חם , הוא או האש , אני רק יודעת שנשרפתי , שגופי להט , והקריאות שלו בצרפתית עינגו אותי מעל ומעבר . את המיטה , הכרתי כבר בשלב השני כמו שכבר כתבתי , היא הייתה רכה נוחה מלאת כריות , בדיוק כדי להגביהה את האגן שלי כדי שיהיה לו נוח לטעום אותי , ולחדור . אני חושבת שבמשך שלושה ימים לא יצאתי משם , ארוחות במיטה , המון רומנטיות המון נגיעות והמון.... .
סתיו 1989 - טירת ונסן אלו האוהבים והאוהבות לצפות במיני הסדרות שמצולמות עפ"י הספרים של דניאל סטיל , מכירים את טירת ונסן , לרוב מצולמים שם משטחי הדשא המוריקים , היערות הסבוכים , הצבאים המשוטטים חופשי וניגשים לבני האדם , את האגם עם הברבורים והברווזים שמשכשכים להם , ובאים לבדוק בלי פחד כל יד מושטת . טירת ונסן , 20 דקות נסיעה מפריז , חדרים קסומים , די דומים לארמון ורסאי , אבל יותר ארציים , מפוארים ביותר , בעלי הטירה פותחים אותה באופן מיוחד בשישי שבת לאורחים , תמורת תשלום מועט , וממנים עקב כך את הוצאות האחזקה הכבירות שלה . גננים משוטטים ומעצבים שיחים , גן עדן עלי אדמות , אני שבכל מקום רואה רומנטיקה , שבכל אדם רואה רק את הטוב , לי שדבר הכי הכי אהוב עלי זה שמיכה , ספר טוב ומרחבים , נמצא הגן המבטיח הזה הרבה יותר מגן עדן . אפילו שם , היתה לי פינה חבויה , פינה של כיף , על גדת האגם הכחלחל , עם הברבורים השחורים והגאים , עם קרקור הצפרדעים וציוץ הציפורים , סוף של שמש חמימה , קצת שמש קרירה , רעשי הטבע מסביב ורומן . קוראת את הספר שקיבלתי מהורי לפני הנסיעה החפוזה הזאת לפני שידענו מתי אחזור ולכמה זמן אני נוסעת , הנסיבות היו שלא בשליטתי , פעם ראשונה שמעשים של אדם אחר דחפו אותי לעשות משהו ,"עד שניפגש בשנית" - שם מתאים ,והספר מספר על רומן שנמשך שנים בפריז .. וההקדשה של אימי על הספר ... לך הנוסעת מבלי שאדע מתי תשובי , לך הנוסעת לפריז , לך שהדמיון שלך מרקיע שחקים תהני כמה שאת יכולה . שוקעת בסיפורה של מארי והורזן ממחוז שמפיין , שוקעת בסיפורם של דלפיין ושתי האחיות שלה , ועוברת למחוזות אחרים שם אני לא אני , אלא דמות מהספר , שקועה , קוראת , מדמיינת , מפנטזת , חיה את הסיפור כמו שרק אבל רק בעלי דמיון עשיר ורגשות עמוקים יכולה להרגיש . שוכבת לי על השמיכה , בפינת הגן , הספר מונח על חזי , מדמיינת , עיניי עצומות , מרגישה בעננים , והדבר היחיד שמפריע לי פתאום זה טפטוף איטי ויציב של מים קרים וקפואים שפוגעים בי טיפה אחרי טיפה בספלאש כבד , אני פותחת עין עצלה ומתבוננת למעלה רואה יד של גבר שממנה נוטפות הטיפות , עושה חצי סיבוב ומגלה שלידי עומד גבר , צייד , לבוש בגדי עור , מגפיים , רובה על הכתף מים ביד ומטפטף עלי - חצוף . אני לא מדברת צרפתית , אבל הקללות בעברית היו כנראה מספיק ברורות ומספיקות , כי הוא התחיל לצחוק , התיישב לידי ובאנגלית עם מבטא אוקספורדי , כזה שבולע את האותיות , כאילו מגלגל תפוחי אדמה חמים בפה , הסביר לי שזה שטח פרטי , והכניסה מותרת רק בשישי שבת , ואני מפריעה . אני מפריעה - אני , כל מה שעשיתי היה לקרוא ספר , לנוח לדמיין . ניסיתי להסביר לו מה שעשיתי , הראיתי לו את הספר שהיה בעברית כמובן , והקראתי לו קטע מתרגמת סימולטנית בלי מחשבה את מה שהיה כתוב שם , בלי לשים לב , שאני מקריאה לגבר זר , שאני לא מכירה , קטע שמדבר על סקס . הוא כנראה הבין יותר ממה שרציתי ומשך אותי לקימה , אסף את השמיכה , הספר והתיק שלי , והתחיל ללכת לכיוון היציאה בצעדים מהירים ונמרצים ,טוב , נו , לא היתה לי ברירה , הלכתי אחריו , ספק רצה ספק הולכת , אבל קצת לפני השער הוא סטה ימינה לשביל נסתר והכניס אותי לטירה , לחלק הסגור , לחלק בו אין את סיורי האורחים . הוא לקח אותי לחדר ענק , אני חושבת שמשהו כמו 200 מטר מרובע , עם הרבה ציורים ומראות , נברשות , חדר מדהים והושיב אותי על כיסא מוזהב בצדאמר לי לא לזוז ונעלם . פתחתי שוב את הספר , ( תחשבו על התמונה , ישראלית , עם מכנסי ג'ינס , סווטשר , מעיל , תיק גב , שמיכה שזרקו אותה בערמה על הרצפה - בחדר מפואר ) מה יש לי עוד לעשות ( עכשיו שאני חושבת על זה זה מזכיר לי את הקטע של הנזירה מריה שמגיעה לטירה של המעביד החדש שלה בצלילי המוזיקה ) . הוא חזר לבוש חליפת ערב שנראתה עתיקה כמו מהמאה שעברה , ובידיו הוא החזיק שימלת ברוקד כחולה , זהובה וכסופה עם חצאית ארוכה ומחשוף שלא היה מבייש אף אחת , הוא הניח את השימלה בידיי ויצא החוצה מחכה שאחליף בגדים (עד היום יש לי עוד את השימלה בבית ), לבשתי את השימלה , ואהבתי את בבואתי שהשתקפה מהמראות . הוא הפעיל גרמופון שעמד שם , במוזיקת ואלס אנגלי איטי איטי , והסביר לי במהירות איך רוקדים , איך התנועות צריכות להיות ארוכות מושכות , עם התזוזה של הגוף , הוא נשען עלי כשהדריך אותי , והרגשתי את מצוקתו , ניסיתי להשתחרר בעדינות , אבל הוא זז קצת , הוריד לחץ , והמשיך להדריך אותי כשהחליט שלמדתי די , הוא בא למולי , ורקדנו יחד , ריקוד קסום , קצת דרכתי עליו , קצת הייתי גמלונית , אבל זה היה קסום . ובסיום של הריקוד , כשהוריד אותי במחווה גברית כמו בסיום של טנגו , ונשק לי זה רק היה ההמשך הטבעי לריקוד , וכשהנשיקה התארכה , ואצבעותיו שבדקו את התאמת השימלה לגופי העבירו בי שובל של רטטים ותחושות . הוא משך אותי לחדר אחך עם אח מבוערת , ומיטת אפריון מהממת , רכה , מלאה כריות ושמיכות , למעשה את זה הרגשתי אחר כך , כי קודם הרגשתי את השטיח שהיה ליד האח , אני לא יודעת מי היה יותר חם , הוא או האש , אני רק יודעת שנשרפתי , שגופי להט , והקריאות שלו בצרפתית עינגו אותי מעל ומעבר . את המיטה , הכרתי כבר בשלב השני כמו שכבר כתבתי , היא הייתה רכה נוחה מלאת כריות , בדיוק כדי להגביהה את האגן שלי כדי שיהיה לו נוח לטעום אותי , ולחדור . אני חושבת שבמשך שלושה ימים לא יצאתי משם , ארוחות במיטה , המון רומנטיות המון נגיעות והמון.... .