טירוף התשתיות של ישראל
טור אישי - מתוך עיתון הארץ האינטרנטי: כביש 6. 40 מיליון שקל כפיצוי לכשלון מסחרי צילום: מיכאל קרמר טירוף התשתיות של ישראל מדינת ישראל משקיעה מיליונים ומיליארדים בפרויקטים שהנחיצות שלהם ממש לא ברורה - כמו פיצוי לכביש 6. צביקה בורג לא מבין את ההגיון שבחלם צביקה בורג 20 מיליון שקל תשלם השנה ככל הנראה ממשלת ישראל לחברת כביש חוצה ישראל, כפיצוי על מספר כלי רכב נמוך מדי שנסע במהלך השנה על כביש האגרה המפורסם. 20 מיליון שקל, המצטרפים ל-18 מיליון שקל ששולמו בשנה שעברה. כמעט 40 מיליון, בשנתיים. 40 מיליון, שניתן וצריך היה להשקיע במקום, איך לומר, מעט יותר חשוב. מצטער להודיע לאנשי האוצר - אם אינם יודעים, עשרות המיליונים האלה שולמו לחברה פרטית שסללה והקימה כביש אגרה. חברה שלא רק גובה סכומים גבוהים מאד על שימוש בכביש, לא רק זוכה לחוק מיוחד המאפשר גביית ריבית-פיגורים מטורפת, אלא גם סגרה איכשהו "דיל" פנטסטי, המייצר עבורה רשת ביטחון שאין כמוה. במילים אחרות, חברה שהקימה כאן עסק בו היא יכולה רק להרוויח. שהאזרח יפסיד? לא נורא. הוא כבר רגיל. ובהזדמנות זו הייתי שמח להבהיר לכל הנוגעים בדבר, מה ניתן לעשות עם 40 מיליון שקל "מיותרים". אפשר להשקיע אותם למשל במקום אחר. נגיד, בסלילת כבישים. נניח, בהקמת מחלפים. אתם יודעים מה? פתאום עלה במוחי רעיון. אולי אפשר, מי יודע, לבנות בעזרת הכסף הזה את כל המחסומים החסרים במפגשי מסילות רכבת וכבישים. אם איני טועה, שר התחבורה אמר שבעיה פיננסית מונעת פעולה חשובה שכזו. כדי שיהיה ברור, פעם נוספת. המדינה משלמת לכביש 6 כסף, כי נוסעות בו מעט מדי מכוניות. למה זה כך? בין היתר, בגלל המחיר המאד גבוה שאותה חברה החליטה לדרוש מהנהגים. חשוב יותר, כי הממשלה פשוט לא השלימה את חלקה ב"דיל", ולא סללה את כבישי הרוחב שאמורים לחבר את מרכז הארץ ופרבריה לכביש המהיר. כבישים שנדרשו בתכנית כדי להזרים את כלי הרכב לכביש בנוחות ומהירות. ומה הכי מגוחך? ש-40 מיליון השקל האלה יכולים היו לממן לפחות חלק מסלילת אותם כבישים בדיוק, כבישי רוחב חיוניים. מן הסתם היינו יוצאים מכך נשכרים פעם נוספת, עם מערכת כבישים ארצית קצת יותר טובה והולמת את שנת 2005, מזו הקיימת כיום. עם יותר בטיחות בכביש, פחות עצבים, איחורים, בלאי, זיהום. אבל מדינת ישראל אינה יכולה להתנהל באופן נורמלי. למה שנעשה אם אפשר להתבטל? הרי הכסף שנשלם לא בדיוק מפריע למי שחתם על החוזים העצומים. כי רק במדינת ישראל, עולם שלם של חלם, תיקח הממשלה את כספי משלם המסים, האדם העובד, ובמקום שתשקיע אותם למענו, היא תוסיף אותם לחשבון בנק של יזמים פרטיים עם קשרים נכונים ועורכי דין ממולחים. וזה רק קצה הקרחון למען ההגינות, יש להזכיר כי מעשי החלם במערך התחבורה בישראל לא מתחילים ונגמרים בהתנהלות סביב כביש 6. כי מחד רואים את רכבת ישראל קורסת, על אפה ועל חמתה של תכנית החומש בת 20-ומשהו מליארדי השקלים שלה. כבישים מתפוררים, צמתים עמוסים, פרויקטים לא גמורים שנזנחו לאנחות ממש באמצע עבודה. מאידך, מומחי משרד התחבורה משקיעים את זמנם בייזום ותכנון פרויקטים שנחיצותם או היגיון הקמתם הם במקרה הטוב לא ברורים. כך לדוגמה נתיבי איילון, שיוארכו - כך הוחלט ממש לאחרונה - לכיוון צפון ומזרח, בהשקעה של מיליארדים. למה לעשות את זה? לא ממש ברור. איילון מזרח למשל, אותו כביש שאמור לצאת ממחלף רוקח על נתיבי איילון הקיימים, לחצות את פארק הירקון מזרחה ואת כביש גהה, ולהתחבר לכביש 5 באזור מחלף התקווה. "יש עומס לא רגיל של תנועה מכיוון מזרח, והכביש הזה ממש חיוני", הסבירו את ההחלטה בנתיבי איילון ומשרד התחבורה. נכון, רק שהם שכחו לספר כי ממש כעת מקדמים שם במקביל מספר פרויקטים שאמורים לטפל, שימו לב, בדיוק בעומס הזה: כך במקרה של מסילת רכבת כפולה מכפר-סבא, הוד השרון, ראש העין ופתח תקווה. כאשר יסתיים הפרויקט, היא תהיה מסוגלת להביא לגוש דן הרבה יותר נוסעים. אבל כך גם כביש 471, כביש "רוחב" שאמור לחבר את אזור פתח-תקווה וכפר סירקין למחלף בר-אילן על כביש גהה. כך כביש 531, כביש "רוחב" שאמור לחבר את הוד השרון, כפר-סבא ורעננה לנתיבי איילון. אגב, כביש שרק הפקעות הקרקע הקשורות בו עלו למשלם המסים עד היום יותר ממה שיעלה, נניח, ביצוע דו"ח שיינין במשך כמה שנים טובות. כך גם פרויקט הרכבת הקלה (מישהו זוכר?), החלום הרטוב של משרד התחבורה שיחבר מתישהו את פתח-תקווה ורמת-גן לתל-אביב. ויש עוד. אז עם כל-כך הרבה פרויקטים שאמורים לפתור את אותה בעיה בדיוק, למה להשקיע עוד מיליארדים על איילון מזרח? ועוד לא הגענו לאיילון צפון, המתוכנן לפרוס משטח אספלט עצום על קרקע שעשויה, עם מעט שאר רוח ואכפתיות, להפוך לפארק ירוק עצום, שכולם יהנו ממנו, על חתיכת הארץ הפנויה היחידה שנותרה באזור השרון הנפלא. כי אשמח אם מישהו יסביר לי מדוע אי אפשר להרחיב את כביש החוף וכביש חיפה תל-אביב הישן, להציב מחלפים הולמים לאורכם ולסלול ביניהם דרכי רוחב כמו שצריך. הם קיימים הרי - אז למה לא לנצלם? האם באמת אנחנו חיים במדינת חלם, כזו שלא רק אינה חושבת, אלא גם לא מגלה אכפתיות לצרכיו של האזרח, לרצונו, לבטחונו ולאיכות חייו? אולי זה חלם, ואולי משהו אחר לגמרי. הייתכן שמדובר בסופו של יום בסתם החלטה אישית של אי-אלו פוליטיקאים ופקידי ממשלה, להשאיר מסיבה כלשהי את חברת "נתיבי איילון" בחיים למשך כמה עשרות שנים, עם פרויקטים חדשים שאף אחד לא באמת צריך. לא. זה הרי לא יכול להיות.
טור אישי - מתוך עיתון הארץ האינטרנטי: כביש 6. 40 מיליון שקל כפיצוי לכשלון מסחרי צילום: מיכאל קרמר טירוף התשתיות של ישראל מדינת ישראל משקיעה מיליונים ומיליארדים בפרויקטים שהנחיצות שלהם ממש לא ברורה - כמו פיצוי לכביש 6. צביקה בורג לא מבין את ההגיון שבחלם צביקה בורג 20 מיליון שקל תשלם השנה ככל הנראה ממשלת ישראל לחברת כביש חוצה ישראל, כפיצוי על מספר כלי רכב נמוך מדי שנסע במהלך השנה על כביש האגרה המפורסם. 20 מיליון שקל, המצטרפים ל-18 מיליון שקל ששולמו בשנה שעברה. כמעט 40 מיליון, בשנתיים. 40 מיליון, שניתן וצריך היה להשקיע במקום, איך לומר, מעט יותר חשוב. מצטער להודיע לאנשי האוצר - אם אינם יודעים, עשרות המיליונים האלה שולמו לחברה פרטית שסללה והקימה כביש אגרה. חברה שלא רק גובה סכומים גבוהים מאד על שימוש בכביש, לא רק זוכה לחוק מיוחד המאפשר גביית ריבית-פיגורים מטורפת, אלא גם סגרה איכשהו "דיל" פנטסטי, המייצר עבורה רשת ביטחון שאין כמוה. במילים אחרות, חברה שהקימה כאן עסק בו היא יכולה רק להרוויח. שהאזרח יפסיד? לא נורא. הוא כבר רגיל. ובהזדמנות זו הייתי שמח להבהיר לכל הנוגעים בדבר, מה ניתן לעשות עם 40 מיליון שקל "מיותרים". אפשר להשקיע אותם למשל במקום אחר. נגיד, בסלילת כבישים. נניח, בהקמת מחלפים. אתם יודעים מה? פתאום עלה במוחי רעיון. אולי אפשר, מי יודע, לבנות בעזרת הכסף הזה את כל המחסומים החסרים במפגשי מסילות רכבת וכבישים. אם איני טועה, שר התחבורה אמר שבעיה פיננסית מונעת פעולה חשובה שכזו. כדי שיהיה ברור, פעם נוספת. המדינה משלמת לכביש 6 כסף, כי נוסעות בו מעט מדי מכוניות. למה זה כך? בין היתר, בגלל המחיר המאד גבוה שאותה חברה החליטה לדרוש מהנהגים. חשוב יותר, כי הממשלה פשוט לא השלימה את חלקה ב"דיל", ולא סללה את כבישי הרוחב שאמורים לחבר את מרכז הארץ ופרבריה לכביש המהיר. כבישים שנדרשו בתכנית כדי להזרים את כלי הרכב לכביש בנוחות ומהירות. ומה הכי מגוחך? ש-40 מיליון השקל האלה יכולים היו לממן לפחות חלק מסלילת אותם כבישים בדיוק, כבישי רוחב חיוניים. מן הסתם היינו יוצאים מכך נשכרים פעם נוספת, עם מערכת כבישים ארצית קצת יותר טובה והולמת את שנת 2005, מזו הקיימת כיום. עם יותר בטיחות בכביש, פחות עצבים, איחורים, בלאי, זיהום. אבל מדינת ישראל אינה יכולה להתנהל באופן נורמלי. למה שנעשה אם אפשר להתבטל? הרי הכסף שנשלם לא בדיוק מפריע למי שחתם על החוזים העצומים. כי רק במדינת ישראל, עולם שלם של חלם, תיקח הממשלה את כספי משלם המסים, האדם העובד, ובמקום שתשקיע אותם למענו, היא תוסיף אותם לחשבון בנק של יזמים פרטיים עם קשרים נכונים ועורכי דין ממולחים. וזה רק קצה הקרחון למען ההגינות, יש להזכיר כי מעשי החלם במערך התחבורה בישראל לא מתחילים ונגמרים בהתנהלות סביב כביש 6. כי מחד רואים את רכבת ישראל קורסת, על אפה ועל חמתה של תכנית החומש בת 20-ומשהו מליארדי השקלים שלה. כבישים מתפוררים, צמתים עמוסים, פרויקטים לא גמורים שנזנחו לאנחות ממש באמצע עבודה. מאידך, מומחי משרד התחבורה משקיעים את זמנם בייזום ותכנון פרויקטים שנחיצותם או היגיון הקמתם הם במקרה הטוב לא ברורים. כך לדוגמה נתיבי איילון, שיוארכו - כך הוחלט ממש לאחרונה - לכיוון צפון ומזרח, בהשקעה של מיליארדים. למה לעשות את זה? לא ממש ברור. איילון מזרח למשל, אותו כביש שאמור לצאת ממחלף רוקח על נתיבי איילון הקיימים, לחצות את פארק הירקון מזרחה ואת כביש גהה, ולהתחבר לכביש 5 באזור מחלף התקווה. "יש עומס לא רגיל של תנועה מכיוון מזרח, והכביש הזה ממש חיוני", הסבירו את ההחלטה בנתיבי איילון ומשרד התחבורה. נכון, רק שהם שכחו לספר כי ממש כעת מקדמים שם במקביל מספר פרויקטים שאמורים לטפל, שימו לב, בדיוק בעומס הזה: כך במקרה של מסילת רכבת כפולה מכפר-סבא, הוד השרון, ראש העין ופתח תקווה. כאשר יסתיים הפרויקט, היא תהיה מסוגלת להביא לגוש דן הרבה יותר נוסעים. אבל כך גם כביש 471, כביש "רוחב" שאמור לחבר את אזור פתח-תקווה וכפר סירקין למחלף בר-אילן על כביש גהה. כך כביש 531, כביש "רוחב" שאמור לחבר את הוד השרון, כפר-סבא ורעננה לנתיבי איילון. אגב, כביש שרק הפקעות הקרקע הקשורות בו עלו למשלם המסים עד היום יותר ממה שיעלה, נניח, ביצוע דו"ח שיינין במשך כמה שנים טובות. כך גם פרויקט הרכבת הקלה (מישהו זוכר?), החלום הרטוב של משרד התחבורה שיחבר מתישהו את פתח-תקווה ורמת-גן לתל-אביב. ויש עוד. אז עם כל-כך הרבה פרויקטים שאמורים לפתור את אותה בעיה בדיוק, למה להשקיע עוד מיליארדים על איילון מזרח? ועוד לא הגענו לאיילון צפון, המתוכנן לפרוס משטח אספלט עצום על קרקע שעשויה, עם מעט שאר רוח ואכפתיות, להפוך לפארק ירוק עצום, שכולם יהנו ממנו, על חתיכת הארץ הפנויה היחידה שנותרה באזור השרון הנפלא. כי אשמח אם מישהו יסביר לי מדוע אי אפשר להרחיב את כביש החוף וכביש חיפה תל-אביב הישן, להציב מחלפים הולמים לאורכם ולסלול ביניהם דרכי רוחב כמו שצריך. הם קיימים הרי - אז למה לא לנצלם? האם באמת אנחנו חיים במדינת חלם, כזו שלא רק אינה חושבת, אלא גם לא מגלה אכפתיות לצרכיו של האזרח, לרצונו, לבטחונו ולאיכות חייו? אולי זה חלם, ואולי משהו אחר לגמרי. הייתכן שמדובר בסופו של יום בסתם החלטה אישית של אי-אלו פוליטיקאים ופקידי ממשלה, להשאיר מסיבה כלשהי את חברת "נתיבי איילון" בחיים למשך כמה עשרות שנים, עם פרויקטים חדשים שאף אחד לא באמת צריך. לא. זה הרי לא יכול להיות.