נילון עם פצפצים
New member
טירונות שריון
בגלל שיש פה לא מעט צעירים מתים שאין להם מושג בגרוש מה הולך פה ושם(זה בסדר, גם אני הייתי כזה), אני אכתוב קצת דברים על מה שעברתי עד עכשיו. התגייסתי עכשיו עכשיו לא מזמן במרץ04 לשריון. לא משנה אם זה מה שרציתי, או שהייתי מאוכזב או שהיו אפשרויות אחרות. ביום של הבקום עצמו, ברגע האמיתי לא הייתי מאוכזב בכלל. כל יום שעבר יותר ויותר הבנתי שהגעתי באמת למקום הכי טוב. בבקום הייתה לנו אפשרות לצאת לגיבוש פלסר. אני עם פרופיל 97, וכושר סביר, אבל לא הייתי סגור אם ללכת לגיבוש או לא. בתכלס ממה שהבנתי שם העבודה פחות מעניינת מהגדודים של שריון, עם כמה שזה נשמע מפתיע. בלי קשר לכל הקטע שאפשר להתקדם הרבה יותר מהר בשריון וככה להנות יותר בשרות. ההתלבטות העיקרית הייתה אם ללכת למקום שנחשב הרבה יותר מאתגר מבחינת המסלול או ללכת למקום שהוא הרבה יותר מעניין, ואני אעשה הרבה יותר בשרות עצמו אחרי שאני אסיים מסלול. הגענו לביסל"ש(מגן סיירים), חור שתקוע 10 דקות נסיעה דרומית לעובדה. שובצתי לחטיבה 188(סימן 3), גדוד רשף 71. עם כמה שקשה להיות אוביקטיבי אני חושב שהסגל שלנו בפלוגה(נראה לי שגם בפלוגה השניה של 188) הכי טוב. גם אנשים ממחלקות אחרות אמרו את זה. אנחנו המחלקה היחידה בפלוגה שהיא מיועדת לרשף, אז קיבלנו שרותים ומקלחות רק למחלקה שלנו. 2 המחלקות האחרות הסתפקו בשרותים משותפים. האנשים במחלקה שלי ממש ממש טובים, ויצאנו מעין מחלקה של צהובים ואנשים איכותיים כאלו. בהתחלה היו כמה אנשים לא משהו אבל מהר מאוד עפו משם. קיבלנו חדרים עם מזגן, וישר חשבנו שזה הולך להיות בית מלון. מהר מאוד גילינו שהמזגנים לא ממש עובדים בעומס חום, והם סתם עושים רעש. לחום מתרגלים לאט לאט כי אין ממש ברירה. בנינו על הקלות בגלל חדלים של עומס חום. עד היום היה לנו רק חדל אחד וזה היה בחום ממש מטורף. בגלל שאין לחות, קשה להגיע לעומס חום גבוה. על האוכל עדיף לא להרחיב כי זה פשוט מזוויע. בתורנות מטבח האחרונה גיליתי גורי חתולים בחדר הבשרי. יותר מדיי אנשים מקבלים גימלים על קילקולי קיבה למינהם. ואם אתה הולך למרפאה הסיכוי לקבל טיפול הוא די קלוש. בדר"כ מקבלים קלגרון לא משנה מה יש לך. אם אתה לא מחפש פטורים, ואתה לא באמת הולך למות אין לך ממש מה לחפש במרפאה. אין ברירה, אז לומדים להסתדר. בתחילת הטירונות כולם מקבלים את ההלם שלהם, ואפחד לא ממש לא מבין מי נגד מי, ומי האנשים הטובים. כולם מנסים להיות נחמדים בהתחלה ועוזרים. הרגשה כיפית כזאת של הסתגלות והתחלה. כולם קצת שבוזים בהתחלה אבל אף אחד לא מציג את זה ומנסים להיות גברים שלא קשה להם. בהתחלה ממש קשה שלא להתקשר הבייתה כל שעת ט"ש ולנסות להתחבר קצת לעולם שהיית בו לפני הגיוס, אבל קורה הרבה פעמים שלא עונים לכם ואין עם מי לדבר. לאט לאט מבינים שפה מגיע התפקיד של החדר שלך, ובמקום לדבר עם הבית אתה מריץ צחוקים עם האנשים בחדר. אחרי שבוע וחצי השביזות של ההתחלה נלעמת ומתחילים להתשלב. שובצנו לצוותים של 4-5 בכל צוות. לכל צוות מט"ק שהוא בדר"כ מאוד נחמד. הם מאוד בני אדם, ולא מנסים סתם להיות מניאקים. עם כל הנחמדות ברור שיש דיסטנס מטורף, והמון המון משמעת. על כל המחלקה יש את המ"מ שהוא בן אדם שמהר מאוד לומדים לאהוב. אבללל, ברור שחייב להיות מישהו רע אחד שייאזן את הכל. פה נכנס הסמ"ח(סמל מחלקה). התפקיד שלו זה להיות רע אלייך, ואם אתה מאוד מאוד שונא אותו ומקלל אותו כל היום הוא עושה את העבודה שלו טוב מאוד.
בגלל שיש פה לא מעט צעירים מתים שאין להם מושג בגרוש מה הולך פה ושם(זה בסדר, גם אני הייתי כזה), אני אכתוב קצת דברים על מה שעברתי עד עכשיו. התגייסתי עכשיו עכשיו לא מזמן במרץ04 לשריון. לא משנה אם זה מה שרציתי, או שהייתי מאוכזב או שהיו אפשרויות אחרות. ביום של הבקום עצמו, ברגע האמיתי לא הייתי מאוכזב בכלל. כל יום שעבר יותר ויותר הבנתי שהגעתי באמת למקום הכי טוב. בבקום הייתה לנו אפשרות לצאת לגיבוש פלסר. אני עם פרופיל 97, וכושר סביר, אבל לא הייתי סגור אם ללכת לגיבוש או לא. בתכלס ממה שהבנתי שם העבודה פחות מעניינת מהגדודים של שריון, עם כמה שזה נשמע מפתיע. בלי קשר לכל הקטע שאפשר להתקדם הרבה יותר מהר בשריון וככה להנות יותר בשרות. ההתלבטות העיקרית הייתה אם ללכת למקום שנחשב הרבה יותר מאתגר מבחינת המסלול או ללכת למקום שהוא הרבה יותר מעניין, ואני אעשה הרבה יותר בשרות עצמו אחרי שאני אסיים מסלול. הגענו לביסל"ש(מגן סיירים), חור שתקוע 10 דקות נסיעה דרומית לעובדה. שובצתי לחטיבה 188(סימן 3), גדוד רשף 71. עם כמה שקשה להיות אוביקטיבי אני חושב שהסגל שלנו בפלוגה(נראה לי שגם בפלוגה השניה של 188) הכי טוב. גם אנשים ממחלקות אחרות אמרו את זה. אנחנו המחלקה היחידה בפלוגה שהיא מיועדת לרשף, אז קיבלנו שרותים ומקלחות רק למחלקה שלנו. 2 המחלקות האחרות הסתפקו בשרותים משותפים. האנשים במחלקה שלי ממש ממש טובים, ויצאנו מעין מחלקה של צהובים ואנשים איכותיים כאלו. בהתחלה היו כמה אנשים לא משהו אבל מהר מאוד עפו משם. קיבלנו חדרים עם מזגן, וישר חשבנו שזה הולך להיות בית מלון. מהר מאוד גילינו שהמזגנים לא ממש עובדים בעומס חום, והם סתם עושים רעש. לחום מתרגלים לאט לאט כי אין ממש ברירה. בנינו על הקלות בגלל חדלים של עומס חום. עד היום היה לנו רק חדל אחד וזה היה בחום ממש מטורף. בגלל שאין לחות, קשה להגיע לעומס חום גבוה. על האוכל עדיף לא להרחיב כי זה פשוט מזוויע. בתורנות מטבח האחרונה גיליתי גורי חתולים בחדר הבשרי. יותר מדיי אנשים מקבלים גימלים על קילקולי קיבה למינהם. ואם אתה הולך למרפאה הסיכוי לקבל טיפול הוא די קלוש. בדר"כ מקבלים קלגרון לא משנה מה יש לך. אם אתה לא מחפש פטורים, ואתה לא באמת הולך למות אין לך ממש מה לחפש במרפאה. אין ברירה, אז לומדים להסתדר. בתחילת הטירונות כולם מקבלים את ההלם שלהם, ואפחד לא ממש לא מבין מי נגד מי, ומי האנשים הטובים. כולם מנסים להיות נחמדים בהתחלה ועוזרים. הרגשה כיפית כזאת של הסתגלות והתחלה. כולם קצת שבוזים בהתחלה אבל אף אחד לא מציג את זה ומנסים להיות גברים שלא קשה להם. בהתחלה ממש קשה שלא להתקשר הבייתה כל שעת ט"ש ולנסות להתחבר קצת לעולם שהיית בו לפני הגיוס, אבל קורה הרבה פעמים שלא עונים לכם ואין עם מי לדבר. לאט לאט מבינים שפה מגיע התפקיד של החדר שלך, ובמקום לדבר עם הבית אתה מריץ צחוקים עם האנשים בחדר. אחרי שבוע וחצי השביזות של ההתחלה נלעמת ומתחילים להתשלב. שובצנו לצוותים של 4-5 בכל צוות. לכל צוות מט"ק שהוא בדר"כ מאוד נחמד. הם מאוד בני אדם, ולא מנסים סתם להיות מניאקים. עם כל הנחמדות ברור שיש דיסטנס מטורף, והמון המון משמעת. על כל המחלקה יש את המ"מ שהוא בן אדם שמהר מאוד לומדים לאהוב. אבללל, ברור שחייב להיות מישהו רע אחד שייאזן את הכל. פה נכנס הסמ"ח(סמל מחלקה). התפקיד שלו זה להיות רע אלייך, ואם אתה מאוד מאוד שונא אותו ומקלל אותו כל היום הוא עושה את העבודה שלו טוב מאוד.
