פגיעות קור
פגיעות קור יכולת האדם להסתגל לקור מוגבלת מאוד לעומת יכולתו להסתגל לחום. בעת שהות בקור מופעלים מנגנוני ההגנה של הגוף (צמרמורת, כיווץ כלי הדם), ואולם אמצעים אלה יעילים לפרק זמן מוגבל. אם רוצים לשהות זמן ממושך בתנאי קור, יש לנקוט אמצעים מתאימים: לבוש נאות, מחסה ועוד. עוצמת הקור, כמו עומס החום, מושפעת מכמה וכמה גורמים סביבתיים: מן הטמפרטורה, ממהירות הרוח ומלחות האוויר. שימו לב, האוויר הלח מוליך חום טוב יותר מן האוויר היבש, ועל כן החום שאפשר לאבד באוויר הלח רב יותר, וכן כושר הבידוד של בגדים רטובים ירוד מאוד (הם מאבדים עד כדי 95% מכושר הבידוד). פגיעות הקור נחלקות לשתיים: לפגיעות היקפיות ("רגלי חפירות" וכוויית קור) ולפגיעות מרכזיות (מכת קור). "רגלי חפירות" בשלב הראשון תתנפח כף הרגל הפגועה בעקבות החשיפה לקור, ותהיה חיוורת וקרה למגע. הנפגע יתלונן על קור, על כובד ועל עקצוצים ברגל הפגועה. ההליכה כרוכה בכאב חזק, והנפגע חש שהוא "צועד על צמר גפן". אפשר ללחוץ על הרקמה הפגועה ולבדוק אותה (היא אינה קפואה כמו הרקמה הפגועה בכוויית קור), ואולם היות שהעורקים שבכף הרגל מכווצים, קשה למשש את הדופק. בשלב השני, לאחר שיועבר הנפגע לחדר חם ולאחר שיוסרו נעליו גרביו הרטובים, תתחיל הרגל הפגועה להתחמם, והעור ייעשה אדום, חם ובצקתי. החימום של הרגל כרוך בכאב חזק ושורף, ואחר כך יחוש הנפגע דקירות אף כמה וכמה שבועות. הנזק שנגרם לרגליים בפגיעה זו שטחי ומוגבל לרוב: העור הנמקי מתקלף כעבור זמן מה ובמקומו צומח עור חדש. זוהי פגיעה שכיחה בקרב השוהים שהייה ממושכת במזג אוויר קר ולח, בטמפרטורה שמעל נקודת הקיפאון, הפוגעת בעיקר ברגליהם. הפגיעה מכונה "רגלי חפירות" (Trench Foot), משום שחיילים רבים ששהו זמן ממושך בחפירות מלחמת העולם הראשונה לקו בה. הגרביים והנעליים נוטים להירטב בגשם, והקור מוסיף ומאיץ את התפתחות הנזק הואיל והוא מצר את כלי הדם ברגליים, וכך זרימת הדם אל הרקמות פוחתת - ועמה אספקת החמצן אליהן. מניעה של "רגלי חפירות" יש להקפיד שכפות הרגליים יישארו יבשות, וזאת בהחלפה תכופה של הגרביים ובנעילת נעליים ומגפיים מבודדים. יש להניע את כפות הרגליים ולהימנע מעמידה ממושכת בקור בלא תזוזה. יש להקפיד על שעות שינה מספיקות: אדם עייף פגיע יותר לקור. יש להקפיד לשתות די נוזלים, רצוי משקאות חמים. כוויות קור כאשר טמפרטורת הסביבה יורדת אל מתחת לנקודת הקיפאון, עלולים האיברים החשופים לקפוא מתוך יצירת גבישי קרח בתוך הרקמות. תחילה יחוש הנפגע כאב חזק וצורב בגף הפגועה, ואולם אחר כך ידעך הכאב ובמקומו יופיעו ירידה בתחושה וכובד. צבעה של הגף הפגועה יהיה לבן כגון השעווה או צהבהב-לבנבן, ולעתים יתפתחו בה כתמים לבנים וכחולים. היא נוקשה וקרה למגע, ואי אפשר למשש בה דופק. כל עוד אזור הפגיעה חשוף לקור, תיראה כוויית קור שטחית כמו כווייה עמוקה, ואין להבחין ביניהן. לפיכך כל כוויית קור בשדה - יש לראות אותה כאילו היא עמוקה. הגף הקפואה מפשירה לעתים חלקית או לחלוטין עוד בטרם הגיע הנפגע לטיפול: תחילה היא מאדימה או נוטה לצבע סגול כהה, לאחר כמה שעות תתפתח בה בצקת, ובכוויות עמוקות יופיעו על פני העור שלפוחיות מלאות נוזל. יש שיכולת התחושה של הנפגע מתאוששת עם ההפשרה, ואולם עם התפתחות השלפוחיות היא שבה ונעלמת. אם קצות הגפיים עדיין חיוורים וכחלחלים גם לאחר שחוממה הגף, הם יינמקו וצבעם ייעשה שחור - ויחייבו כריתה. הטיפול בכוויית קור (Frostbite) השכיבו את הנפגע במנוחה מוחלטת ושמרו על חום גופו. מדדו טמפרטורה רקטלית כדי לשלול אפשרות שהנפגע סובל גם ממכת קור. האם להפשיר את הגף הקפואה? השאלה מה זמן הפינוי הצפוי ומה מידת ההפשרה של הגף כאשר הגעתם אל הנפגע. אין להפשיר את הגף הפגועה בשדה, אם הגף קפואה לגמרי וצפוי שהפינוי ייארך לא יותר משעה, שכן ההפשרה חייבת להיעשות בתנאים מבוקרים. כמו כן אין לנסות ולחמם בשדה גף שהפשירה לחלוטין. יש להתחיל להפשיר את הגף הפגועה בשדה אם כבר הפשירה חלקית, או אם פינוי הנפגע עלול להתעכב שעות מספר. מתוך "עזרה ראשונה להצלת חיים", מאת פרופ' יואל דונחין ונתן קודינסקי (מד"א) משרד הביטחון - ההוצאה לאור אם יש עוד שאלות אשמח לנסות ולעזור. בכבוד רב, שלומי.