טיפש עם נר

[רגע אמדוד לי]

טיפש עם נר

כמו הרגל ישן כמו שריד תקווה כמו נשות יורדי הים כמו מבט לאופק לא ברור בחיפוש אחר אי-שם מבטי נעוץ אל קו שקיעה מייחל, צופה, ממתין... הריי הראש מזמן יודע אך הלב לא מאמין... עומד עם נר קטן ליד חלון להאיר לה את דרכה "היא לא תחזור, אני יודע... אך אמתין כאן עוד דקה...." "אולי בכל זאת תוותר ?" אומר קול ההיגיון "אתה עומד כאן כבר שעות – אולי תלך לישון ?" "כן, כנראה אתה צודק..." בקול תשוש אני אומר "אולי הגיע הזמן לפרוש..." לוחש ושוב מדליק עוד נר... וכך כל יום, הרגל ? תקווה ? תר באופק אות נסתר ברור שלא אמצא שם כלום – אך אהיה כאן גם מחר...

 

[דמעה ורודה]

עוד אבוא

עוד אבוא עד אליך במפרשית לבנה החוצה את הים שלך בדממה ונבראתי בשבילך וכך גם הים שמרים את שנינו מעל פני העולם מבטל את כובד הלב מוחה כל כאב מתיז רסיסים מלוחים להמון חיוכים אז גם אם יכבה הנר אהובי רואה אותך תמיד בלבבי.