טיפשות של רגע (PUMI C HERE)

[Nihau]

טיפשות של רגע (PUMI C HERE)

קרה לכם פעם ששיחקתם דמות במשך שנים והיא מתה לכם על טיפשות של רגע? לי זה לא קרה - השה"מ החליט לא להרוג לי את הדמות (ואז היה צורך למצוא למה זה לא שבר SOD)אבל זה היה כל כך קרוב שהשערות שלי סמרו. מעשה שהיה כך היה. החלטנו ללכת לפגוש מישהו שהדמות שלי הכירה. הנסיבות לא חשובות. המישהו הזה גר לו באיזה חור נידח במרחק של לפחות חודש מהעיר הכי קרובה אליה יכולמו להשתגר. נחושים הצתיידנו למסע והשתגרנו אל העיר הנ"ל. מטעמים של הבדלי שעות הגענו בלילה והחלטנו לא לפתח ג'טלג וללכת לישון עכשיו ולצאת לדרך בבוקר. הלכנו לישון בשלווה בעיר השקטה והתעוררנו לעיר במלחמה. בעוד אנחנו אוכלים ארוחת בוקר פרצו חיילים לפונקד והכריזו שהמקום בהסגר. החלטנו לא לעשות גלים ופשוט העברנו יום שקט בפונדק, חסרי סבלנות לצאת ותוהים למה 5 כוחות החליטו להלחם היום מכל הימים. המלכה השולטת בעיר היא ידידה של הדמות שלי. יש לה זאבת צללים שיכולה לעבור לתת מישור "צל". הדמות שלי מסוגלת לעבור ב"צל" גם כן וחשבתי ללכת דרך אותו תת מישור ולבקש ממנה עזרה לעבור למקום אחר- אולי אפילו לעזור לה בקרב - העיקר לקצר תהליכים בעיר שבכלל לא רצינו להשאר בה, רק לעבור דרכה. כאן מגיע הקטע המטופש הדמות שלי הגיע עד המלכה דרך ה"צל" וראתה שהמלכה מדברת עם אחד הגנרלים הצבאיים שהיא מכירה. היא החליטה לצאת מהתת מישור הישר לתוך החדר בו הייתה המלכה באותו הרגע. ההנחה הייתה שהמלכה משגיחה על מישור ה"צל" בעזרת הזאבה שלה ולכן הזאבה תכיר את הדמות שלי ולא תעשה לה בעיות. להמעיט בערך הגמרל הייתה טעות קריטית. הוא הניח הגנה על הארמון שטלפרטה את הדמות שלי הישר לאמצע הקרבות! כיוון שדמותי לא חשבה להודיע על הביקור הקרב הוא הניח שהיא מרגל\רוצח או מישהו מכוחות האוייב. בחוץ כוחות האוייב הניחו שבגלל שהיא טולפרטה כך החוצה היא כנראה משלהם והגנו עליה מפני הכוחות שהיו מצילים אותה, חטפו אותה והביאו אותה בפני הגנרלית של כוח האוייב הבעייתי ביותר... אופס! הדרך שבה הדמות שלי שרדה את הבאות לא רלוונטית כאן. חשוב רק לציין שהיא שרדה, זה עלה לה ביוקר רב כלכלית ונפשית אבל כנראה בגלל טוב ליבו של השה"מ נשארו לה כל איבריה ויש רק לאמר תודה על כך ששרדה. אמן. העניין הוא שהכל נעשה בתום לב. אם הייתי צריכה לשחק את הקטע שוב יש סיכוי שהייתי עושה את אותן טעויות. וזה כמעט הרג לי את הדמות. בראיה לאחור יתכן והייתה כאן איזו אימפולסיביות לא אופיינית אבל דמויות לפעמים פועלות כך. מה אתם הייתם עושים? מה אתם חושבים על זה? האם יכול להיות שדמויות וותיקות מאוד ימותו בגלל שמשחק טוב מחייב אותן לעשות טעויות מסויימות? האם רמת הסיכון שנלקחת על הדמות גדלה עם התקדמות הדמות במשחק? או האם שה"מים סומכים על היכרות עם דמויות כדי להגביר את רמת הסיכון מתוך הסתמכות על יכולות השחקן והדמות לפתור את הדילמות בלי למות? שלא תבינו לא נכון. אני אסירת תודה על שהדמות שלי שרדה. מחיר או לא מחיר! אני מאוד מעריכה (cherish) את היכולת שלי לקחת חלק הולך וגדל בהשפעה על העולם. זו פשוט הרגשה מפחידה לדעת שהדמות שלך יכולה למות על דברים כאילה מעורפלים ולא צפויים כמו שגיאה ארעית של שחקן לא מאופס. הם לא דברים סתמיים כמו להחליק ולשבור מפרקת. on the lines of you are your own worst enemy

 

[Soul Cake Duck]

לגבי טעויות

אני חושב ששה"מ ראוי שיפעיל שיקול דעת במקרים כאלה (ונראה לי שזה מה שהיה, אבל קשה לדעת - אנחנו לא יודעים איך יצאת מזה). אני דווקא לא חושב ששה"מ צריך להעניש את הדמות ביחס ישר לטיפשות הטעות. לפעמים, הנסיבות של טעות דווקא תמימה יכולות להיות הרסניות, ואז לוותר לשחקן מפני שהטעות היא סבירה זה בלתי מציאותי. אבל כן, אני חושב שאלא אם הטעות הייתה ממש מובנת מאליה (בדוגמא שלנו - אם הדמות הייתה מקבלת אזהרה שאוי למי שייכנס לארמון מבלי שהוזמן, או משהו מסוג זה), שה"מ צריך להמשיך לפי העיקרון המנחה של "תן לדמות סיכוי". כלומר, יש צירוף נסיבות שעלול להיות קטלני לדמות? יכול להיות גם צירוף נסיבות שיציל את הדמות, אם היא תפעל נכון או לפחות בתבונה. אגב, לדעתי שה"מ פשוט עשה קטע דרמטי ממש מרשים מהטעות בתום לב הזו, ואני חושב שגם אם הוא זרק את הדמות לתוך מצב קשה שעלה לה ביוקר, הוא לא התכוון סתם להרוג אותה. אבל זה מבוסס על לא יותר מניחוש מלומד. ולסיכום - שה"מ צריך לעשות לפחות אחד משני הדברים הבאים במצב בו הסכנה היא רבה מאוד: 1. לתת די רמזים מקדימים בשביל שגודל הסכנה יהיה ברור מראש. 2. להכניס את הדמות למצב רק כאשר היא יכולה לשרוד אותו בדרך זו או אחרת. ללא אלה, שה"מ יכול באותה מידה להצניח פיל ורוד מהשמיים על ראש הדמות - אפשרות הבחירה של השחקן לא משנה אם אין לו די נתונים בשביל להימנע מפעולה שהורגת את הדמות שלו באופן אוטומטי. נכון שבמציאות מישהו יכול ליהרג ללא אזהרה מראש וללא כל סיכוי הוגן, אבל רוב רובם של משחקי התפקידים (לא כולם - ע"ע פרנויה) יוצאים נשכרים מההוגנות הבסיסית הזאת.

 

[Nihau]

הכתובת הייתה על הקיר

אני גם הבחנתי בקיר והכרתי בקיומו- נשענתי עליו באדישות. לא קראתי את הכתובת כלל. השה"מ בהחלט ציין שיש כאן מלחמה והיה ברור שזה לא משהו שאנחנו יכולים להעביר על סדר היום , לא קטטת רחוב אלא מלחמה בקנה מידה גדול. לא היו לי ספקות שמסוכן שם בחוץ, זה למה הדמות הלכה דרך ה"צל". לגבי נקודה שניה- אני עדיין פה וגם הדמות שלי. לשה"מ יש לי רק טפיחות על השכם

על התמודדות יפה עם שחקן ב stupid mode

 

[Soul Cake Duck]

ועכשיו

כולנו מתים לדעת איך הדמות *כן* שרדה אחרי הכל. טוב, לפחות אני מת לדעת.

 

[Nihau]

טוב אם אתה חייב...

טוב, אז זה דורש הסבר קצת יותר ארוך... זה התחיל מזה שלאחר שנה של משחק דמות הולך ומעמיק הגעתי לאיזו נקודת איזון שבה לשחק את הדמות אינו אתגר טכני תפעולי. זה פשוט עניין של לעבור לחשוב כמו הדמות ואוטומטי כמו עיפעוף. פנה אלי בשם הדמות ותקבל ממנה את התשובה (אם יש לי דיעה אחרת מהדמות בנקודה הספציפית הזאת אני יענה לך את שתי התשובות). אז שוחחתי עם השה"מ ושאלתי אותו אם יש עוד גזעים ייחודיים לעולם שאף אחד עוד לא שיחק. הוא סיפר לי על איזה סוג של סימביונט פסיוני נדיר. משהו כמו האישיות השניה שיש לגאדזיה בDS9 - הדמות עם החברבורות. חשבתי שזה יופי של רעיון ועבדנו יחד לראות מתי הדמות שלי אספה שלא ביודעין סמביונט כזה. במשך כמה חודשים של משחק היצור הזה שכן בשקט מופתי במוחה של הדמות שלי בלי לעשות רעש. היא בכל זאת קיבלה את הרושם שיש משהו שמציק לה אבל לא מוחשי מספיק לשים עליו את האצבע. עד כאן הקדמה, עכשיו מה בעצם קרה שם: --------------------------------------------------------------------- כאשר הדמות שלי נתפסה היא שיקרה במצח נחושה לגנרלית ההיא שהחליטה לא להרוג אותה (לדעתי בנס) אלא לאסור אותה כדי לחלץ ממנה מידע. בתא הכלא היא לקחת תפוח וקילפה אותו לרצועה ארוכה, חוררה עליה הודעה וניסתה למצוא דרך להעביר את ההודעה הצמחית לחבריה. לא עבדו כל הרעיונות את היא פשוט אכלה את הראיות וכל מה שנשאר היה לב התפוח. אלא מה, האוכל והשתייה בתא היו כמובן מורעלים בסם "ידידות" - ההופך את המסומם לנורא נחמד ונוח לבריות. הסימביונט לא הושפע ממנו אבל הדמות כן. לאחר כמה זמן (מעורפל בגלל הסימום) באו לתחקר את הדמות והיא פשוט אמרה להם הכל אבל כל פעם שרצתה להגיד משהו שהסמביונט ידע שיהיה מסוכן הוא השתלט עליה והכריח אותה להגיד את השקר שאמרה קודם וכך היא לא סיפרה להם דברים שהיו בהחלט מסכנים את חייה עוד יותר (אם זה בכלל היה אפשרי). המראיין הלך לדווח ולדמות שלי הייתה...שיחת נפש... מעניינת עם הסימביונט וגילתה שהסימביונט עדין נפש אבל במקרים קיצוניים מוכן לחרוג מהרגלו הפאסיבי ויכול להשתלט על אחרים, אחד כל פעם, אם הם טיפשים מספיק ולמזלה הטוב השומרים על הדלת שלה היו די טיפשים. אחד מהם הורדם בשירותים והשני הורדם בשמירה לאחר שפתח לה את הדלת. היא למדה מהם בעזרת הסימביונט הזה את מבנה המקום וגילתה שיש יכולת לשלוח הודעות מחדר התקשורת. היא התגנבה החוצה, שלחה הודעת SOS (מיידיי למען האמת) מזדהה בשם הבדוי שנתנה לגנרלית למקרה שההודעה מוקלטת - היא לא רצתה לחשוף את הזהות האמיתית שלה כל כך מהר, גם לא לצד השני - וחזרה לתא לפני שגילו אותה. לברוח מהמקום היא לא יכלה לבד בלי עזרה עדיין. בתא הם הרעילו אותה קצת יותר הפעם, הרדימו אותה וגנבו ממנה חפצים אישיים חשובים ביותר. למזלה הטוב הסימביונט יכול להפעיל מנגנונים מוחיים בצורה פסיונית (או משהו כזה) וזירז את פירוק הרעל והא התעוררה הרבה יותר מוקדם ממה שהשודדים החוצפנים חשבו. זה הרג אותם. מהר וקל. זה מאוד לא בריא לגעת בנשק של מישהו ללא אישור. היא החביאה את הגופות בחדר, יצאה החוצה ונעמדה במיקום טוב להורדת ראשים של כל מי שיפתח את הדלת של התא ויראה את הגופות והפעילה קסם העלמות שבעצם מעביר אותה לפאזה אחרת, בלתי פגיעה לחלוטין כל עוד היא לא זזה- מארב. בינתיים בחוץ הגנרל השני- זה שניסתה להגיע אליו בארמון -בא לעזרת "הקצין השבוי" והייתה לה ההזדמנות לברוח בהמולה של הקרב בחוץ, היא פשוט קפצה למטה וסמכה על טבעת נפילת הנוצה שלה שתשמור עליה בנפילת 100 המטרים... המון המון מזל, טריק אחד או שניים "לא חוקיים", שילוב של 15 שנות נסיון בציד חרישי לאישיות אחת ו1200 שנות נסיון חיים באישיות שניה ועזרה מבחוץ בתזמון מוצלח.

 

[Naruto007]

אני לא הייתי עושה כזה דבר...

תסלח לי, אבל אני לא אוהב להציל שחקן על טעויות שהוא עושה. לפעמים זה נורמלי, למשל אם יוצא לי 20 בקובייה 5 פעמים ברציפות כשהם נלחמים בליוויתן (שעושה הרבה נזק). אבל אני אתן דוגמא: איש מרחף עם קסם תעופה מעל שדה מוקשים. הוא יודע שזה שדה מוקשים, אבל בגלל שהוא עף הוא יודע שהוא מוגן. הוא יודע שקוסמים יצרו את השדה וגם עשו קסמים כדי לשמור עליו וכו', אבל הוא לא יודע שהם שמו מגן בלתי נראה שמבטל קסמים. עכשיו, אני לא אוותר לו על זה. הוא לא יכל לדעת שיעשו בדיוק את הקסם הזה, אבל הוא צריך לזכור שיש קוסמים חזקים ממנו שמסוגלים לחשוב על קסם פשוט כמו תעופה ולדאוד שזה יהיה בלתי אפשרי. דוגמא אחרת: קוסם עם הרבה יכולת שיכנוע מנסה להתחפש לחבר גילדה חשוב בעזרת קסם שינוי מראה. זה נחמד מאוד, אבל הוא פורץ לחנות קסמים יקרה, שבה קוסמת חזקה הרבה יותר. הוא לא יכל לדת שהיא כזאת חזקה, והוא לא יכל לדעת שהיא מכירה את חבר הגילדה אישית, אבל הוא לא יכול לצפות שעם קסם ברמה נמוכה הוא יוכל לקחת חפצים חזקים הרבה יותר מדי. זה מה שקרה לך. שכחת שיש כאלה שמסוגלים לחשוב על קסמים. זה לא כאילו קסם זה משהו סודי, שאף אחד לא יודע שיש קסם שיכול לשגר אנשים בדיוק לאדם שהם רוצים לרצוח. בשביל זה יש קוסמים שמייעצים למלכים\אנשים חשובים ודואגים להגנות נגד קסמים מסוכנים כאלו.

 

[Ferenheit]

אבל

שחקן עלול גם לחשוב שהקוסמים שיצרו את שדה המוקשים הקסום ישמרו לעצמם את האפשרות לנוע בנוחות דרכו, בעזרת מעוף, נניח, ולהניח שיצירת שדה נוגד קסם בגודל עצום הוא מעשה לא יעיל ולא ריאלי, ולכן לעופף בשקט קדימה, רק כדי למות כי המנחה שלו חושב עד הדברים קצת אחרת. יש פער, ואם הפער הורג זה עלול להיות לעיתים לא הוגן, מתסכל, והרסני.

 

[Nihau]

וגם ציינתי שזה היה stupid mode רגעי

 

[Ferenheit]

כמו במציאות

כולם נכנסים לפעמים למצב, או נדמה לנו שהם במצב וכו'. בכל מקרה אנשים טיפשים לא מתים במציאות כמו זבובים. אז אני מסכים - על אחת כמה וכמה.

 

[DDN]

חוסר תשומת לב, טיפשות, הכל,

זה הכל מה שמוסיף נופך מציאותי. גם הדמויות טועות, גם הן יכולות לפספס פרט או פשוט לפעול בלי לחשב את כל השיקולים. יש לי בדיחה צולעת שנראה לי מתאימה פה: המפקח מגיע לבדוק את רמת הלימודים בתנך בבית ספר יסודי ושואל בזמן השיעור את יוסי: "מי שבר את לוחות הברית?" עונה לו יוסי: "לא אני המפקח". המפקח מתרעם על התשובה ונוזף במורה, שמזדרז להגן על התלמיד שלו: "אדוני המפקח, אם יוסי אומר שהוא לא שבר - הוא לא שבר". המפקח יוצא עצבני וניגש למנהל ומספר לו את הסיפור. המנהל מנסה להרגיע אותו ואומר לו: "אדוני המפקח, יוסי ילד טוב, אם הוא אומר שהוא לא שבר את לוחות הברית, הוא באמת לא שבר". המפקח מתרעם, מבטיח להביא את זה לתשומת לב משרד החינוך ויוצא נסער מבית הספר, חוצה את הכביש ודורסת אותו מכונית. מה מוסר ההשכל? להסתכל שמאלה וימינה לפני שחוצים את הכביש. כמו ששחקן יכול להיות לא מאופס, גם הדמות יכולה להיות. כל עוד ולא מנסים לשחק את דאטה ממס"ב שגם הוא יכול להיות "לא מאופס" וכן, זה כן כמו להחליק ולשבור מפרקת. זה גם חוסר תשומת לב, מוות שטותי, בלי סיבה. זה חלק מהחיים.

 

[Nihau]

אבד פומי, המוצא הישר מתבקש להחזירו