סיפור על שוטרים וריצה ברמה"ש
באחד מההתמודדיות של נבחרת ישראל בטניס במסגרת גביע דיוויס במרכז הטניס ברמה"ש (אולי ב-93 בניצחון הגדול על שוויץ, אבל אני לא בטוח), הגעתי לראות את המשחקים, שמשוחקים במשך 3 ימים רצופים:יום שישי-2 משחקי יחידים, יום שבת-משחק זוגות, יום ראשון-2 משחקי יחידים. לאחר המשחקים ביום שישי, החלטתי לחזור הביתה בריצה (דבר שעשיתי הרבה פעמים בתקופה ההיא, כשעדיין לא היה לי רכב). באותו פעם חזרתי דרך רמה"ש, עדיין לא הכרתי את הדרך של הכביש דרומית למחלף הכפר הירוק. כשהגעתי למחלף הכפר הירוק - בתקופה שעבדו על בניית המחלף כפי שהוא היום - הייתה שם ניידת משטרה ושוטר שעמד לידה. השוטר שראה אותי רץ על המדרכה (בג´ינס ולא בבגדי ריצה...), - במעבר חצייה הלכתי ולא רצתי, כמו כל אזרח שומר חוק - ביקש ממני לעצור, ושאל לאן אני רץ, בשיא הטבעיות עניתי הביתה, לחולון. זה לא נראה לא כל כך הגיוני והוא שאל אם יש לי תעודת זהות, נתיתי לו אותה, והוא החל לדבר במכשיר הקשר, כנראה כדי לבדוק את הפרטים שלי עם המוקד... אז עלה לי רעיון אחר, והראיתי לו את הכרטיס ממשחק הטניס, כנראה שזה שכנע אותו והוא החזיר לי את תעודת הזהות ןשחרר אותי לדרכי. למחרת הגעתי לקראת הצהרים למשחק הזוגות (כמובן בריצה), והפעם החלטתי לנסות להיכנס דרך הכביש דרומית למחלף הכביש הירוק, פניתי לשוטר שעמד שם ליד אופנוע, וכיוון את תנועת הרכבים שהגיעו למשחק, ושאלתי האם מבחינת בטיחות אני יכול לעשות את הדרך בשולי הכביש ברגל. הוא ענה לי בכן, אבל בשביל מה בחום הזה, עדיף שאני אתפוס טרמפ עם אחת המכוניות, אמרתי לו שאם כבר רצתי עד לשם מחולון, אז מה זה עוד כמה מאות מטר. הוא עוד ניסה להציע לתפוס לי טרמפ, אבל אני סירבתי בנימוס, והתחלתי לרוץ... לאחר כ-100 מטר, אני שומע צפצוף, וכשאני מפנה את הראש אני רואה את השוטר, רכוב על האופנוע שלו, והוא אומר בוא , תעלה על האופנוע ואני אקח אותך לאצטדיון הטניס, הוא אכן חסך לי ריצה של כמה דקות.