ל י ג ת ע ל
New member
טיפוסיות בפגישות
הגברים שאחרי - - - הלמדן – זה שמגיע, בכמה דקות של איחור, עם הגמורא ביד, מתנצל, ומתחיל לסבך אותי בשאלות כמו בביס מדרש שלו... מביא סוגיות של גמרא להוכחת דבריו... מדבר עם האגודל למעלה, בטון ומנגינה שייכת לעולם אחר... יש בזה משו מתוק, אין מה לומר, אבל לא בפגישה ראשונה... הייחודי – זה שבא עם משקפיים מיוחדות שאין לאף אחד, וחליפה בכלל לא מהארץ – כי בארץ כולם לבושים אותו דבר, ו"איפה את קונה בגדים?" "מתלבשת כמו כולם?? "מה הנקודה הכי מיוחדת באופי שלך?" אז, לא פלא שאתה לא נשוי, הלא אתה מיוחד.... הממותג – חולצה של ראלף לורן, גרביים של טומי הילפיגר, חליפה של וורסאצ'ה (המקורית, לא זו שבקניון..) משקפיים פוזאיסטיות, ונעלי רוקפורט (ככה אומרים את זה?) וזה לא שאני כזה, פשוט בארץ הכל זבל ולא איכותי, תראי מה זה חולצה, איזו השקעה... הצווארון... הפנסים... ואולי הוא בכלל כבר עשה לייזר... המודרני – זה לא הממותג, אל תתבלבלו. המודרני מגיע עם נעלי שפיץ ממש כמו המן הרשע.. (שונאאאאת את זה!!!) וחגורה שיושבת מה-זה טוב, והאבזם שלה נראה אלף מטר קדימה... החולצה היא כמו איזה מפה של שבת... והמכנס כזה אפור בהיר כזה... איכס. ו "אני בעד להיות מודרני, אבל לא שזה ישב בראש כל הזמן" – אז איפה זה יושב? ברגל?????? המשגיח – זה שעל ההתחלה הולך לבדוק את ההכשר של המלון, את השמיטה, (למרות שמי בכלל קונה תפוזים או מלפפונים בפגישה ראשונה?) , שואל אם אני מטיילת בקניון, ואם כן אז אם זה במטרה לטייל בעלמא או במטרה לקנות ולנטוש, כי הרי אין דומה זה לזה, לכולי עלמא... והוא לא שומע רדיו... ולא אוהב לקרוא עיתונים כי זה פשוט בזבוז זמן משווע.... החש מעצמו – זהו, שאני לא דורש 70 אלף דולר סתם, שלא תחשבי, אצלנו בישיבה ה"ראישיבה" קובע לכל אחד כמה לדרוש, לפי מה שהוא, זה לא סתם , זה מחושב מראש. כל אחד לפי השטייגען, לפי המשפוחה, לפי האישיות, לפי הלומדע'ס, וכמובן – לפי המראה... (אפילו חיוך מבויש אין פה...) , תביני, הסמינר הזה והזה, זה בכלל לא לכבוד שלי לשמוע ממנו, זה לא המנטליות, זה פשוט לא זה... עזוב אותך, תחוש עד מחר... חש מי שחש אחרון... המתפלסף – "תגידי, את מבינה קצת באסטרולוגיה..."? "אולי שמעת על נתן אלתרמן, ורחל המשוררת..."? "מה שאת עושה לי עכשיו זה מן תרגיל פסיכולוגי כזה...?" אני דווקא אוהב לקרוא ספרים, אבל תלוי איזה... "דייל קארנגי?? מדי פשטני בשבילי, תני לי את אדלר ואלה..". ודי לחכימא ברמיזא. החפרן – "איזה בית את רוצה לבנות"....? "איזה סמינר תשלחי את הבנות"? "אם יומאחד לא יהיה כסף... אז בעלך יצטרך לצאת לעבוד, לא? מה תעשי אז???" "ומה בדיוק אחות של דודה שלך עושה שם בדרום?" ואחיך בישיבת זו וזו? תשאלי אם הוא מכיר את דוד של גיס של אחי..." . בלי להיפגע - בדרך כלל זה הבני ברקים..... החתיך – אוי, זה מצחיק. הוא גבוה, רזה, עם גומה בלחי אחת, עיניים כאלה מחייכות, כאילו כל העולם שלו... הכל יושב עליו כזה טוב, ההליכה שלו, כל פסיעה – מליון דולר. עניבה יפיפיה כזו בטעם טוב, וחליפה ככה שחור חלק, משהו אלגנט,ה"ג'ורג'יו ארמני" נודף למרחוק... אחי, רק תפתח את הפה, ותזכיר לי ת'פתגם – אל תסתכל ביופי כי אם באופי, כי היופי משחק ילדים והאופי גורל החיים.... וחוצמיזה – אני כבר יותר יפה ממך,זה פשוט התפקיד שלי, ואתה רק החיקוי... אז... ואפשר עוד להמשיך.... אה? בהצלחה לכל אלה שסובלים עדיין בשוק השידוכים... (נכתב ע"י הניק א ח ת מ א ל ף בקומונת בר דעת)
הגברים שאחרי - - - הלמדן – זה שמגיע, בכמה דקות של איחור, עם הגמורא ביד, מתנצל, ומתחיל לסבך אותי בשאלות כמו בביס מדרש שלו... מביא סוגיות של גמרא להוכחת דבריו... מדבר עם האגודל למעלה, בטון ומנגינה שייכת לעולם אחר... יש בזה משו מתוק, אין מה לומר, אבל לא בפגישה ראשונה... הייחודי – זה שבא עם משקפיים מיוחדות שאין לאף אחד, וחליפה בכלל לא מהארץ – כי בארץ כולם לבושים אותו דבר, ו"איפה את קונה בגדים?" "מתלבשת כמו כולם?? "מה הנקודה הכי מיוחדת באופי שלך?" אז, לא פלא שאתה לא נשוי, הלא אתה מיוחד.... הממותג – חולצה של ראלף לורן, גרביים של טומי הילפיגר, חליפה של וורסאצ'ה (המקורית, לא זו שבקניון..) משקפיים פוזאיסטיות, ונעלי רוקפורט (ככה אומרים את זה?) וזה לא שאני כזה, פשוט בארץ הכל זבל ולא איכותי, תראי מה זה חולצה, איזו השקעה... הצווארון... הפנסים... ואולי הוא בכלל כבר עשה לייזר... המודרני – זה לא הממותג, אל תתבלבלו. המודרני מגיע עם נעלי שפיץ ממש כמו המן הרשע.. (שונאאאאת את זה!!!) וחגורה שיושבת מה-זה טוב, והאבזם שלה נראה אלף מטר קדימה... החולצה היא כמו איזה מפה של שבת... והמכנס כזה אפור בהיר כזה... איכס. ו "אני בעד להיות מודרני, אבל לא שזה ישב בראש כל הזמן" – אז איפה זה יושב? ברגל?????? המשגיח – זה שעל ההתחלה הולך לבדוק את ההכשר של המלון, את השמיטה, (למרות שמי בכלל קונה תפוזים או מלפפונים בפגישה ראשונה?) , שואל אם אני מטיילת בקניון, ואם כן אז אם זה במטרה לטייל בעלמא או במטרה לקנות ולנטוש, כי הרי אין דומה זה לזה, לכולי עלמא... והוא לא שומע רדיו... ולא אוהב לקרוא עיתונים כי זה פשוט בזבוז זמן משווע.... החש מעצמו – זהו, שאני לא דורש 70 אלף דולר סתם, שלא תחשבי, אצלנו בישיבה ה"ראישיבה" קובע לכל אחד כמה לדרוש, לפי מה שהוא, זה לא סתם , זה מחושב מראש. כל אחד לפי השטייגען, לפי המשפוחה, לפי האישיות, לפי הלומדע'ס, וכמובן – לפי המראה... (אפילו חיוך מבויש אין פה...) , תביני, הסמינר הזה והזה, זה בכלל לא לכבוד שלי לשמוע ממנו, זה לא המנטליות, זה פשוט לא זה... עזוב אותך, תחוש עד מחר... חש מי שחש אחרון... המתפלסף – "תגידי, את מבינה קצת באסטרולוגיה..."? "אולי שמעת על נתן אלתרמן, ורחל המשוררת..."? "מה שאת עושה לי עכשיו זה מן תרגיל פסיכולוגי כזה...?" אני דווקא אוהב לקרוא ספרים, אבל תלוי איזה... "דייל קארנגי?? מדי פשטני בשבילי, תני לי את אדלר ואלה..". ודי לחכימא ברמיזא. החפרן – "איזה בית את רוצה לבנות"....? "איזה סמינר תשלחי את הבנות"? "אם יומאחד לא יהיה כסף... אז בעלך יצטרך לצאת לעבוד, לא? מה תעשי אז???" "ומה בדיוק אחות של דודה שלך עושה שם בדרום?" ואחיך בישיבת זו וזו? תשאלי אם הוא מכיר את דוד של גיס של אחי..." . בלי להיפגע - בדרך כלל זה הבני ברקים..... החתיך – אוי, זה מצחיק. הוא גבוה, רזה, עם גומה בלחי אחת, עיניים כאלה מחייכות, כאילו כל העולם שלו... הכל יושב עליו כזה טוב, ההליכה שלו, כל פסיעה – מליון דולר. עניבה יפיפיה כזו בטעם טוב, וחליפה ככה שחור חלק, משהו אלגנט,ה"ג'ורג'יו ארמני" נודף למרחוק... אחי, רק תפתח את הפה, ותזכיר לי ת'פתגם – אל תסתכל ביופי כי אם באופי, כי היופי משחק ילדים והאופי גורל החיים.... וחוצמיזה – אני כבר יותר יפה ממך,זה פשוט התפקיד שלי, ואתה רק החיקוי... אז... ואפשר עוד להמשיך.... אה? בהצלחה לכל אלה שסובלים עדיין בשוק השידוכים... (נכתב ע"י הניק א ח ת מ א ל ף בקומונת בר דעת)
)) אגב, כן, הבחירה שלי היא בחתיך
