הכאב מוגבר אצלנו בכל מקום
לכן הגיוני שכאבי השיניים יהיו יותר מורגשים וקצת יותר קשים,
לי אישית היתה פוביית רופאי שיניים שמנעה ממני ללכת לביקורות ובדיקות שנים- סוג של טראומת ילדות אם תרצי.
לפני כשש שבע שנים בגעתי למצב של דלקת סופר סופר חריפה בחנייכיים
[ואז הוסבר לי הקשר בין התרופות השונות לרגישות ולבעייתיות בנושא]
ולא היתה ברירה- הדרך להקל על הפה שלי היה לעקור את כ-ל שיני הבינה.
נקבעו לי שני תורים [זה היה עיקרה כירורגית, והרופאה המפנה כמובן עודכנה בכל הקשיים שלי, כך שגם את ניקויי השיניים קיבלתי עם הרדמה, מה שנקרא ניקוי עמוק]
כשהגעתי לרופא הכירורג, הוא ראה את הפחד והמתח שלי, התחיל צד אחד, והודיע לי שהוא ממשיך, כי הוא לא מוכן שאף אחד מאיתנו יעבור את זה פעמיים
אז היו חרדות, אבל הייתי מאוד מוכנה, היה לי גם תיגבור צימחי [טיפות טראומיל- המצאת הדור]
ושתי חברות שהיו איתי לאורך כל התהליך.
שורה תחתונה-
רופאים מעורבים, מיודעים ומשתפי פעולה,
ליווי של מישהו קרוב אפילו קרוב מאוד,
משככי כאבים לפני [ואם צריך- גם משהו נגד חרדה, בהתיעצות עם רופא השיניים ורופא המשפחה]
ו-ההבנה שמה שלא תעשי עכשיו יעלה לך בשיניים בעוד עשר-חמש עשרה שנה.
כמובן להתיעץ לגבי גז צחוק, טיפולים בהרדמה, רופאים מומחים בנושאי חרדות וכן הלאה.
בהצלחה