טיפול = רצח

[חייבתלהגיב]

לא אמרתי שהם לא לוקחים את הילדים לטיפולים,

אלא שהם מאוד מוכנים לאפשרות שהילד לא ישתף פעולה עם הטיפולים.

 

[נתנאל6589881]

אני הבנתי וזה לא נראה לי נכון....

 

[נתנאל6589881]

כן ככה הרגשתי,

היא אמרה שאם אני לא אסכל היא לא תטפל בי והורים כעסו עלי כי הם שלמו הרבה כסף ויש לה שם.... ויכולתי ללכת משם אבל אז הורי היו כועסים עלי, הם רצו שאני אלך אליה ,אם אני עזוב זה לקלקל הכל.

 

[חייבתלהגיב]

מה שגור אומר נכון?

חשבת שאם לא תסתכל עליה, ההורים שלך יכו אותך או ישלחו אותך לאשפוז?
פשוט יש לי בבית ילדה, שכמו כמעט כל ההורים, אנחנו כפינו עליה ללכת לכל מיני מקומות (כמו בית ספר, וחוג בלט), ואנחנו כועסים עליה אם היא לא עושה מה שהיא אמורה לעשות שם (אבל לא מרביצים לה) - והיא בכל זאת לא רואה במה שדורשים ממנה לעשות שם כפייה, ואכן לא עושה את זה. מבלט העיפו אותה (כלומר, היא הצליחה להשתחרר אפילו מהכפייה ללכת לשם), והיא שיגעה מורים והנהלות בשלושה בתי ספר, אבל לעשות את העבודה בבית הספר היא לא עשתה

 

[גור4242]

סליחה, אבל מה ההגיון לכפות על ילדה ללכת לחוג?!

חוג זה אמור להיות מתוך בחירה, לא?

בכל מקרה, מבחינתי, להיות תקוע במקום שאתה לא רוצה להיות בו כשההתנגדות היחידה האפשרית שלך היא "לא לשתף פעולה" היא כפייה לכל דבר.

ואני ממש לא מבין למה ילד צריך צריך לנקוט בפעולת מרד כדי להשתחרר מחוג. בעולם שממנו אני בא, להגיד "אני לא רוצה ללכת לשם" זאת סיבה מספקת...

 

[חייבתלהגיב]

לא. מה ההבדל בין בית ספר לבין חוג מהבחינה הזאת?

למה להכריח ילד ללכת לבית ספר זה "בסדר" אבל להכריח אותו ללכת לחוג זה לא בסדר?
באותה מידה היא יכולה להגיד (ואמרה) "אני לא רוצה ללכת לבית הספר", ואני עדיין שולחת אותה לשם.

 

[נתנאל6589881]

נראה לי שהוא מתכוון

כי חוג זה אמור לבוא ממך תחומי עניין שמעסיק אותך וזה לא צריך לכפות על הילד, שיפתח בקצב ובדרך שלו, , ובית ספר זה יותר פורמלי כי כולם הולכים וצריך השכלה בסיסית, וזה יותר תוספת, ככה לפחות הבנתי, ואני דווקא מסכים עם הגישה הזו...

 

[גור4242]

כמו יהודי טוב, ענית לי על שאלה שאלה

אבל בשורה התחתונה, עדיין לא קיבלתי תשובה:

מה ההגיון לשלוח ילדה שלא רוצה ללכת לחוג בלט, לחוג בלט?

אני אפילו לא מדבר פה על "בסדר" או "לא בסדר". אני שואל מה ההגיון שבדבר.

 

[חייבתלהגיב]

כי זו נראית לי מיומנות שחשובה לה.

אני לא רואה סיבה שלמשרד החינוך תהיה עדיפות על פני ההורה בקביעה של המיומנויות שחשובות לילד. משרד החינוך קבע משהו מסוים (וגם את זה לא חייבים לקיים - יש חינוך ביתי, דמוקרטי, וכו'), ואני קבעתי דברים נוספים. הורים רבים כופים על הילד שלהם חוג פעילות גופנית מסוים ולא מסתפקים במה שהגן או בית הספר מספקים - חלקם מאפשרים לילד לבחור את החוג, חלקם מאפשרים לו לבחור מבין מספר מצומצם של אפשרויות, חלקם בוחרים בשבילו - אני לא ממש יוצאת דופן מהבחינה הזאת.

 

[נתנאל6589881]

אני אף פעם ל הבנתי הורי שאכפת להם מספורט.

כל העניין הגופני נראה לי אדיוטי אם היית אומרת חוג שח חוג מדע הייתי מבין, אבל חוג בלט ? לא יודע אותי זה כזה לא מעניין, אבל הורה הוא זה שמחליט זה עניין שלך....

 

[חייבתלהגיב]

זה עניין של בריאות, של שליטה בגוף, וכו' -

זה באמת לא משהו "מעניין".

 

[נתנאל6589881]

כן את צודקת.

אני אהבתי לשחות... והייתי גם בחוג אבל עזבתי...

 

[arana1]

טעות, ואופיינית

תנועה, ודווקא כזאת שאינה אלימה או תחרותית כמו בספורט, יכולה להיות הכי מעניינת ולכן גם הכי בריאה גם נפשית וגם גופנית,
בגלל זה ההתעקשות האוטיסטית על תנועה לא פשיסטית, שאינה לעומתית ואחידת קצב וצורה אלא אישית ומוזרה ויחודית היא מהותית מאוד.


מתמטיקה ופיזיקה מתארות תנועה כאחד מהתעלומות הכי מעניינות,
וכל זה כמובן גם הכי קשור לשינוי,
שמהווה כשלעצמו ולא במקרה דבר שהיחס אליו גם הוא מאוד מייחד אוטיסטים.

אדם צריך לנוע כפי טבעו, כפי יופיו, כפי אופיו, לא בשביל להשיג שליטה אלא על מנת להשתחרר משליטה,
גם, וביחוד, מזאת של ההורים והסמכויות.

ואפשר להבחין בקלות באוטיסטים תוך שניה בדיוק בגלל שהם נעים אחרת והנוכחות שלהם אחרת וגם בגלל זה הפשיסטים רודפים אותם למוות

 

[חייבתלהגיב]

אפשר גם וגם. הבת שלי כן מעוניינת

בשליטה הזאת בגוף (בנוסף לתנועות הפחות מדויקות שיש לה בלי אותה הדרכה), ורוצה את היכולת לממש את התנועות שהיא מדמיינת, ומתוסכלת מכך שאין לה את היכולת הזאת (ולכן עכשיו היא שוב בחוג ריקוד). באותה צורה תסכלה אותה חוסר היכולת לממש את מה שהיא מעוניינת לצייר, ועזרתי לה להשיג את השליטה ביד (על ידי שימוש במבוכים) שאפשרה לה כן לעשות זאת. זה לא אומר שהיא לא מסוגלת לתנועה חופשית עם היד - אלא שיש לה גם יכולת לשלוט בה לצורכי מימוש ציור ספציפי שהיא מעוניינת לצייר. אני לא פוסלת את האפשרות שהלימוד פוגע בחלק מהתנועות שהיא הייתה מממשת בלעדיו - אבל היא מעוניינת באותו אימון, כאמור, ומתוסכלת מהאפשרויות שנחסמות בפניה בלעדיו. חלק מהתפקיד שלי כאמא הוא לעזור לה ללמוד. לו הייתה ממשיכה כילדה עם הריקוד (אופציה שנפתחה בפניה בכך שרשמתי אותה לחוג, אבל במקרה הזה נחסמה בפניה שלא בכוונה תחילה שלה), היה לה קל יותר מאשר להתחיל היום, כי יש יכולות שהגוף מאבד אם לא שומרים עליהן, אם כי במקרה שלה רובן עדיין שם.
זו אחת הסיבות שמובילות הורים לחשוף ילדים להתנסויות שונות בגילאים צעירים, עוד לפני שהם נחשפו אליהן בעקיפין והביעו עניין בשל כך (נניח, כי ראו בסרט ילדים בשיעור ריקוד ואמרו שגם הם רוצים או משהו בסגנון, או כי היה להם חוג ריקוד בגן במקרה, או וכו') - הורים מניחים הנחות, לא בלתי סבירות, לגבי הכישורים שילדיהם ירצו שיהיו להם בעתיד, ומקנים להם אותם בגיל צעיר שבו קל יותר לרכוש אותם.
זה באמת מתקשר לעניין של דיבור באוטיזם. יכול להיות שהאוטיסט באמת לא היה מעוניין לדבר בכלל לו היה שואלים לדעתו, אבל זו הנחה לא בלתי סבירה שהוא כן מעוניין לדבר, ולכן הורים משקיעים בטיפולים שיקדמו אותו בדיבור, כי לדעתם זה האינטרס שלו - לא כי זה האינטרס שלהם עצמם - והם מתחילים בגיל כמה שיותר צעיר כי אז הסיכוי להצלחה גדול יותר. זה קונפליקט שקשה לפתור - אי אפשר לדעת אם הילד לא פשוט מתקדם מאוחר ובגיל 4 הוא יתחיל לדבר שוטף. אבל אני לא מבקרת את ההורים שלוקחים ילד בגיל צעיר לטיפול שיעזור לו להתקדם בדיבור (מובן שאני לא מצדיקה כ-ל טיפול שהוא, אבל את העיקרון של טיפול כן), כי הם רוצים להקל עליו לרכוש את אותם כישורים, שלא מובטח שיוכל לרכוש בעתיד, גם אם יתעורר בו רצון מאוחר (כמו עם הבת שלי וריקוד).
אני לא משוכנעת שאם הבת שלי הייתה אוטיסטית שלא מדברת, והייתה באה אליי בכיתה ו' ומבקשת בדרך כלשהי ללמוד לדבר, זה היה אפשרי.

 

[arana1]

לדעתי לא, או שלפחות עדיף לחתור לגישה מסויימת

ואל תשלי את עצמך שהחמצתי שאת כמו כל ההורים יודעת יפה מאוד לגייס את "אבל זה מה שהבת שלי רוצה" כשזה מתאים לאג'נדה שלך, וכשזה לא מתאים אז ילדים זה מי שתוקעים מזלגות לשקעים ברגע שלא שמים אליהם לב.

ציירתי לא מעט זמן, ובהמון הנאה, וגם פיסלתי,ואומרים שממש לא רע, אמנות טובה זו אמנות חסרת שליטה, וזה לא מפתיע כי יש גם סתירה מאוד עמוקה בין אהבה לשליטה,
וגם בין מוסר לשליטה

תסכול ?, שתתמודד, וגם את

ילדים חשופים להמון, גם אנחנו לקחנו את הילדה לחוג, שתראה, לא רצתה וזהו

אוטיסטים מעוניינים לדבר, בהחלט, אלא שהם, כמו כל אדם, לא ממש מכירים את עצמם, ולא מבינים למה כולם מדברים בקלות ולהם זה קשה, ולוקח שנים, ואפילו יותר משנים, להבין למה אצלך היחס לדיבור, ולמבט, שונה מאצל כולם
והלחץ, ההורי, הקבוצתי, הפסוודו מקצועי והכאילו חינוכי, ממש לא עוזר בזה

לי אין ספק שביתי מדברת מדהים בדיוק בגלל שבניגוד להורי מעולם לא לחצנו אותה אפילו טיפה לדבר כי ככה נהוג,
היא מדברת בצורה שאין רהוטה ממנה בדיוק בגלל שכשלא נח לה ולא מתאים לה אין שום לחץ עליה לדבר,
ואף אחד לא יטפול עליה פסוודו אבחונים כמו אילמות סלקטיבית כמו שכפו עלי ועל אוטיסטים אחרים,
היא פשוט רגישה, להקשר, לזולת, לקשר בין שפה למציאות,
דבר שאנשים נורמטיבים לא מסוגלים להבין.

אז לא, הטיפולים לא מקדמים, הם מעוותים את הפנים, את הפנים, ויוצרים מחסומים ומצוקות וכאבים שאת ואחרים לא רואים כלפי חוץ אבל עם הזמן הם הופכים לחורים שחורים שבולעים את הכל

אז אני כן מבקר, כי דיבור, שפה, זה לא רק כישורים, זה הרבה יותר מזה, זה זהות, מהות, אהבה

הבעייה שעולה מהיחס שלך שהוא היחס של כולם זה שאתם עדיין תקועים בתפישות מכניסטיות,
חותכים את האדם לכישורים ויכולות כאילו שהיה מכונה,
הוא לא

 

[arana1]

וכל זה רלוונטי במיוחד לאוטיסטים

כי תפישה לא מכניסטית, לא מותנה, של המציאות זה בדיוק מה שנחוץ וחיוני להם להתפתחות,
והם נתקעים חושית ותנועתית ואחרת בדיוק בגלל שכל הזמן כופים עליהם את התבניות הצפויות שבשמם את כותבת

 

[חייבתלהגיב]

ושוב, איזו תבנית כפיתי עליה?

אני מספקת לה הזדמנויות וחומרים (חוג בלט, חוברת מבוכים) - היא עושה איתם מה שהיא רוצה. אני לא כופה עליה. לא היו שום סנקציות מצדנו לא אם היא לא עשתה מה שצריך במבוכים ולא על כך שהיא לא צייתה למורה בחוג הבלט (אם כי כן הייתה סנקציה מהמורה - היא העיפה אותה... - אבל לא סנקציה שכופה עליה לעשות משהו).

 

[חייבתלהגיב]

הבעייה שעולה מהדברים שלך היא

שאתה חושב שאפשר להכליל מהבת שלך לגבי כל ילד אוטיסט - וזאת פשוט טעות. מה שעבד עם הבת שלך לאו דווקא יעבוד עם ילד אחר. דווקא התפישה שלך היא המכניסטית, כאילו אם עושים תהליך מסוים (זה שאתם עשיתם) זה בהכרח יוביל למקום שאליו הגיעה הבת שלך.
לגבי "זה מה שהבת שלי רוצה" - אם אתה לא שם לב, אני מדברת בדיוק על הדבר ההפוך - על כך שבגיל צעיר אין להם ידע והבנה שמאפשרים להם להחליט לבד מה הם כן או לא רוצים, ולכן ההורים מקבלים את ההחלטות על סמך מה שנראה להם שהם היו רוצים לו היו להם הידע וההבנה האלה - תחת ההנחה כשיהיו להם אותם, והם יבחרו בדבר הזה, זה יהיה מאוחר מדי. כשהילדה שלי הייתה מתוסכלת מחוסר היכולת שלה לצייר, היא כבר הייתה גדולה - בת שלוש, בערך, והביעה את התסכול הזה במילים ובמעשים. היא כבר ידעה מה היא רוצה והייתה מתוסכלת מכך שהיא לא מסוגלת להגיע לזה. אז נתתי לה את האמצעים להגיע לזה. דיברתי על דבר אחד שנתתי לה - מבוכים, שעזרו לה ללמוד לשלוט ביד ולהחזיק את כלי הכתיבה. דבר אחר שנתתי לה היה לוח מגנטי מחיק. תסכל אותה להפיק תוצר לא מוצלח וש"תישאר עדות" לכך שהיא עשתה את זה. לוח מחיק איפשר לה למחוק כל זכר למה שיצא, ושחרר אותה להיות מסוגלת להתאמן באופן חופשי בציור, עד שהיא הגיעה לדבר הרצוי. לא ידעתי שזה מה שיקרה כשנתתי לה את הלוח המחיק, אבל זה מה שקרה. כך שהשילוב של מבוכים לשיפור השליטה ביד והלוח המחיק שאפשר לה להתאמן כרצונה, הובילו אותה לממש סוף סוף את מה שהיא הייתה מעוניינת לעשות, את הציורים שרצו לה בראש אבל מה שיצא לה מהיד לא היה דומה להם.

 

[arana1]

לא מהבת שלי

הבת שלי לא אוטיסטית.
אני חושב שאפשר להכליל מהאנושי, מהמוסרי, מהרגשי, מהמצב האנושי... על כל אדם, ועושה את הטעות הבלתי נסלחת ומכליל גם את האוטיסטים כחלק מהמין האנושי.

אני יודע שאותי, וגם דיברו כאן ובמקומות אחרים אוטיסטים אחרים, הציפיה שאגיב בצורה מסויימת ולא אחרת, ובוודאי כילד, שיתקה לחלוטין,
ולדעתי לא צריך להיות גאון בשביל להבין את זה,
ולחוש בזה.

תפישה שמצדדת בסובלנות כלפי ביטויים חורגים של שונות היא מכניסטית ?
בדיוק להפך.
תפישה מכניסטית, כמו שלך, מבוססת על ההנחה שמכונה צריכה חלקים זהים שיתאימו לה בדיוק, ושהחברה היא סוג כזה של מכונה

ידע מספיק להחלטה אין לנו אף פעם,
בגיל צעיר יש נגישות לתחושות ורגשות שגם בהם צריך להתחשב למרות שהם לא מייצגות את הידע האולטימיבי שגם לך אין אפילו שמץ של נגיעה בו


גם הילדה שלי מתוסכלת מזה שהיא לא מצליחה לצייר מספיק טוב,
איכשהו הצלחנו לגרום לה לרדת מזה כי אנחנו באמת מאמינים שזה לא חשוב בכלל,
או יותר נכון, שבדיוק כמו דיבור, שכשזה בא מהלב ומתאים זה הכי יפה.

את ואני מחפשים כיוונים אחרים
מקווה שאת מבינה שזה מותר,
ואפילו רצוי,
את מחפשת שליטה,
אני מחפש הבנה, אהבה,
רק הזמן יגיד מה אפקטיבי ונכון יותר.

ציור דברים כהלכה אינו המטרה, המטרה הוא תחושת עצמי מהותית,
אני וויתרתי די בקלות על ציור ברגע שכמו נתי הבנתי שזה מתקדם במהירות לאורגיה תחרותית וקרבות אגו קשים,
הדרך חשובה כמו המטרה,
ואני ציירת ממש טוב למורת שמעולם לא למדתי ולא התאמנתי בזה,
וככה גם כתבתי תוכנה,
אז אני אלך בדרכי ואת בדרכך,
אין בעייה,
רק שבזמן שאני עושה את זה אני אעיר לך ולאחרים למה זה נדמה לי הולם יותר לאוטיסטים,
ואולי בגלל שאני מאובחן ואת לא אז יש לי גם מושג טוב משלך לגבי העניין

 

[arana1]

ויודע שדרכי לא מקובלת ולא מובנת

ואוכל ואכלתי אין סוף חרא בגלל זה,
אבל לדעתי זה לא אמור להפריע לי לומר את דברי,
והזמן יעיד,
אני בטוח שלטובתי