אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
טיפול ריגשי?האם
- פותח הנושא drslg
- פורסם בתאריך
אני כל שבוע נכנסת לטיפול במוסיקה
בגן של הבן שלי - גם גן אלוטף. הנק' היחידה שהמרפאה במוסיקה מתעקשת עליה ואני דווקא מסכימה איתה היא שבכל שבוע ייכנס לטיפול אותו ההורה ולא פעם אמא ופעם אבא. אם אני לא מגיעה בשבוע מסויים ליום הטיפולים ובן זוגי כן מגיע - לטיפול במוסיקה הוא לא נכנס והפשוש נמצא שם לבד עם המטפלת.
בגן של הבן שלי - גם גן אלוטף. הנק' היחידה שהמרפאה במוסיקה מתעקשת עליה ואני דווקא מסכימה איתה היא שבכל שבוע ייכנס לטיפול אותו ההורה ולא פעם אמא ופעם אבא. אם אני לא מגיעה בשבוע מסויים ליום הטיפולים ובן זוגי כן מגיע - לטיפול במוסיקה הוא לא נכנס והפשוש נמצא שם לבד עם המטפלת.
הסבר
טיפול רגשי במהותו הוא כניסה למקום בטוח שבו הילד לא מקבל שום ביקורת - כאמא שלו את אדם שמעביר עליו ביקורת (גם חיובית) כי את גם הדמות שמחנכת אותו. לכן, למעט בשלב ראשון שבו הילד עדיין לא בוטח במטפל הרגשי ועד שנוצר הביטחון הזה, הימצאותו של אדם שלישי בחדר, אפילו או במיוחד אם הוא ההורה לא תאפשר לטיפול להתקיים. בנוסף, בגלל אותו גורם - זה שמבטיח חוסר ביקורת על המטופל יש דברים שאסור למטפל לדבר עליהם מחוץ לחדר. אבל הוא בהחלט יכול לדבר אתכם על הנושאים שהילד שלכם עסוק בהם ובהחלט אמור להדריך אותכם ולשמוע אותכם בנושא.
טיפול רגשי במהותו הוא כניסה למקום בטוח שבו הילד לא מקבל שום ביקורת - כאמא שלו את אדם שמעביר עליו ביקורת (גם חיובית) כי את גם הדמות שמחנכת אותו. לכן, למעט בשלב ראשון שבו הילד עדיין לא בוטח במטפל הרגשי ועד שנוצר הביטחון הזה, הימצאותו של אדם שלישי בחדר, אפילו או במיוחד אם הוא ההורה לא תאפשר לטיפול להתקיים. בנוסף, בגלל אותו גורם - זה שמבטיח חוסר ביקורת על המטופל יש דברים שאסור למטפל לדבר עליהם מחוץ לחדר. אבל הוא בהחלט יכול לדבר אתכם על הנושאים שהילד שלכם עסוק בהם ובהחלט אמור להדריך אותכם ולשמוע אותכם בנושא.
הסבר אחר
במרכז מילמן שבו היינו מטופלים עם עומר לתקופה כשלוש שנים הגישה השלטת היתה גישה רגשית. בימי הטיפול ההורים נדרשו ללות את הילדים ולהיכנס לחדרי הטיפול. המטרה היתה ליצור חיבור הורה-ילד-מטפל בעיקר בכדי להקנות להורים דרכי עבודה עם הילדים בבית. גם במסגרת המעון של מרכז מילמן ההורים הוזמנו מעם לפעם לטיפולים מסיבות אלה. אני מציע לך לברר מדוע ישנה התגדות כל-כך עזה לנוכחות שלך בטיפולים. אצלי זה היה מעלה חשד כלשהו...... אולי תבקשי שיקליטו בוידאו???? נכון שזה לא אותו הדבר, אבל אם כאן תהיה התנגדות הרי ש........ דורון.
במרכז מילמן שבו היינו מטופלים עם עומר לתקופה כשלוש שנים הגישה השלטת היתה גישה רגשית. בימי הטיפול ההורים נדרשו ללות את הילדים ולהיכנס לחדרי הטיפול. המטרה היתה ליצור חיבור הורה-ילד-מטפל בעיקר בכדי להקנות להורים דרכי עבודה עם הילדים בבית. גם במסגרת המעון של מרכז מילמן ההורים הוזמנו מעם לפעם לטיפולים מסיבות אלה. אני מציע לך לברר מדוע ישנה התגדות כל-כך עזה לנוכחות שלך בטיפולים. אצלי זה היה מעלה חשד כלשהו...... אולי תבקשי שיקליטו בוידאו???? נכון שזה לא אותו הדבר, אבל אם כאן תהיה התנגדות הרי ש........ דורון.
דורון
זה בדיוק העניין וזה בדיוק מה שהצעתי לצלם את המפגש של הבן שלי לא על בסיס קבוע אלא רק לתת לי מטשג איך הוא מתנהל בשיעור,ומנהלת הגן ממש אבל ממש היתה בשוק מהבקשה ה"מוגזמת"שלי ועוד אמרה לי שאין להם אפשרות לצלם כי זה מצריך עוד בן-אדם ואין להם כוח אדם הצעתי להביא להם חצובה והיא גם לא הסכימה,אני ממש לא יודעת מה עלי לעשות?אין לי הזכות להיכנת ולראות טיפול במוסיקה?שאלתי אותה אם זה ניראה לה הגיוני שאני אקבל מידע רק דרכה או דרך המדריכה במוסיקה והיא אמרה לי שכן ככה מקובל,לא מקובל עליי ביחוד שהרצון שלי לראות טיפולים של הבן שלי לא בא מהמקום של העברת ביקורת אלא למידה עצמית.
זה בדיוק העניין וזה בדיוק מה שהצעתי לצלם את המפגש של הבן שלי לא על בסיס קבוע אלא רק לתת לי מטשג איך הוא מתנהל בשיעור,ומנהלת הגן ממש אבל ממש היתה בשוק מהבקשה ה"מוגזמת"שלי ועוד אמרה לי שאין להם אפשרות לצלם כי זה מצריך עוד בן-אדם ואין להם כוח אדם הצעתי להביא להם חצובה והיא גם לא הסכימה,אני ממש לא יודעת מה עלי לעשות?אין לי הזכות להיכנת ולראות טיפול במוסיקה?שאלתי אותה אם זה ניראה לה הגיוני שאני אקבל מידע רק דרכה או דרך המדריכה במוסיקה והיא אמרה לי שכן ככה מקובל,לא מקובל עליי ביחוד שהרצון שלי לראות טיפולים של הבן שלי לא בא מהמקום של העברת ביקורת אלא למידה עצמית.
הצעות מה לעשות
אלוטף זוהי מסגרת של אלו"ט, לא??? פני לאחראית האלוטפים באלו"ט אני מציע שמבקביל תיידעי גם את נציגי חטיבת הטף באלו"ט שאחד מהם מנהל את הפורום המכובד הזה. זהו גן בפיקוח, לא??? פני לפיקוח במשרד הרווחה (אם אכן מדובר באלוטף) או לפיקוח של החינוך המיוחד במשרד החינוך (אם מדובר בגן תקשורתי). את הצעד הזה אני מציע לעשות לאחר התייעצות עם אלו"ט. הפנייה צריכה לכלול שני נושאים: מעורבות הורים בטיפולים והנושא שהעלית בשרשור המקביל על התנהלות מפגשים בגן. בהצלחה, דורון.
אלוטף זוהי מסגרת של אלו"ט, לא??? פני לאחראית האלוטפים באלו"ט אני מציע שמבקביל תיידעי גם את נציגי חטיבת הטף באלו"ט שאחד מהם מנהל את הפורום המכובד הזה. זהו גן בפיקוח, לא??? פני לפיקוח במשרד הרווחה (אם אכן מדובר באלוטף) או לפיקוח של החינוך המיוחד במשרד החינוך (אם מדובר בגן תקשורתי). את הצעד הזה אני מציע לעשות לאחר התייעצות עם אלו"ט. הפנייה צריכה לכלול שני נושאים: מעורבות הורים בטיפולים והנושא שהעלית בשרשור המקביל על התנהלות מפגשים בגן. בהצלחה, דורון.
ענת וגידי שמר
New member
לגבי השתתפות\נוכחות בטיפול
ריגשי - יש כאן לדעתי שני צדדים: מצד אחד, טיפול ריגשי אצל ילד הוא המינוח המקביל ל"לקבל ייעוץ" או "ללכת לפסיכולוג" בו אנחנו משתמשים לגבי מבוגרים. האם היית מסכימה שמישהו (קרוב ככל שיהיה) יהיה נוכח בשיחות שלך עם פסיכולוג\ית? הכוונה היא, כמו שכתבה נונינה, ליצור מקום לגמרי פרטי וסודי עבור הילד - מקום המכיל אותו באופן מוחלט, המבוסס על אמון מלא וחוזה של סודיות בינו לבין המטפל שלו. ההנחה היא, שגם אם ישאלו את הילד שלך אם הוא מסכים לנוכחות שלך בטיפול שלו (כפי שפסיכולוג יכול לשאול אותך אם את מסכימה שלמפגש הבא איתך יוזמן גם בעלך, למרות שהטיפול הוא פרטי שלך, ואת יכולה להחליט אם כן או לא) הרי שהילד שלך לא יכול לבחור באופן חופשי כמוך כי אין לו ממש מודעות מלאה לעובדה שיש לו זכות לסרב. וזה כמובן לא קשור להיותו על הספקטרום, אלא לכך שילדים צעירים רגילים לכך שאין להם לרוב "מקום פרטי" בו אין להוריהם אפשרות להיכנס ללא רשותם. המטפל הריגשי בונה סביב הילד סביבה כה בטוחה, שבה הוא מרגיש את האפשרות לפרטיות וסודיות גם בלי שתהיה לו עדיין מודעות מלאה לכך. חלק מהתהליך הזה מבוסס על כך שהילד לא פוגש שום "חומרים" שהעלה בחדר הטיפולים אצל אף אחד מחוץ לחדר והילד רואה שאף אדם נוסף או מצלמת ווידאו לא נמצאים איתו ועם המטפל שלו. הסיבה לכך היא כמובן יעילות הטיפול, האפשרות של הילד לעבוד על כל התכנים הפנימיים שלו ללא "עיניים" של אף אדם (וכולנו יודעים שלפעמים קשה להשתחרר מהעיניים של ההורים שלנו אפילו כשהם לא נמצאים פיזית לידינו...) מצד שני: ההקבלה בין מבוגר שהולך לפסיכולוג לבין ילד שהולך לפסיכולוג (שמשתמש בכילים של מוסיקה או דרמה או אומנות פלסטית) אינה לגמרי מושלמת, מכיוון שהילד הוא בכל זאת קטין, ובשלב זה הוריו עדיין שותפים לכל האספקטים של חייו. לכן, מותר למטפל הריגשי מבחינה חוקית (מה שאסור לפסיכולוג של מבוגרים) לשתף את ההורים, וכל אדם שחתום על סודיות לגבי הילד (כמו הצוות החינוכי ועוד גורמים) במה שקורה בטיפול, והמקצועיות שלו צריכה לכלול את היכולת לעשות זאת מבלי לפגוע בחוזה שבינו לבין הילד. להפך, השיתוף נועד כדי לקדם את הטיפול. במסגרת שבה עבדתי בארץ (בית-ספר מגיל 3 עד 13) המטפלים הריגשיים דיווחו להורים ולצוות כפי שכל טרפיסט ומורה דיווח, כלומר דוחות כתובים במועדים הקבועים ושיתוף שוטף במהלך כל השנה. יש הורים שלא הורשו להיכנס לטיפול מעולם (לרוב, ילדים בוגרים יותר, אבל לא רק הגיל קובע) כי המטפל העריך שאפילו כניסה חד-פעמית תשבור את מעגל האימון שנוצר בינו לבין הילד. היו הורים שביקרו באופן חד-פעמי כי באמת מאוד מאוד היה חשוב להם לראות "מה קורה שם" והמטפל עשה את השיקול שלפעמים הצורך הזה של ההורה (שלפעמים אפילו מלווה בחשש ממה שעלול להתרחש עם הילד שלהם ללא שליטתם או ידיעתם) הוא כל-כך חשוב, שאם הם לא ישביעו אותו זה לא יהיה לטובת הילד. ולפעמים המטפלים עצמם יזמו ביקורים חד-פעמיים או ביקורים מעת לעת של ההורים, ואפילו נוכחות קבועה של הורים בכל הטיפולים (בדגם של תמיד אותו הורה, או אבא\אמא לסירוגין, או בשיתוף עם האחים). כלומר - לא קיים איזה "חוק" המונע מהמטפל הריגשי לשתף את ההורים בטיפול הריגשי. המטפל צריך לעשות זאת על בסיס קידום מטרותיו של הילד תוך כיבוד החוזה הטיפולי שלו איתו ובמקביל, כיבוד הזכות המלאה של כל הורה על ילדו-שלו. וזה כמובן לא אומר, שאין למטפל הריגשי גם זכות לא להכניס את ההורה לחדר הטיפולים (כולל צילום בווידאו). כמובן, שמה שתיארתי כאן מקבל פנים שונות כשהוא מתורגם למציאות, כי במציאות יש השפעות גם לגורמים שלא תמיד קשורים לשיקולים מקצועיים אלא לחולשות שלנו כבני-אנוש, כלומר: הביטחון העצמי - האישי והמיקצועי- של המטפלים והמנהלים (שאם הוא אמיתי, הוא מאפשר להם לשתף את ההורים, ואם הוא לא קיים, הוא לפעמים דוחק למקום של הגנה שיכול להתבטא בהסתרה כדי לא להיות חשופים לביקורת) ועוד דברים כמו כימיה עם הורים, ניסיון-עבר גרוע בקשר לשיתוף הורים ובטח עוד כל מיני סיבות שאני לא מודעת להן. כל הסיבות הללו הן לא מקצועיות ומבחינתי "אסורות", אבל המציאות היא חזקה ואני יודעת שהן קיימות. כתבתי את כל המגילה הזאת לא בשביל להביע תמיכה במטפלת ובמנהלת בגן של בנך. עבורי באופן אישי, שיתוף של ההורים והאחים בטיפולי ריפוי בעיסוק היו גולת הכותרת של העבודה וגם הכי תרמו לילד. אבל אני לא הייתי מוגדרת כמטפלת ריגשית בהגדרת התפקיד שלי בבית-הספר (עבדתי גם בבריאות-הנפש עם מבוגרים, ושם כמובן שהגדרת התפקיד היתה שונה). כעת אני עובדת כמרפאה בעיסוק בבתים של המשפחות, והשבוע היפסקתי לעבוד עם משפחה אחת רק בגלל שההורים לא יכלו\רצו להיות נוכחים בטיפול. אבל, חשוב לדעתי להבין את הנושא של הטיפול הריגשי בכלל והחלק של שיתוף ההורים בו בפרט. מקווה שזה תרם לדיון. בהצלחה וכל טוב, ענת.
ריגשי - יש כאן לדעתי שני צדדים: מצד אחד, טיפול ריגשי אצל ילד הוא המינוח המקביל ל"לקבל ייעוץ" או "ללכת לפסיכולוג" בו אנחנו משתמשים לגבי מבוגרים. האם היית מסכימה שמישהו (קרוב ככל שיהיה) יהיה נוכח בשיחות שלך עם פסיכולוג\ית? הכוונה היא, כמו שכתבה נונינה, ליצור מקום לגמרי פרטי וסודי עבור הילד - מקום המכיל אותו באופן מוחלט, המבוסס על אמון מלא וחוזה של סודיות בינו לבין המטפל שלו. ההנחה היא, שגם אם ישאלו את הילד שלך אם הוא מסכים לנוכחות שלך בטיפול שלו (כפי שפסיכולוג יכול לשאול אותך אם את מסכימה שלמפגש הבא איתך יוזמן גם בעלך, למרות שהטיפול הוא פרטי שלך, ואת יכולה להחליט אם כן או לא) הרי שהילד שלך לא יכול לבחור באופן חופשי כמוך כי אין לו ממש מודעות מלאה לעובדה שיש לו זכות לסרב. וזה כמובן לא קשור להיותו על הספקטרום, אלא לכך שילדים צעירים רגילים לכך שאין להם לרוב "מקום פרטי" בו אין להוריהם אפשרות להיכנס ללא רשותם. המטפל הריגשי בונה סביב הילד סביבה כה בטוחה, שבה הוא מרגיש את האפשרות לפרטיות וסודיות גם בלי שתהיה לו עדיין מודעות מלאה לכך. חלק מהתהליך הזה מבוסס על כך שהילד לא פוגש שום "חומרים" שהעלה בחדר הטיפולים אצל אף אחד מחוץ לחדר והילד רואה שאף אדם נוסף או מצלמת ווידאו לא נמצאים איתו ועם המטפל שלו. הסיבה לכך היא כמובן יעילות הטיפול, האפשרות של הילד לעבוד על כל התכנים הפנימיים שלו ללא "עיניים" של אף אדם (וכולנו יודעים שלפעמים קשה להשתחרר מהעיניים של ההורים שלנו אפילו כשהם לא נמצאים פיזית לידינו...) מצד שני: ההקבלה בין מבוגר שהולך לפסיכולוג לבין ילד שהולך לפסיכולוג (שמשתמש בכילים של מוסיקה או דרמה או אומנות פלסטית) אינה לגמרי מושלמת, מכיוון שהילד הוא בכל זאת קטין, ובשלב זה הוריו עדיין שותפים לכל האספקטים של חייו. לכן, מותר למטפל הריגשי מבחינה חוקית (מה שאסור לפסיכולוג של מבוגרים) לשתף את ההורים, וכל אדם שחתום על סודיות לגבי הילד (כמו הצוות החינוכי ועוד גורמים) במה שקורה בטיפול, והמקצועיות שלו צריכה לכלול את היכולת לעשות זאת מבלי לפגוע בחוזה שבינו לבין הילד. להפך, השיתוף נועד כדי לקדם את הטיפול. במסגרת שבה עבדתי בארץ (בית-ספר מגיל 3 עד 13) המטפלים הריגשיים דיווחו להורים ולצוות כפי שכל טרפיסט ומורה דיווח, כלומר דוחות כתובים במועדים הקבועים ושיתוף שוטף במהלך כל השנה. יש הורים שלא הורשו להיכנס לטיפול מעולם (לרוב, ילדים בוגרים יותר, אבל לא רק הגיל קובע) כי המטפל העריך שאפילו כניסה חד-פעמית תשבור את מעגל האימון שנוצר בינו לבין הילד. היו הורים שביקרו באופן חד-פעמי כי באמת מאוד מאוד היה חשוב להם לראות "מה קורה שם" והמטפל עשה את השיקול שלפעמים הצורך הזה של ההורה (שלפעמים אפילו מלווה בחשש ממה שעלול להתרחש עם הילד שלהם ללא שליטתם או ידיעתם) הוא כל-כך חשוב, שאם הם לא ישביעו אותו זה לא יהיה לטובת הילד. ולפעמים המטפלים עצמם יזמו ביקורים חד-פעמיים או ביקורים מעת לעת של ההורים, ואפילו נוכחות קבועה של הורים בכל הטיפולים (בדגם של תמיד אותו הורה, או אבא\אמא לסירוגין, או בשיתוף עם האחים). כלומר - לא קיים איזה "חוק" המונע מהמטפל הריגשי לשתף את ההורים בטיפול הריגשי. המטפל צריך לעשות זאת על בסיס קידום מטרותיו של הילד תוך כיבוד החוזה הטיפולי שלו איתו ובמקביל, כיבוד הזכות המלאה של כל הורה על ילדו-שלו. וזה כמובן לא אומר, שאין למטפל הריגשי גם זכות לא להכניס את ההורה לחדר הטיפולים (כולל צילום בווידאו). כמובן, שמה שתיארתי כאן מקבל פנים שונות כשהוא מתורגם למציאות, כי במציאות יש השפעות גם לגורמים שלא תמיד קשורים לשיקולים מקצועיים אלא לחולשות שלנו כבני-אנוש, כלומר: הביטחון העצמי - האישי והמיקצועי- של המטפלים והמנהלים (שאם הוא אמיתי, הוא מאפשר להם לשתף את ההורים, ואם הוא לא קיים, הוא לפעמים דוחק למקום של הגנה שיכול להתבטא בהסתרה כדי לא להיות חשופים לביקורת) ועוד דברים כמו כימיה עם הורים, ניסיון-עבר גרוע בקשר לשיתוף הורים ובטח עוד כל מיני סיבות שאני לא מודעת להן. כל הסיבות הללו הן לא מקצועיות ומבחינתי "אסורות", אבל המציאות היא חזקה ואני יודעת שהן קיימות. כתבתי את כל המגילה הזאת לא בשביל להביע תמיכה במטפלת ובמנהלת בגן של בנך. עבורי באופן אישי, שיתוף של ההורים והאחים בטיפולי ריפוי בעיסוק היו גולת הכותרת של העבודה וגם הכי תרמו לילד. אבל אני לא הייתי מוגדרת כמטפלת ריגשית בהגדרת התפקיד שלי בבית-הספר (עבדתי גם בבריאות-הנפש עם מבוגרים, ושם כמובן שהגדרת התפקיד היתה שונה). כעת אני עובדת כמרפאה בעיסוק בבתים של המשפחות, והשבוע היפסקתי לעבוד עם משפחה אחת רק בגלל שההורים לא יכלו\רצו להיות נוכחים בטיפול. אבל, חשוב לדעתי להבין את הנושא של הטיפול הריגשי בכלל והחלק של שיתוף ההורים בו בפרט. מקווה שזה תרם לדיון. בהצלחה וכל טוב, ענת.
מנסה שוב........
ישנם טיפולים רגשיים שמיועדים לטפל בקשר בין שניים - למשל הורה ילד, ואז כמובן שגם ההורה בפנים כי הטיפול מטפל בקשר בינהם. אבל כאשר הטיפול הוא יחידני, ולא נועד לטפל בקשר בין ההורה לילד אלא לעזור לילד עם הרגשות האישיים והפרטיים שהוא חווה אז לא ניתן להפר את הפרטיות של הילד ולהכנים כלשהו גורם נוסף לחדר. גם מצלמה תאפשר להראות דברים שהילד מראה רק כי הוא מאמין בביטחון שהטיפול מקנה לו ויאפשר להורים להתייחס לדברים שהוא בטוח שהובעו באופן הפרטי ביותר ומול המטפל בלבד ולכן צילום הוא לא אופציה. בגדול אני אדם חשדן מאוד, ואני בודקת בציציות כל טיפול וכל מטפל שהילד שלי מקבל. רק מתוך הבנה אמיתית של מה זה טיפול רגשי ובאילו תנאים הוא יכול להתקיים אני שולחת את הילד שלי לחדרה של הפסיכולוגית שלו כבר 7 שנים בידיעה שזה שאני לא שם זה הכרח. אבל, יש לי פגישה חודשית עם המטפלת ואני בוטחת בה ומקיימת איתה דו שיח איכותי וחשוב על הדברים שמעיקים על הילד שלי ועל הדרכים שלי לעזור לו. אם את רוצה הסבר יותר ארוך ומבהיר על איך מתבצע טיפול רגשי את מוזמנת לפנות אלי במסרים. נדבר בטלפון ואולי אז תוכלי להבין אותי יותר טוב.
ישנם טיפולים רגשיים שמיועדים לטפל בקשר בין שניים - למשל הורה ילד, ואז כמובן שגם ההורה בפנים כי הטיפול מטפל בקשר בינהם. אבל כאשר הטיפול הוא יחידני, ולא נועד לטפל בקשר בין ההורה לילד אלא לעזור לילד עם הרגשות האישיים והפרטיים שהוא חווה אז לא ניתן להפר את הפרטיות של הילד ולהכנים כלשהו גורם נוסף לחדר. גם מצלמה תאפשר להראות דברים שהילד מראה רק כי הוא מאמין בביטחון שהטיפול מקנה לו ויאפשר להורים להתייחס לדברים שהוא בטוח שהובעו באופן הפרטי ביותר ומול המטפל בלבד ולכן צילום הוא לא אופציה. בגדול אני אדם חשדן מאוד, ואני בודקת בציציות כל טיפול וכל מטפל שהילד שלי מקבל. רק מתוך הבנה אמיתית של מה זה טיפול רגשי ובאילו תנאים הוא יכול להתקיים אני שולחת את הילד שלי לחדרה של הפסיכולוגית שלו כבר 7 שנים בידיעה שזה שאני לא שם זה הכרח. אבל, יש לי פגישה חודשית עם המטפלת ואני בוטחת בה ומקיימת איתה דו שיח איכותי וחשוב על הדברים שמעיקים על הילד שלי ועל הדרכים שלי לעזור לו. אם את רוצה הסבר יותר ארוך ומבהיר על איך מתבצע טיפול רגשי את מוזמנת לפנות אלי במסרים. נדבר בטלפון ואולי אז תוכלי להבין אותי יותר טוב.
אשתו של שמעון36
New member
טיפול רגשי כמו סודות האטום של ישראל
מיכל הלפרן
New member
זכותו וחובתו של כל הורה
להתערות בכל הנעשה בחיי ילדיו, בהתפתחות תקינה או בעלי צרכים מיוחדים- לא כל שכן כאשר ילד שעשוי להיות חסר ישע מוכנס עם מבוגר לד' אמות של חדרי חדרים- לא יעלה על הדעת שהורה או אפוטרופוס רשמי אחר יקבל הצטדקויות בסגנון "זה המקום הבטוח שלו והמוגן"; זה גובל, בעיני, בהזנחת קטין חסר ישע. אותו סו קולד "מטופל", בחלק מן המקרים, לא יהיה מסוגל לצאת מאותו חדר טיפולים ולהתחלק עם הוריו בקורות אותו- כל שנותר הוא אותן אופציות מתפתלות לתצפית. "המקום הבטוח והמוגן שלו" הוא בבית ההורים, והתחושה שהמערכת צריכה וחייבת לשדר היא- הורים, התערבו! אל תידחקו ל- DOING , אל תגידו לעצמכם "אני חייב לעשות כסף, שהם יטפלו בו"- בואו, צפו, התעדכנו, טלו חלק, הכלילו. כל המגמה של הרחקת הורים שגויה מיסודה וזורעת נזק לשנים ארוכות. אמנם איני יכולה להזדהות בתחושת המצאת הגלגל בכל פעם מחדש וביציאה למלחמה בטחנות רוח; אך קיימת לכל הורה הבחירה. מי שלא רוצה לוותר על זכותו וחובתו כהורה לדעת מה נעשה עם ילדיו ואין בכוחותיו לשנות מערכות, אינו מחויב להמשיך ולבחור באותה מסגרת! זכרו- אלו מסגרות שמשמנות את עצמן דרך ההשמה של ילדכם, אל תניחו להם לשכוח זאת! אל יוותר אדם על האני מאמין שלו כאם, או אב!
להתערות בכל הנעשה בחיי ילדיו, בהתפתחות תקינה או בעלי צרכים מיוחדים- לא כל שכן כאשר ילד שעשוי להיות חסר ישע מוכנס עם מבוגר לד' אמות של חדרי חדרים- לא יעלה על הדעת שהורה או אפוטרופוס רשמי אחר יקבל הצטדקויות בסגנון "זה המקום הבטוח שלו והמוגן"; זה גובל, בעיני, בהזנחת קטין חסר ישע. אותו סו קולד "מטופל", בחלק מן המקרים, לא יהיה מסוגל לצאת מאותו חדר טיפולים ולהתחלק עם הוריו בקורות אותו- כל שנותר הוא אותן אופציות מתפתלות לתצפית. "המקום הבטוח והמוגן שלו" הוא בבית ההורים, והתחושה שהמערכת צריכה וחייבת לשדר היא- הורים, התערבו! אל תידחקו ל- DOING , אל תגידו לעצמכם "אני חייב לעשות כסף, שהם יטפלו בו"- בואו, צפו, התעדכנו, טלו חלק, הכלילו. כל המגמה של הרחקת הורים שגויה מיסודה וזורעת נזק לשנים ארוכות. אמנם איני יכולה להזדהות בתחושת המצאת הגלגל בכל פעם מחדש וביציאה למלחמה בטחנות רוח; אך קיימת לכל הורה הבחירה. מי שלא רוצה לוותר על זכותו וחובתו כהורה לדעת מה נעשה עם ילדיו ואין בכוחותיו לשנות מערכות, אינו מחויב להמשיך ולבחור באותה מסגרת! זכרו- אלו מסגרות שמשמנות את עצמן דרך ההשמה של ילדכם, אל תניחו להם לשכוח זאת! אל יוותר אדם על האני מאמין שלו כאם, או אב!
ומה עם כל אותם "מזניחים" נוראיים
שנותנים לילד שלהם להכנס בלי ליווי שלהם לחדר הניתוח בבית חולים ונותנים לרופא הקצב בעל הסכין לעשות בגופו של חסר הישע הקטן ככל העולה על רוחו.................. בטיפול ריגשי יש מטפל קליני בעל תעודה, שצריך להיבחר ע"י ההורים ויש מטופל מוצהר ולא סו קולד, שמקבל טיפול שמכבד את הפרטיות שלו והזכאות שלו לפרטיות, וההורים שהם יכולים להיות הכי טובים ומשקיעים שיש גם זמן ומאמצים וגם כסף לא יכולים להחליף כל איש מקצוע, או להיות נוכחים בכל טיפול (ראי לעיל), ואם לא מבינים את הטיפול אז צריך אכן להתעקש להבין אותו לפני ששולחים ילד לטיפול לא ברור. אבל לא לכל טיפול אפשר להכנס מה לעשות.
שנותנים לילד שלהם להכנס בלי ליווי שלהם לחדר הניתוח בבית חולים ונותנים לרופא הקצב בעל הסכין לעשות בגופו של חסר הישע הקטן ככל העולה על רוחו.................. בטיפול ריגשי יש מטפל קליני בעל תעודה, שצריך להיבחר ע"י ההורים ויש מטופל מוצהר ולא סו קולד, שמקבל טיפול שמכבד את הפרטיות שלו והזכאות שלו לפרטיות, וההורים שהם יכולים להיות הכי טובים ומשקיעים שיש גם זמן ומאמצים וגם כסף לא יכולים להחליף כל איש מקצוע, או להיות נוכחים בכל טיפול (ראי לעיל), ואם לא מבינים את הטיפול אז צריך אכן להתעקש להבין אותו לפני ששולחים ילד לטיפול לא ברור. אבל לא לכל טיפול אפשר להכנס מה לעשות.
אני מקבלת רושם אחר לגמרי בגן
רותם בגן תקשורתי ויש לו כמה טיפולים ריגשיים כמו גם התנהגותים תחושתיים תקשורתיים וכדומה. לכל הטיפולים אותו יחס וזה ממש לא סודי ומפחיד כזה (ואנחנו בבית דווקא מטפלים בגישה הריגשית). לפעמים משתתפים אנשים נוספים מהצוות, לפעמים כותבים לי מה היה, המטפלת במוסיקה המקסימה תמיד שמחה לספר לי מה קורה. אני מיוזמתי לא חושבת שכדאי שאני אהיה בחדר משיקולים אחרים. לרותם יהיה לא קל לראות אותי צצה פתאום ונעלמת אחר כך. שום דבר מעבר לזה. ההורים הם חלק חשוב בגן והצוות מיוזמתו מסביר משתף ורוצה לשמוע כמה שיותר. יש לנו גם פגישה לכל הורה בנפרד עם הפסיכולוגית של הגן שמקשרת בין ההורים והצוות בנוסף ללוווי שלה את הילדים. המטרה של כל טיפול היא לא רק לאותה חצי שעה אלא גם כדי להנחיל כלים לשאר הצוות ובמיוחד הסעיות, וכמובן כמובן להורים כדי להשיג את המירב. יש דברים שתלויים בגיל של הילד. ילד כל כך רך בשנים, שלא יכול לספר בעצמו על חוויותיו, מי אם לא מטפלים שלו יעזרו להורים להבין יותר את עולמו, ומי אם לא ההורים צריכים לעמוד על המשמר שבעתיים שלא יאונה לו כל רע? גם אני לא חשדנית מטבעי אבל המצב מתהפך לחלוטין כאשר אמוני מופר. יש כנראה תחושת בטן לא טובה לאמא שהילד שלה בגן ועם תחושות כאלו צריך לפעול.
רותם בגן תקשורתי ויש לו כמה טיפולים ריגשיים כמו גם התנהגותים תחושתיים תקשורתיים וכדומה. לכל הטיפולים אותו יחס וזה ממש לא סודי ומפחיד כזה (ואנחנו בבית דווקא מטפלים בגישה הריגשית). לפעמים משתתפים אנשים נוספים מהצוות, לפעמים כותבים לי מה היה, המטפלת במוסיקה המקסימה תמיד שמחה לספר לי מה קורה. אני מיוזמתי לא חושבת שכדאי שאני אהיה בחדר משיקולים אחרים. לרותם יהיה לא קל לראות אותי צצה פתאום ונעלמת אחר כך. שום דבר מעבר לזה. ההורים הם חלק חשוב בגן והצוות מיוזמתו מסביר משתף ורוצה לשמוע כמה שיותר. יש לנו גם פגישה לכל הורה בנפרד עם הפסיכולוגית של הגן שמקשרת בין ההורים והצוות בנוסף ללוווי שלה את הילדים. המטרה של כל טיפול היא לא רק לאותה חצי שעה אלא גם כדי להנחיל כלים לשאר הצוות ובמיוחד הסעיות, וכמובן כמובן להורים כדי להשיג את המירב. יש דברים שתלויים בגיל של הילד. ילד כל כך רך בשנים, שלא יכול לספר בעצמו על חוויותיו, מי אם לא מטפלים שלו יעזרו להורים להבין יותר את עולמו, ומי אם לא ההורים צריכים לעמוד על המשמר שבעתיים שלא יאונה לו כל רע? גם אני לא חשדנית מטבעי אבל המצב מתהפך לחלוטין כאשר אמוני מופר. יש כנראה תחושת בטן לא טובה לאמא שהילד שלה בגן ועם תחושות כאלו צריך לפעול.
אמא מ ו ד א ג ת
New member
טיפול רגשי הוא אחר
אמנם כל הטיפול הרגשי אצלנו מסתכם בגרינשפן אבל אני כבר ראיתי שפעם אחת שצפיתי בסשנים של גרינשפן של נעם זה הוביל לריגרסיה שהתראפיסטית שלנו עמלה רבות כדי לתקנה ומצד שני שצפיתי בזמן שיעור של ABA התגובה של נעם הייתה לגמרי אחרת והוא אפילו הראה לי מה הוא יודע וכדומה. אני בהחלט חושבת שהטיפול של נעם בייחוד הסשנים של גרינשפן הם המקום הבטוח שלו, וככה נעם מרגיש ואנחנו לא מעזים להתערב מתוך ידיעה שזה יפגע במרקם המאוד עדין שיש.
אמנם כל הטיפול הרגשי אצלנו מסתכם בגרינשפן אבל אני כבר ראיתי שפעם אחת שצפיתי בסשנים של גרינשפן של נעם זה הוביל לריגרסיה שהתראפיסטית שלנו עמלה רבות כדי לתקנה ומצד שני שצפיתי בזמן שיעור של ABA התגובה של נעם הייתה לגמרי אחרת והוא אפילו הראה לי מה הוא יודע וכדומה. אני בהחלט חושבת שהטיפול של נעם בייחוד הסשנים של גרינשפן הם המקום הבטוח שלו, וככה נעם מרגיש ואנחנו לא מעזים להתערב מתוך ידיעה שזה יפגע במרקם המאוד עדין שיש.
אני מניחה שמדובר בגן בהרצליה
הינו בו שנה שעברה ואני יודעת שכל הצוות הפרא-רפואי נשאר משנה שעברה למעט המטפלת במוסיקה שהתחלפה. אם היא חדשה וחסרת נסיון היא לא תרגיש בנוח שההורים יצפו בה בטיפול ולכן אני מנחשת שלא מאפשרים לכם להכנס. אם את שואלת אותי את לא ממש מפסידה. שנה שעברה אני והורים אחרים ששוחחתי אתם ממש לא הבנו את הטיפול הריגשי הזה. לאורך כל השנה המטפלת נתנה לילד שלי לעשות בחדר ככל העולה על רוחו ומטרת הטיפול היתה כהגדרתה לתת לו את המקום לעשות מה שהוא רוצה כי בשאר היום רק דורשים ממנו. אני ראיתי בזה פספוס אחד גדול כי הילד שלי כ"כ אוהב מוסיקה שדווקא דרך הערוץ הזה ניתן להוציא ממנו הכי הרבה תקשורת וזה ממש לא נעשה. גם לא ראיתי שהושגה כל התקדמות בטיפול לאורך כל השנה.
הינו בו שנה שעברה ואני יודעת שכל הצוות הפרא-רפואי נשאר משנה שעברה למעט המטפלת במוסיקה שהתחלפה. אם היא חדשה וחסרת נסיון היא לא תרגיש בנוח שההורים יצפו בה בטיפול ולכן אני מנחשת שלא מאפשרים לכם להכנס. אם את שואלת אותי את לא ממש מפסידה. שנה שעברה אני והורים אחרים ששוחחתי אתם ממש לא הבנו את הטיפול הריגשי הזה. לאורך כל השנה המטפלת נתנה לילד שלי לעשות בחדר ככל העולה על רוחו ומטרת הטיפול היתה כהגדרתה לתת לו את המקום לעשות מה שהוא רוצה כי בשאר היום רק דורשים ממנו. אני ראיתי בזה פספוס אחד גדול כי הילד שלי כ"כ אוהב מוסיקה שדווקא דרך הערוץ הזה ניתן להוציא ממנו הכי הרבה תקשורת וזה ממש לא נעשה. גם לא ראיתי שהושגה כל התקדמות בטיפול לאורך כל השנה.
אמא מ ו ד א ג ת
New member
לדבר איתה
ולנסות להבין מה עומד מאחורי ההחלטה שלה.
ולנסות להבין מה עומד מאחורי ההחלטה שלה.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.