רק טיפול!!!
מי שבאמת רוצה לתקן - את הזוגיות ו/או את סיפור החיים ששוב ושוב מוביל למקומות לא טובים, יכול לדעתי לעשות את זה רק בעזרת טיפול. אני אחזור על הסיפור שלי: בגיל 20 בערך קלטתי שאני מכשיל את עצמי דווקא במקומות בהם יש לי פוטנציאל להצליח, מעצבן דווקא את האנשים שיכולים לעשות לי טוב ומוצא את עצמי שוב ושוב במצבים מיאשים ועגומים. מאז, 30 שנה לסירוגין, אני נעזר בפסיכולוגיה בצורות שונות (טיפול פרטני, קבוצתי, וזוגי), ועברתי כמה וכמה מטפלים ומטפלות. אני לא רוצה לחשוב איך היו נראים החיים שלי היום לולא נעזרתי בטיפול בכל מיני צמתי דרכים בחיים שלי, אם מבחינת התפתחות אישית ואם מבחינת זוגיות, תעסוקה ומה לא. אף פעם לא רואים שינוי מיידי, לרוב הדברים קורים בהדרגה ובהחבא, אבל פתאום רואים שפועלים אחרת והתוצאות טובות יותר. כך גם בזוגיות. תת המודע שלנו מכוון אותנו כל הזמן לדברים המוכרים לנו, גם אם הם "רעים" (לכן, לרוב, ילד מוכה יהיה או מבוגר מכה או מבוגר מוכה). זה מאוד פשטני, אבל זה יכול להסביר למה אנחנו מתאהבים באדם שפתאום מסתבר שהחיים איתו הם סבל מתמשך - משהו בתת המודע שלנו מביא עלינו את המצב הזה. רק בטיפול אפשר להבין למה, רק בטיפול אפשר - או לתקן את הזוגיות, או לצאת ממנה "בריאים" יותר, ובדרך בריאה, זאת אומרת בלי מלחמות מרות ומימון וילות לעורכי דין. גם בזוגיות שלי, שהיא טובה למדי, טפו טפו, נעזרנו בטיפול זוגי בכמה שלבים, ולכן, גם אחרי 15 שנה עם כל מיני קשיים, עדיין טוב לנו ביחד ואנחנו מתגברים על משברים ויוצאים מהם למקומות טובים יותר. אז כן, אני יכול להעיד בגוף ראשון שטיפול זה דבר מוצלח. אני יכול להעיד בגוף ראשון, שאם לא הטיפולים, לא הייתי מגיע ממשרה של כתבנית מחליפה במנפראואר (כן!) לתפקיד ניהולי בחברת הי טק, וממנו לתפקיד אחר שאחרי 6 וחצי שנים נפרדתי עם ברכת פרידה שרבים היו חולמים לקבל ממקום עבודה, ולמקום עבודה הרבה יותר טוב ומכניס, שגם בו אני נאלץ להעזר בטיפול כדי "לשרוד". כשרע ולא מטפלים, נשארים ברע. גם את מתגרשים, הסיבות למה התחתנו עם מישהו כזה "לא מתאים" נשארות, ונתחבר שוב לאחד (או אחת) כזה. יש לנו ידידה, אישה מבוגרת, שבעלה הראשון היה גבר אלים ומכה והיא התגרשה ממנו. זה ממש לא יאומן, איך הבת שלה התחתנה גם עם גבר כזה והתגרשה, ועכשיו היא נפרדת מבעל שני אחרי, לא יודע, 15 שנה, שרק עכשיו היא מבינה עד כמה גם הוא היה אלים כלפיה (בלי שום אלימות פיזית) והיא חיה עם זה שנים מבלי להרגיש. רק טיפול, זה קשה, זה ארוך, אבל אין משהו פורה יותר ומתגמל יותר מהשקעה בנפש. אם הבעיות הן בזוגיות, תמיד עדיף אם בן הזוג מצטרף, אבל אם הוא לא, לכו לבד. או שהוא יתפוס מתישהו שהוא נשאר מאחור ויצטרף, או שישאר מאחור - לכם יהיו כלים להפרד (או להתגרש) באופן תרבותי ולא הרסני. וגם זה שווה משהו, לא? סליחה על ההתפרצות, אבל קשה לי לראות, בפורום זוגיות במשבר, כל כך הרבה התנגדות לנושא. דב
