טיפול בעיית עצבים

[Le Quack]

טיפול בעיית עצבים

שלום רציתי לשאול איך, כיצד והיכן מטפלים בבעיות של עצבים. יש לי בעיית עצבים רצינית שמופיעה בכל תחומי החיים שלי. ואני לא מדבר על פעם ב.. אני מדבר הרבה פעמים ומדברים מאד קטנים ולא חשובים. אני מתעצבן מכל שטות קטנה שמישהו יכול להגיד לי. אני מתעצבן מהר מאד אם אני חושב שצוחקים עליי גם אם זה ב"רוח טובה", יותר מזה אני גם מתעצבן אם אני חושב שאנשים שאני בכלל לא מכיר נגיד סתם עומדים ברחוב וצוחקים ובמקרה מישהו הסתכל עליי אני מתעצבן. אני מתעצבן מאנשים שלא לטעמי, ואפילו כן לטעמי אבל מתנהגים בצורה שלא לטעמי. ועוד כל מיני דברים מגוכחים כאלה. אומנם אני שולט על העצבים האלה אבל זה מתחיל מאד להפריע לי. אם מישהו יכול להפנות אותי או לייעץ לי אני ישמח. תודה.

 

[מוּסקט]

לא מדובר בעצבים

אלא במצב רוח. כאילו יש לך רק מצב רוח אחד: כעס. כל דבר מכעיס אותך ומקפיץ לך את הפיוזים. בינתיים אתה איכשהוא שולט בעצמך, אבל חושש שיבוא יום ולא תוכל לשלוט בכעסים שלך והם יתפרצו לך לא בזמן ולא במקום... ואולי תשלם על ההתפרצויות שלך תשלום גבוה. אני לא יודעת למה אתה כועס, אני לא מכירה אותך. אבל אולי אתה יודע למה אתה מסתובב עם הר געש של כעס בפנוכו שאוטוטו מאיים להתפרץ? אה - ועצבים זה משהו אחר.

 

[עפרה מהודר]

בעיית עצבנות

שלום לך. לפי מה שאתה מתאר, נשמע שאתה אדם מאוד עצבני וחם מזג. או כמו שאומרים "בעל פתיל קצר". טוב שתפסת את זה לפני שזה מתפרץ והורס לך את כל החיים. לא כתבת אם התכונה הזאת איפיינה אותך מאז ומתמיד (כלומר זו תכונת אופי) או שזאת התנהגות שהופיעה מאז אירוע מסוים בחיים. תחושה של כעס כמו שמוסקט מתארת מופיעה בדרך כלל *כתגובה למשהו*. למשל לאחר גירושים מכאיבים או במצב של תסכול מתמשך בעבודה. הטיפול לזה הוא בעיקר פסיכולוגי - מנסים להבין מה גרם לכעס הזה "להיווצר", והאם אפשר לשנות את זה. אם זו תכונת אופי קבועה, כלומר אם *תמיד* היית נוח להתרגז, זו יכולה להיות תכונה מסוימת של המוח שלך, וניתן לתת לזה טיפול תרופתי. יש תרופות נוגדות חרדה שיכולות מאוד להפחית את זה. את זה עושה פסיכיאטר (ולא- זה לא אומר שאתה פסיכי). במקרים פחות חמורים, ניתן ללמוד לשלוט בהתפרצויות של הכעס - למשל באמצעות שיטות הרפיה או ביופידבק. שיטות אלו, בהן אתה לומד להרגיע את עצמך ללא תרופות, ניתן ללמוד במרפאות של רפואה משלימה. אם אתה לא ממש יודע לאיזה מהמקרים האלה אתה שייך, אתה יכול ללכת לפסיכולוג התנהגותי - הוא יוכל לעזור לך לזהות את מקור הכעס, להרגיע אותו וגם יםנה אותך לפסיכיאטר אם יחשוב שיש צורך בתרופות.

 

[Le Quack]

אממ....

אני תמיד זוכר את עצמי עצבני. זה לא מהעבודה או מגירושים.. אני סך הכל בן 22... ההורים שלי התגרשו כשהייתי קטן אבל זה לא ממש הפריע לי ככה שלא נראה לי שזה זה. בעיניי מי שהולך לפסיכיאטר הוא כן פסיכי ועל אחת כמה וכמה אם הוא צריך להשתמש בתרופות כדי לשלוט בעצמו. אני שולט בעצמי.. עוד לא רצחתי אף אחד ומקרים בודדים שהתפרצתי על מישהו. למרות שכל העולם לפעמים מעצבן אותי. אני פשוט מרגיש לפעמים כל כך הרבה לחץ שאני מתחרפן. אני חושב שהבעייה היא עם ההורים שלי... הם יותר מידי לוחצים בכל הקטע של להתפתח בחיים... כרגע אני גם עובד בעבודה פיזית קשה, גם לומד לתואר בלימודי ערב, יש גם את חברה שלי שלפעמים נוחתת עליי דווקא ברגעים שאני הכי מת מעייפות, ואמא שלי שכשאני בא ואומר לה שאני לא מרוצה מהלימודים שלי ואני רוצה לקחת הפסקה אומרת לי שאני לא החלטי ושאני לא יודע מה אני רוצה מעצמי. ואבא שלי שכל השבוע לא עושה כלום ובמקום שהוא ירים טלפון פעם בשבוע וישאל מה קורה הוא מתקשר להגיד לי כמה חרא של בן אני שאני לא שומר איתו על קשר... הבן אדם לא מבין שאני עובד כל היום.. אני יוצא בחמש וחצי בבוקר לעבודה משם ישר ללימודים וחוזר הבייתה רק ב10 בערב ועוד אחרי זה יש שיעורים ועבודות שצריך להגיש. אמא שלי עובדת בחו"ל ככה שרוב הזמן אני לבד וזה אומר שבנוסף להכל הסדר יום שלי כולל בישולים ונקיונות. אני מרגיש שאני עומד להשתגע. אני מרגיש לפעמים גלים של לחץ בראש ובחזה שגם מתחילים להדאיג אותי. אולי באמת אני צריך ללכת לפסיכולוג אבל למי יש זמן... טוב.. אני מניח שבהודעה הזאת דיי עליתי על הבעייה שלי לבד. אבל אני פשוט לא יודע מה לעשות.

 

[עפרה מהודר]

כבר התקדמת ../images/Emo45.gif

עם אורח חיים כזה, לא פלא שאתה עצבני. אתה מתרוצץ מ- 5 בבוקר עד 10 בלילה? אני מתעייפת רק מלקרוא את זה! אתה לומד משהו שלא כל כך מעניין אותך? גם זה מלחיץ. אולם נראה לי שהבעיה אינה בהורים שלך. על כל אחד מאיתנו לוחצים הרבה אנשים: הורים, בוסים בעבודה, בני זוג, שותפים ללימודים, חברים ועוד. יש כמה דברים שנדרשים על מנת להתמודד עם כל הלחץ הזה: א. סדר עדיפויות. למשל, אם באותו יום יש לך גם תרגיל להגיש ללימודים וגם אפשרות לבלות עם החברה, אתה צריך להחליט את מה אתה עושה ומה לא. ב. אסרטיביות - יכולת לעמוד על שלך. אם כמו שאתה כותב, יש עבודה של בישולים ונקיונות לעשות בבית, ואתה כל היום עסוק ואבא שלך כל היום בבית, אתה צריך לדעת איך להבהיר לאבא שלך שיותר הגיוני שאת הבישולים הוא יעשה ולא אתה. לשם כך אתה צריך להיות מאוד משוכנע ובטוח בעצמך, ולדעת להציג את דעתך בבהירות ועם זאת לא בתוקפנות. ג. גבולות. חברה זו מישהי שאמורה להבין אותך ולתמוך בך. אתם אמורים לדעת לתאם את הפגישות שלכם כך שלא ייצא שהיא "נוחתת" עליך דוקא כשאתה הכי עייף. (מצד שני- עם אורח חיים כזה, יש בכלל זמנים שבהם אתה לא עייף??) כפי שהבנת, כל אלו, ואחרות, הן מיומנויות שאפשר לרכוש אותן בטיפול פסיכולוגי. רצוי טיפול התנהגותי. נכון. טיפול דורש לוקח זמן. בערך שעה בשבוע. אבל בוודאי תופתע לגלות, שהוא גם חוסך זמן. כי ככל שתסגל לך יותר את המיומנויות האלו, כך תדע יותר לסנן מה חשוב לך בחיים ומה לא חשוב, ואת מה שלא חשוב תדע איך להוריד מעליך. כמו כן תדע איך "להוריד מעצמך תיקים" שזרקו עליך אנשים אחרים. יש כאן ב"תפוז" פורום של התמודדות עם מצבי לחץ. אולי הם יוכלו להפנות אותך למטפל מתאים. בהצלחה!