ב ר ד ק י ס ט י ת
New member
טיפול בהלם
"שלום, זה המרכז לטיפול בנפגעי חרדה?" "כן" "נפגעתי" "סליחה?" "נפגעתי, מחרדה, זאת אומרת. אני לא ישנה טוב הלילות ואם אני ישנה, אני חולמת על פצצות לגבות וטילים לריסים, ובאופן כללי, אם לא הייתי מתקשרת אליכם, הייתי בטח רצה עירומה ברחובות ומחפשת ישועה במקומות לא נקיים וסגורים". "איך אני יכול לעזור?" "שאלה טובה. כבר כמה ימים אני לא מסוגלת להביא את עצמי לשטוף כלים. יש לי ערימה רצינית בכיור, יש משהו שאתה יכול לעזור לי?" "מצטער, אני אלרגי לחומרי ניקוי"? "מה אתה אומר? ממתי זה התחיל? אתה רוצה להגיד שתמיד היה לך פטור משטיפת כלים ומתורנויות מטבח? אשתך יודעת? איך היא מסתדרת עם זה?" "אני בן 26 ואין לי אישה" "ואימא שלך יודעת?" "שאין לי אישה או שאני בן 26?" "שאתה עונה לטלפונים היסטריים של נשים במצוקה וכולה אתה בן 24. מה קרה? נגמרו עבודות התנדבות? לך תהיה מאבטח." "אני לא יכול. לא עשיתי צבא" "מה קרה? הגב?" "פרופיל 21" "מה אתה אומר!!" "לא יכול לשמוע בומים. זרקו עלי רימון כשהייתי בן חמש, בטיול עם ההורים בצפון. לא קרה לי כלום, שריטה קלה, אבל צלקת לכל החיים". "דיברת על זה עם מישהו?" "כל הזמן. אנשים מתקשרים, מספרים לי על החרדות שלהם, ואני אומר להם, זה מפחיד זה? תחשוב על ילד בן חמש, תחשוב רימון עובר לך ככה, וווושששש ליד הפנים. זה חרדה, זה פחד מוות, בפעם הבאה הבנאדם יחשוב טוב-טוב לפני שהוא יתקשר אלי עם המצוקות שלו. אני עוזר לצמצם את הלחץ על הקווים, אפילו קיבלתי קידום. אני פה בהתנדבות, כל מי שמצלצל מרגיש אח"כ יותר טוב. איך את מרגישה?" "תודה רבה לך, אני לא יודעת איך עשית את זה, אבל עכשיו אני מרגישה באמת הקלה. נדמה לי שאני יכולה לאכול כבר קינוח. להתראות". ** שיחה שלא תתקיים ביני לבין האיש שבקצה השני של הקו האדום.וביננו, למה לבזבז שיחת טלפון, אם תמיד אפשר לבוא לפה........לבכות, להיעלב,לחפש צומי, לקבל צומי, לריב, לשחרר את ווילי, להחזיר את לאסי...ועוד ועוד ועוד..... זה בטח בגלל 85% אחוזי לחות מעל גוש דן.... אהההההה
"שלום, זה המרכז לטיפול בנפגעי חרדה?" "כן" "נפגעתי" "סליחה?" "נפגעתי, מחרדה, זאת אומרת. אני לא ישנה טוב הלילות ואם אני ישנה, אני חולמת על פצצות לגבות וטילים לריסים, ובאופן כללי, אם לא הייתי מתקשרת אליכם, הייתי בטח רצה עירומה ברחובות ומחפשת ישועה במקומות לא נקיים וסגורים". "איך אני יכול לעזור?" "שאלה טובה. כבר כמה ימים אני לא מסוגלת להביא את עצמי לשטוף כלים. יש לי ערימה רצינית בכיור, יש משהו שאתה יכול לעזור לי?" "מצטער, אני אלרגי לחומרי ניקוי"? "מה אתה אומר? ממתי זה התחיל? אתה רוצה להגיד שתמיד היה לך פטור משטיפת כלים ומתורנויות מטבח? אשתך יודעת? איך היא מסתדרת עם זה?" "אני בן 26 ואין לי אישה" "ואימא שלך יודעת?" "שאין לי אישה או שאני בן 26?" "שאתה עונה לטלפונים היסטריים של נשים במצוקה וכולה אתה בן 24. מה קרה? נגמרו עבודות התנדבות? לך תהיה מאבטח." "אני לא יכול. לא עשיתי צבא" "מה קרה? הגב?" "פרופיל 21" "מה אתה אומר!!" "לא יכול לשמוע בומים. זרקו עלי רימון כשהייתי בן חמש, בטיול עם ההורים בצפון. לא קרה לי כלום, שריטה קלה, אבל צלקת לכל החיים". "דיברת על זה עם מישהו?" "כל הזמן. אנשים מתקשרים, מספרים לי על החרדות שלהם, ואני אומר להם, זה מפחיד זה? תחשוב על ילד בן חמש, תחשוב רימון עובר לך ככה, וווושששש ליד הפנים. זה חרדה, זה פחד מוות, בפעם הבאה הבנאדם יחשוב טוב-טוב לפני שהוא יתקשר אלי עם המצוקות שלו. אני עוזר לצמצם את הלחץ על הקווים, אפילו קיבלתי קידום. אני פה בהתנדבות, כל מי שמצלצל מרגיש אח"כ יותר טוב. איך את מרגישה?" "תודה רבה לך, אני לא יודעת איך עשית את זה, אבל עכשיו אני מרגישה באמת הקלה. נדמה לי שאני יכולה לאכול כבר קינוח. להתראות". ** שיחה שלא תתקיים ביני לבין האיש שבקצה השני של הקו האדום.וביננו, למה לבזבז שיחת טלפון, אם תמיד אפשר לבוא לפה........לבכות, להיעלב,לחפש צומי, לקבל צומי, לריב, לשחרר את ווילי, להחזיר את לאסי...ועוד ועוד ועוד..... זה בטח בגלל 85% אחוזי לחות מעל גוש דן.... אהההההה
