טיפול בהיפנוזה

[z a b]

טיפול בהיפנוזה

שלום,

אני סובל זה מעל לתשע שנים מהפרעת דהפרסונליזציה כרונית. לאחרונה פניתי לקבלת טיפול במרכז מוכר להיפנוזה ונדחיתי, בטענה כי החוק אינו מתיר לטפל בי באמצעי זה. אבקש לדעת אם כך הדבר; ובמקרה שלא, אבקש לדעת אם קיים מאגר מידע כלשהו המרכז את הפסיכולוגים ואת הפסיכיאטרים העוסקים בהיפנוזה.

תודה.

 

[עפרה מהודר]

שאלות

סליח לי שאני שואלת במקום לענות. פשוט יש כמה דברים שלא הבנתי:

א. מי אבחן אותך כסובל מ"הפרעת דפרסנוליזציה כרונית", ועל איזה טיפול הוא/היא המליץ?

ב. מדוע אתה חושב שדווקא היפנוזה היא הטיפול המתאים להפרעה זו?

 

[sharpantie]

עד כמה שאני יודע

יש סוגי הפרעות שאסור לטפל בהם בהיפנוזה מחשש להחמרה.
לא יודע אם זה כתוב בחוק. אולי רק הנחייה רפואית.

 

[z a b]

עפרה שלום,

מעולם לא עניתי על שאלון הדיסוציאציה, ואולם תסמיניי מובהקים ועולים בקנה אחד, עם אלה המתוארים בספרות הרלוונטית ובעדויותיהם של הסובלים מההפרעה. האבחנה אושרה על ידי שלושה גורמים מקצועיים עמם היו לי מפגשים במהלך החודשים האחרונים:
- הפסיכיאטר הראשון טען כי ניתן לטפל בהפרעה בטיפול שיחתי בלבד.
- הפסיכיאטרית השניה הציעה כי אטפל בתפישתי הבעייתית את עצמי, לדבריה, באמצעות CBT, ובהמשך חזרה בה משהוסבר כי תפישה זו נובעת מהתסמינים עצמם, ותחלוף כאשר אלה יחלפו. בנוסף, המתנתי שתציע טיפול תרופתי בהפרעה, ומשהדבר לא קרה הצעתי זאת בעצמי, וכיום אני מטופל תרופתית. היא לא התנגדה לטיפול בהיפנוזה.
- העובדת הסוציאלית הציעה טיפול שיחתי בשילוב טכניקות קרקוע ורגיעה, ולא הכירה את התרופה בה אני מטופל.

המציאות מלמדת כי נדירים ביותר הם אנשי המקצוע שלהם ידע משמעותי בהפרעת דהפרסונליזציה, ועל הסובלים למעשה להרחיב ידיעותיהם בכוחות עצמם ולהיות עצמם המטפלים. טיפול שיחתי עשוי לסייע בהתמודדות עם טריגרים בעוד אדם מצוי במציאות, טרם כניסתו למצב דהפרסונליזציה; התנתקתי מהמציאות לפני למעלה מתשע שנים.

מרבית הסובלים אשר החלימו מספרים כי עשו זאת באמצעות רגיעה, קבלת המצב בו הם מצויים והסחת דעתם ממנו באמצעות נסיון להמשיך בשגרת החיים, וכך ללמד את מוחם כי האיום חלף. עשיתי זאת, אך אין ביכולתי להגיע לרגיעה. קיימות עדויות חיוביות בנוגע לטיפול בהפרעה באמצעות היפנוזה.

 

[ינוקא1]

אני חושב שטיפולים גופניים

יכולים לשפר - בגלל החיבור שהם יוצרים בין האדם לבין גופו.
אני מתכווין בעיקר לטיפולי מגע ותנועה.
אין לי נסיון בטיפול בהפרעה זו , אך עם שכל ישר כך הייתי ניגש אליה קודם כל.

כמו כן למיטב זכרוני כל "פסיכולוגית העצמי" של קוהוט נבעה מתוך טיפול במקרה דומה.
אז אולי כדאי לך לחפש פסיכולוגים המתמחים בגישה זו.

בכל אופן אני במקומך לא הייתי מוותר על טיפולי מגע - והרבה.
(רפלקסולוגיה , שיאצו , טווינא , עיסוי וכו').

 

[עפרה מהודר]

שלום z a b

אתה אומר שאתה סובל מדה-פרסונליזציה או מדיסוציאציה. אתה מספר שאתה סובל מהמצב הזה כבר שנים.
אני לא פסיכיאטרית, אבל מבחינת שכל ישר, אתה מתאר הרגשה של להיות "מנותק מהמציאות".
אם כך, מה תיתן לך היפנוזה? בטראנס היפנוטי אתה אמור לעבור למצב תודעה אחר, שעלול לנתק אותך עוד יותר מהמציאות.
האם זה מה שאתה רוצה להשיג?
יכול להיות שזו הסיבה שסירבו לטפל בך בהיפנוזה.

תכלס, אנחנו כאן בפורום לא יכולים לאבחן אם אתה סובל מדה-פרסונליזציה, מדיסציאציה או ממשהו אחר. לעומת זאת, אנשי המקצוע איתם נפגשת כן יכולים לאבחן זאת.
אני מבינה שזה לא מוצא חן בעיניך, אך זה המצב.

אם המטרה שלך היא לחזור להרגיש את עצמך, ולהתחבר חזרה למציאות של כאן ועכשיו, אני מסכימה עם ינוקא: יכול להיות שטיפול במגע יעזור.
זה חלק מה"קרקוע" עליו דיברה כנראה העובדת הסוציאלית.
אבל, לאור העובדה שאתה תקוע במצב המנותק הזה כבר שנים, לעניות דעתי, חייב להיות מעורב בטיפול הזה גם פסיכולוג קליני ו/או פסיכיאטר.

 

[z a b]

די-פי היא אחת מההפרעות הדיסוציאטיביות

ומהווה סוג של דיסוציאציה.

צר לי אם נוצרה אי הבנה; אין לי צורך באבחנה נוספת, שכן מהות ההפרעה ממנה אני סובל אינה מוטלת בספק. תסמיניי תואמים במדויק את אלה המופיעים בספרות המקצועית ובכלי האבחון, והדבר אושר על ידי הגורמים המקצועיים שצוינו לעיל. אני אכן מטופל על ידי פסיכיאטרית. באשר לטיפול שיחתי, אין עדויות משמעותיות להצלחה בטיפול בדי-פי בטיפול מסוג זה; ומעבר לזה, אני בעל נסיון עשיר ביותר בטיפולים שיחתיים, בהם בוטלו למעשה כל טענותיי ותלונותיי בהינף יד, עד כי רק בחלוף תשע שנים גיליתי כי אני סובל מדי-פי. לא, תודה.

אני מוכן ומזומן לשקול כל טיפול שיוכל לסייע לי, ככל שקיים טעם באותו טיפול עבורי. בהחלט אשקול טיפול במגע. באשר להיפנוזה, אני מסופק אם ניתן להחריף את תסמיניי מעבר לעצמתם הטבעית. לעניין התועלת החיובית שהביאה אותי לכאן, כפי שכתבתי, מרבית הסובלים אשר החלימו מספרים כי עשו זאת באמצעות רגיעה והסחת דעת, וישנן עדויות חיוביות בנוגע לטיפול בהיפנוזה בהקשר זה. אין ביכולתי ליצור רגיעה והסחת דעת משמעותיות.

תודה על זמנך, עפרה.

 

[טל קרויטורו]

מה קרה לפני תשע שנים?

דה פרסונליזציה יכולה להיות לא הבעיה אלא סימפטום, למשל של תגובה פוסט טראומטית, ואז כשמטפלים בסיבה נעלמים הסימפטומים.

 

[z a b]

די-פי נובע לרב מאירוע טראומטי, מהתקף חרדה

או משימוש בסמים.

לפני תשע שנים גרמתי לכניסתי למצב דמוי-היפומאניה כדי להקל את ההתמודדות עם סיטואציה חברתית מתוחה, אבל מאפיינים שונים של אותו מצב אינם קיימים בהיפומאניה למיטב ידיעתי. לא ברור לי מה קרה באירוע ההוא, ואני נאבק עדיין על קבלת התשובות שאיש אינו מסוגל לספק לי, אבל ברור כי איזון עדין כלשהו הופר אז. מכל מקום, בתחילת אותה אפיזודה, בסופה ובמהלך רגעים קצרים של צלילות תוך כדי האפיזודה בהם שבה אליי המודעות למה שמתרחש, חוויתי חרדה משמעותית עקב חוסר יכולתי לשלוט באותה התנהלות בלתי שפויה. בבירור לא מדובר בטראומה; אולי בהתקף חרדה. אין לי תשובות.

 

[טל קרויטורו]

הבנתי. ואיך היה המצב מבחינת איזון לפני האירוע

הזה?

 

[z a b]

טרם האירוע סבלתי מדכאון בינוני במשך שלוש שנים

ותו לא. לעולם לא הייתי מעלה בדעתי את אותה שרשרת אירועים בלתי תיאמן. למעשה, לא נתקלתי עד כה בתיאור חוויה דומה או במקרה בו אדם לקה בדי-פי כתוצאה מאירוע דומה, בין אם מדובר היה בהיפומאניה בין אם לאו.

 

[טל קרויטורו]

ומה התחיל את הדכאון?

יש לך הרבה הגדרות בפנים, אבל ההגדרות פחות משנות, כי הן לא אומרות דבר על הסיבה, או על הפתרון. אם חוסר האיזון שלך נובע מסיבות ביוכימיות הכיוון הוא לרפואה מערבית (פסיכיאטר) והייתי מציעה לשלב גם נטורופתיה (זה לא תחום ההתמחות שלי אבל נוכחתי לדעת שיש השפעה רבה למזון שאנחנו אוכלים ובפרט לחסרים בו על מצבי רוח).
אם חוסר האזון נובע מחוויות חיים - למשל היה אירוע /שרשרת אירועים שהתחילה את הדכאון, ואז את האירוע לפני תשע שנים שבעקבותיו נוצרו סימפטומים נוספים - הייתי מציעה EMDR.
לא צריך להיות אירוע של דם ואש ותמרות עשן כדי שיופיעו סימפטומים פוסט טראומטיים, מספיק שהאירוע היה OVERWHELMING בשבילנו כדי שיווצרו סימפטומים כאלו.

 

[z a b]

הדכאון החל

נוכח גירושין מכוערים במשפחתי ונוכח קשיי הקרובים אליי. באירוע דמוי-ההיפומאניה החלו חיים שניים עבורי, וכל שקדם לו זר ומוזר לי, שכן בנקודת זמן זו הומרתי לצורת חיים אחרת. אני מבין שאת בעלת נסיון עשיר בשיטת EMDR; במקרה שלשיטתך אוכל לשאוב תועלת של ממש מטיפול מסוג זה, בהחלט אשקול זאת בחיוב.

 

[עפרה מהודר]

שלוש שנים

אתה מתכוון, מגיל 10?

 

[z a b]

כן.

מאיפה הנתונים, עפרה? האם עיינת בבלוג המופיע בחתימתי?

 

[עפרה מהודר]

אכן

עיינתי בבלוג שלך.
לזה מיועד הקישור, לא?

כושר הביטוי שלך מרשים. וזה מבליט את התחושות הקשות שלך.

אני שואלת אם מדובר על גיל 10, מתוך ניסיון להבין:
איפה היו ההורים שלך בזמן שאתה עברת את המשבר הקשה הזה?
מה הם היו עושים כשאתה היית חוזר מבית הספר וצונח על הכיסא? כשראו שהפכת מסוגר ושהתנהוגתך השתנתה באופן כי קיצוני?

האם הגירושים שבעקבותיהם נכנסת למשבר הזה, היו הגירושים של ההורים שלך?

על כל פנים, כאן אני מסכימה עם טל -- שכנראה עברת בשלב זה טראומה.

 

[z a b]

אכן, מדובר בגירושי הוריי. אינני יודע

מה הפרשנות הראויה עבור אירוע זה, אשר היווה אמנם טריגר לדכאון בו לקיתי, אך הוא שולי בנקודת זמן זו לעומת אותה אפיזודה דמוית היפומאניה - היא האירוע אשר הביא להפעלת הדי-פי במובהק - והשפעתה עליי עלתה לאין שיעור על זו של גירושי הוריי. עצמתה נסתרה על ידי די-פי שווה ערך. בהחלט אשקול טיפול באירוע זה באמצעות EMDR לצד היפנוזה, אם תתאפשר. אירוע הגירושים התקיים טרם אבדן הזהות ונחווה על ידי אישיות נפרדת; הוא אינו נושא משמעות עבורי כיום.

צניחה לכסא חדרי היא מאפיין בחוויית הדי-פי בלבד. בני משפחתי עשו כל אשר לאל ידם על מנת לסייע לי, אך מאמציהם נידונו לכשלון, שכן חוסר הידע המשווע סביב די-פי הביא פעם אחר פעם לביטול כל תלונותיי ולהתמודדות עמן כנובעות מדכאון, גישה מוטעית מיסודה. הוא הדין באשר לשורת הגורמים המקצועיים אשר נבחרו לטפל בי.

 

[עפרה מהודר]

מורכב...

זה באמת לא לגמרי התחום שלי, אבל בגדול...
כמו שהוסבר כאן קודם, דיסוציאציה מתרחשת בדרך כלל כתגובה לאירוע טראומתי. האדם יוצר לעצמו זהות נוספת כדי ש"היא" תחווה את הטראומה במקום ש"אני" אשא אותה.
ואז לעתים נשארות בתוך האדם שתי דמויות, "היא" שסובלת כל הזמן, ו"אני"... שאצלי הכול בסדר.
"אצלי הכול בסדר" פרט לעובדה הפעוטה שנשארתי ללא תחושה.
ובאורח פלא אני לא מרגיש את עצמי.

אני לא קוראת מחשבות, ועליי לומר זאת בזהירות רבה, אבל... אבל יש לי הרגשה שהגירושין של ההורים שלך היוו בשבילך טראומה הרבה יותר גדולה מכפי שאתה מעריך זאת כרגע.

 

[z a b]

יכולת הסיוע וההבנה במרחב הוירטואלי

מוגבלת, וזה מובן לחלוטין. לשם הבהרה: לא קיימות בי שתי זהויות, אלא איבדתי את ה"עצמי" ונותרתי עם "אנטי-עצמי". בדי-פי מתרחש כיבוי של היכולת לחוש רגשות ולהיות שותף פעיל במציאות במסגרת זהות אחת ויחידה, על מנת למנוע עומס רגשי, ובהפרעת זהות דיסוציאטיבית אכן נוצרות זהויות חלופיות סביב הזהות הראשית. בדי-פי מדובר, למעשה, במצבי תודעה מתחלפים המיתרגמים לאדם ולאנטי-אדם; ההפרעה נובעת פעמים רבות מהתקף חרדה נקודתי ותו לא.

אילו גירושי הוריי היו הטריגר, הפתרון היה קל הרבה יותר; אין לי צורך להרחיק לכת כאשר הטריגר ברור כשמש.

עפרה, מודה על זמנך.

 

[גרא.]

z a p,הטיפול בהיפנוזה,אסור במצבים נפשיים

מסויימים,בדרך כלל מצבים פסיכוטיים.אפשר לפנות לאגודה הישראלית להיפנוזה לקבל את המידע
שאתה מחפש.רצ"ב קישור.

http://www.hypno.co.il/