טיפול באנורקסיה
שלום לכולם,
לצערי אחותי נכנסה לאחרונה לאחד ממרכזי הטיפול בהפרעות אכילה למתבגרים בעקבות אנורקסיה- משיחות איתה אני מקבלת רושם שבעיקר מתמקדים שם בהאבסה ופחות בטיפולים שאמורים לטפל בשורש הבעיה (פגישה של 20 דק' בשבוע עם פסיכולוג+פגישה שבועית קבוצתית). מפתיע אותי גם שמשתמשים באוכל כאמצעי להענשה במקרה שהמטופלים מסרבים לאכול על פי הכללים שנקבעו להם (על אף שברור לי שזה כלי מאוד יעיל, מרגיש לי שזה רק יכול להחריף את הבעיה של פחד מאוכל). היא אמרה לי חד משמעית שאין לה בעיה לשתף פעולה עם התפריט כיום אך הידיעה שהמטרה שלהם להוביל אותה למשקל גבוה (שאמנם אני לא אגיד לה את זה אבל גם אני לא מאמינה שהיא צריכה להיות במשקל כזה-הוא גבוה בכ3 ק"ג מהמשקל הכי גבוה שהגיעה אליו אי פעם) ושהיא יודעת שבכל כשבוע המסה הקלורית של התפריט גדלה ואמורה להגיע בסופו של דבר גם למעל 2000 קלוריות גורמת לה לנסות לחסוך על חשבון העתיד. גם בתור בן אדם בריא אני יכולה להתחבר לזה. באיזשהו מקום אני מרגישה שזה מחזק את ההתעסקות באוכל במקום לגרום לה לשחרר. ברור לי שכרגע חשוב מאוד לפקח על מה שהיא אוכלת, ושהתפריט צריך לעלות בהדרגתיות ברמה הקלורית שלו על מנת שהמשקל באמת יעלה-אבל אין מוסדות ששמים את הדגש פחות על העליה במשקל ויותר על ההבט ההתנהגותי? אני טועה בהסתכלות שלי על הדברים? האם מישהו יכול להאיר את עיניי לגבי השיטה הזו ו/או להמליץ על טיפולים מומלצים שמתעסקים יותר בצד הרגשי שאנחנו יכולים להוסיף על הטיפול במוסד שם? (ימי שישי היא בחופש וזה הזמן היחיד הפנוי, אנחנו מהצפון)
תודה מראש למי שמתייחס להודעה
שלום לכולם,
לצערי אחותי נכנסה לאחרונה לאחד ממרכזי הטיפול בהפרעות אכילה למתבגרים בעקבות אנורקסיה- משיחות איתה אני מקבלת רושם שבעיקר מתמקדים שם בהאבסה ופחות בטיפולים שאמורים לטפל בשורש הבעיה (פגישה של 20 דק' בשבוע עם פסיכולוג+פגישה שבועית קבוצתית). מפתיע אותי גם שמשתמשים באוכל כאמצעי להענשה במקרה שהמטופלים מסרבים לאכול על פי הכללים שנקבעו להם (על אף שברור לי שזה כלי מאוד יעיל, מרגיש לי שזה רק יכול להחריף את הבעיה של פחד מאוכל). היא אמרה לי חד משמעית שאין לה בעיה לשתף פעולה עם התפריט כיום אך הידיעה שהמטרה שלהם להוביל אותה למשקל גבוה (שאמנם אני לא אגיד לה את זה אבל גם אני לא מאמינה שהיא צריכה להיות במשקל כזה-הוא גבוה בכ3 ק"ג מהמשקל הכי גבוה שהגיעה אליו אי פעם) ושהיא יודעת שבכל כשבוע המסה הקלורית של התפריט גדלה ואמורה להגיע בסופו של דבר גם למעל 2000 קלוריות גורמת לה לנסות לחסוך על חשבון העתיד. גם בתור בן אדם בריא אני יכולה להתחבר לזה. באיזשהו מקום אני מרגישה שזה מחזק את ההתעסקות באוכל במקום לגרום לה לשחרר. ברור לי שכרגע חשוב מאוד לפקח על מה שהיא אוכלת, ושהתפריט צריך לעלות בהדרגתיות ברמה הקלורית שלו על מנת שהמשקל באמת יעלה-אבל אין מוסדות ששמים את הדגש פחות על העליה במשקל ויותר על ההבט ההתנהגותי? אני טועה בהסתכלות שלי על הדברים? האם מישהו יכול להאיר את עיניי לגבי השיטה הזו ו/או להמליץ על טיפולים מומלצים שמתעסקים יותר בצד הרגשי שאנחנו יכולים להוסיף על הטיפול במוסד שם? (ימי שישי היא בחופש וזה הזמן היחיד הפנוי, אנחנו מהצפון)
תודה מראש למי שמתייחס להודעה
