זה נגמר טוב מבחינת הצ'לו
אמא של אשתי, השיגה טלפון של יחידת אחסת מטענים בנתב"ג (או איך שקוראים להם)... דיברה שם עם איזה אחראי משמרת שחיפש קצת ואמר שאכן באיזה משרד עומד ארגז צ'לו שלא ברור למי הוא שייך. הסברנו לו, והוא אמר שהוא יעביר את זה למי שצריך. במקביל ישראייר המשיכה בסטייל "ההודעות המוקלטות שלה" (כלומר, אחרי ים של הודעות מוקלטות ומערכות ניתוב שיחות אוטומטיות שמשמיעות לך מלא פרסומות בין לבין - אתה מגיע ל"מענה אנושי" שאנושי זה הדבר האחרון שאפשר להגיד עליו. גם מבחינת התוכן - ה"מענה האנושי" חזרה שוב ושוב על התקנון שאומר שישראייר לא יכולה לתת פרטים על המקרה אבל היא בודקת אותו ותוך מקסימום חודשיים נוכל לקבל או את החבילה או פיצוי. אם הם ימצאו משהו הם יתקשרו אלינו. מבחינת הגישה - גם כן, שום דבר אנושי...). המחסנאי עזר לנו יותר... ואכן אחרי 3 ימים הצ'לו הוטס ללונדון והועבר (בלי שיודיעו לנו מראש) לכתובת שנתנו... כיוון שלא היינו בבית, נתנו את זה לשכנה (שלא ידעה מי אנחנו, אבל לקחה את הצ'לו... כי זה נהוג פה לקחת חבילות בשביל שכנים, וכמובן שחברת השילוח, שהיה לה את הטלפון שלנו - לא הודיעה כלום, אבל זה כנראה כבר לא אשמת ישראייר). בכל מקרה, הצ'לו הגיע ליעדו, ללא נזקים (זה היה הפחד הגדול ביותר שלנו)... אבל 3 ימים של עצבים, שיחות טלפון עצבניות מלונדון לישראל וחזרה, פחד ובעיקר חרטה על שטסנו עם החברה הדפוקה הזו בשביל לקבל הנחה של 120$ על הכרטיס...60 פאונד... שזה בערך שכר דירה של יומיים פה.. על זה התקמצנו... וזו היתה שגיאה שלא נחזור עליה.