טיסה על ארבע רגליים
אני מתנצל על פתיחת שירשור שאינו עוסק במלחמות היהודים בתוך האגודה או בבג"ץ הרצליה. עם מי שנפגע מכך - הסליחה.
אחד הדברים שאני נוהג לעשות מעת לעת הוא הטסה של חיות הזקוקות לכך מסיבות שונות, החל מצורך בהטסה לטיפולים רפואיים ועד לסיבה הנפוצה יותר - כלבים הנלקחים ממקלטים שעתידים להרוג אותם עקב מחסור במקום, בתקציב ובמשפחות מאמצות, למקומות בהם יש להם סיכוי להיות מאומצים.
לפני מספר שבועות הגיעה אלי דרך אתר המרכז בקשות כאלו הודעה על זוג כלבים הזקוקים להטסה מקנטאקי למסצ'וסטס. לרוב טיסות כאלו מתחלקות בין מספר טייסים (מרחק כולל כ-715 מייל, לכן לרוב זה לא נוח לביצוע ע"י טייס אחד) - התנדבתי לקחת את הלג האחרון בסוף השבוע החולף, אולם בחינה נוספת של הלו"ז שלי הראתה שבעצם אני זמין רק ביום ראשון. מאחר והיו טייסים גמישים ממנו, ויתרתי ונתתי לאחרים את ההזדמנות.
בשבת מזג האויר בבוסטון היה גרוע ביותר, גשם מעורב בשלג, מג"א שאפילו עפיפון לא הייתי מטיס בו. אחה"צ אני מקבל טלפון מאחת מהנשים מהמקלט לכלבים, המסבירה לי שהטייס של הלג השני (מתוך ארבעה) חווה איזו בעיית מנוע בזמן הטיסה ולכן הוא לא יכול היה לבצעה. הטייס של הלג השלישי ביצע את הלג השני, הטייס של הלג הרביעי ביצע את הלג השלישי וילין את הכלבים בביתו עד ליום ראשון, וכעת הם מחפשים טייס ללג הרביעי. אמרתי שאחזור אליה ושבנוסף אני זקוק לאיש צוות שישים לב לכלבים בזמן הטיסה ויש לי מספר חברים שאוכל לגייס לעניין.
מזג האויר נראה טוב ליום המחרת, הזמנתי מטוס, וכששוחחתי עם מזמינת הטיסה היא "נידבה" לעניין את אחיה של אחת הקולגות שלה. היא אמרה שהוא מאוד מתלהב מכך, שוחחתי איתו בטלפון והחלטנו ללכת על זה.
איסוף הכלבים היה בשדה KAVP - השדה של עיר בפנסילבניה בשם סקרנטון, עיר מכרות כעורה הזכורה כעיר הולדתו של סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, וכעיר בה מתרחשת עלילת The Office (הגרסה האמריקאית). נפגשתי עם טייס המשנה שלי בשדה, לבקשתי המטוס תודלק למיכלים מלאים על ידי הטייס הקודם (לרוב אנו מתדלקים על ל-Tabs בלבד), ממריאים - יום קריר, ראות מדהימה, אויר חלק, טיפ-טיפה רוח בגובה. טסנו לשם בגובה 6,500 רגל, בקשר עם הבקרה (כי better safe than sorry), עוברים את מסצ'וסטס, קונטיקט, חוצים את נהר ההדסון המשובץ ברסיסי קרח צפים, עוברים ליד רכס הרי ה-Catskills ב-Upstate NY (שם היו טיפה קפיצות), ומגיעים לסקרנטון, בקשר עם ה-TRSA שמקיף אותה, שריד לתכנית עתיקה של ה-FAA לגבי מרחבים אויריים. שדה התעופה הוא דו-מסלולי, מסלול אחד בשיפוצים, ונמצא בתוך עמק. אנו נוחתים במסלול 4 הארוך המקביל לכיוון העמק. תחילת המסלול מוגבהת משמעותית ביחס לסביבתה, אני מגיע בגישה טיפה תלולה ומהירה למקרה שזה ייצר איזשהן גזירות רוח, אבל סה"כ נחיתה בסדר.
פגישה קצרה עם הטייס של הלג השלישי, המספר שלטייס שהיתה בעיה היא היתה עם הקומפרסיה של אחד הצילינדרים. הוא הגיע עם מטוס מקרטע לאיזה שדה ונחת בו, אך לא הצליח להגיע למקום האיסוף של הכלבים. הנוסעים הם כלבת לברדור מעורבת שחורה עם קצת כאבים מניתוח העיקור שעברה, וכלב ביגל מעורב קטן - אפילו שמות אין להם. אחרי ההכנות, העברת הניירת, מילות פרדה וכמה תמונות, אנו עולים חזרה למטוס, מקבלים קלירנס (כי TRSA עובדים קצת כמו Class C Airspace), מסיעים למסלול וממריאים. אחרי יציאה מהעמק אני שם את האף לכיוון הבית, מטפס ל-7,500, הכלבים במושב האחורי מניחים את ראשם והולכים לישון. המהירות הקרקעית גבוהה מהדרך הלוך בכ-20 קשרים עקב רוח גב של כ-10 קשרים. הדרך עוברת ללא שום ארועים מיוחדים, יפה כמו הדרך הלוך, רק עם אפשרות לראות את בוסטון יותר טוב (כי הפעם היא לפנינו). בנחיתה בשדה הבית (KBED), בעם הרוח מבקש ממני המגדל "To keep it close" כי יש איזה executive jet אחרי שמגיע לנחיתה בגישת ראיה. לא צריך לבקש ממני פעמיים ובזריזות האפשרית אני נוחת ומפנה. כ-45 שניות לאחר שאני מפנה הסילון כבר נוגע במסלול.
הכלבים יורדים מהמטוס, עוזבים עם הנוסע שלי וממשיכים למקלט בדרכם למשפחות המאמצות החדשות שלהם. אני מוציא את כל הדברים מהמטוס, מתדלק, ניירת (3.9 שעות), נועל - ויאללה, הביתה. אני מעביר את המידע על הטיסה לזו שהזמינה אותה, למחרת אני מקבל חשבונית על תרומה מוכרת למס בגובה עלות הטיסה, אותה אני מתייק להגשה בשנה הבאה עם הדו"ח השנתי שלי.
טל
אני מתנצל על פתיחת שירשור שאינו עוסק במלחמות היהודים בתוך האגודה או בבג"ץ הרצליה. עם מי שנפגע מכך - הסליחה.
אחד הדברים שאני נוהג לעשות מעת לעת הוא הטסה של חיות הזקוקות לכך מסיבות שונות, החל מצורך בהטסה לטיפולים רפואיים ועד לסיבה הנפוצה יותר - כלבים הנלקחים ממקלטים שעתידים להרוג אותם עקב מחסור במקום, בתקציב ובמשפחות מאמצות, למקומות בהם יש להם סיכוי להיות מאומצים.
לפני מספר שבועות הגיעה אלי דרך אתר המרכז בקשות כאלו הודעה על זוג כלבים הזקוקים להטסה מקנטאקי למסצ'וסטס. לרוב טיסות כאלו מתחלקות בין מספר טייסים (מרחק כולל כ-715 מייל, לכן לרוב זה לא נוח לביצוע ע"י טייס אחד) - התנדבתי לקחת את הלג האחרון בסוף השבוע החולף, אולם בחינה נוספת של הלו"ז שלי הראתה שבעצם אני זמין רק ביום ראשון. מאחר והיו טייסים גמישים ממנו, ויתרתי ונתתי לאחרים את ההזדמנות.
בשבת מזג האויר בבוסטון היה גרוע ביותר, גשם מעורב בשלג, מג"א שאפילו עפיפון לא הייתי מטיס בו. אחה"צ אני מקבל טלפון מאחת מהנשים מהמקלט לכלבים, המסבירה לי שהטייס של הלג השני (מתוך ארבעה) חווה איזו בעיית מנוע בזמן הטיסה ולכן הוא לא יכול היה לבצעה. הטייס של הלג השלישי ביצע את הלג השני, הטייס של הלג הרביעי ביצע את הלג השלישי וילין את הכלבים בביתו עד ליום ראשון, וכעת הם מחפשים טייס ללג הרביעי. אמרתי שאחזור אליה ושבנוסף אני זקוק לאיש צוות שישים לב לכלבים בזמן הטיסה ויש לי מספר חברים שאוכל לגייס לעניין.
מזג האויר נראה טוב ליום המחרת, הזמנתי מטוס, וכששוחחתי עם מזמינת הטיסה היא "נידבה" לעניין את אחיה של אחת הקולגות שלה. היא אמרה שהוא מאוד מתלהב מכך, שוחחתי איתו בטלפון והחלטנו ללכת על זה.
איסוף הכלבים היה בשדה KAVP - השדה של עיר בפנסילבניה בשם סקרנטון, עיר מכרות כעורה הזכורה כעיר הולדתו של סגן נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן, וכעיר בה מתרחשת עלילת The Office (הגרסה האמריקאית). נפגשתי עם טייס המשנה שלי בשדה, לבקשתי המטוס תודלק למיכלים מלאים על ידי הטייס הקודם (לרוב אנו מתדלקים על ל-Tabs בלבד), ממריאים - יום קריר, ראות מדהימה, אויר חלק, טיפ-טיפה רוח בגובה. טסנו לשם בגובה 6,500 רגל, בקשר עם הבקרה (כי better safe than sorry), עוברים את מסצ'וסטס, קונטיקט, חוצים את נהר ההדסון המשובץ ברסיסי קרח צפים, עוברים ליד רכס הרי ה-Catskills ב-Upstate NY (שם היו טיפה קפיצות), ומגיעים לסקרנטון, בקשר עם ה-TRSA שמקיף אותה, שריד לתכנית עתיקה של ה-FAA לגבי מרחבים אויריים. שדה התעופה הוא דו-מסלולי, מסלול אחד בשיפוצים, ונמצא בתוך עמק. אנו נוחתים במסלול 4 הארוך המקביל לכיוון העמק. תחילת המסלול מוגבהת משמעותית ביחס לסביבתה, אני מגיע בגישה טיפה תלולה ומהירה למקרה שזה ייצר איזשהן גזירות רוח, אבל סה"כ נחיתה בסדר.
פגישה קצרה עם הטייס של הלג השלישי, המספר שלטייס שהיתה בעיה היא היתה עם הקומפרסיה של אחד הצילינדרים. הוא הגיע עם מטוס מקרטע לאיזה שדה ונחת בו, אך לא הצליח להגיע למקום האיסוף של הכלבים. הנוסעים הם כלבת לברדור מעורבת שחורה עם קצת כאבים מניתוח העיקור שעברה, וכלב ביגל מעורב קטן - אפילו שמות אין להם. אחרי ההכנות, העברת הניירת, מילות פרדה וכמה תמונות, אנו עולים חזרה למטוס, מקבלים קלירנס (כי TRSA עובדים קצת כמו Class C Airspace), מסיעים למסלול וממריאים. אחרי יציאה מהעמק אני שם את האף לכיוון הבית, מטפס ל-7,500, הכלבים במושב האחורי מניחים את ראשם והולכים לישון. המהירות הקרקעית גבוהה מהדרך הלוך בכ-20 קשרים עקב רוח גב של כ-10 קשרים. הדרך עוברת ללא שום ארועים מיוחדים, יפה כמו הדרך הלוך, רק עם אפשרות לראות את בוסטון יותר טוב (כי הפעם היא לפנינו). בנחיתה בשדה הבית (KBED), בעם הרוח מבקש ממני המגדל "To keep it close" כי יש איזה executive jet אחרי שמגיע לנחיתה בגישת ראיה. לא צריך לבקש ממני פעמיים ובזריזות האפשרית אני נוחת ומפנה. כ-45 שניות לאחר שאני מפנה הסילון כבר נוגע במסלול.
הכלבים יורדים מהמטוס, עוזבים עם הנוסע שלי וממשיכים למקלט בדרכם למשפחות המאמצות החדשות שלהם. אני מוציא את כל הדברים מהמטוס, מתדלק, ניירת (3.9 שעות), נועל - ויאללה, הביתה. אני מעביר את המידע על הטיסה לזו שהזמינה אותה, למחרת אני מקבל חשבונית על תרומה מוכרת למס בגובה עלות הטיסה, אותה אני מתייק להגשה בשנה הבאה עם הדו"ח השנתי שלי.
טל
