טיסה מפחידה
טוב, החלטתי לנסות את ה- u2 של ערן ששוכב אצלי כבר מעל לשנתיים, כי ערן טס איתו 3 פעמים ובכל פעם התרסק בנחיתה. בפעם האחרונה שטס, שבר את קיל. הגלשן הגיע אלי כאשר לא כל החלקים קיימים, הברגים בנוז-פלט חסרים, קינק-פוסט (זוכרים מה זה?) לא מחובר לקיל (דורש בוקסה מיוחדת-כל הכבוד ל wills-wing) החלקים הוזמנו ולאחר 3 שבועות גם הגיעו. טיסת ניסוי קצרה בגבעת "תל קשיש", ליד יקנעם הניבה יחס גלישה מדהים, בהמראה ןבנחיתה הרגשתי בסדר. לא הצטרפתי היום לזכרון מחשש גלשן חדש שאני לא מכיר וצפיפות + המתח המיותר של החברה שטסים עם הסכינים בין השיניים. לתבור הגיעו 5-6 גולשים ומעט מאוד מצנחים. המתנה ארוכה להפתחות השמים שהיו 7/8. המראתי ראשון ברוח אף קלילה. המראה בסדר גמור, שלושה צעדים והכנף (14.9 מ"ר על 110 ק"ג-משקלי + הרתמה) כבר לוקחת בשמחה) ואופס, ...הואריו הישן והטוב (flitec בן 18 שנה) משתחרר מהספיד-בר ונותר תלוי על חוט האבטחה. תוך כדי התעסקות איתו, אני חש שמשהו לא בסדר, אבל לא מבין מה. אני צובר קצת גובה ובקשי מצליח לשמוע את צפצופי הואריו. אני מנסה להדק אותו לספיד בר בעזרת יד ימין ובכך מקטין את טווח התנועה של הגוף ימינה ושמאלה. בלית ברירה אני עובד בעיקר עם הרגליים. שומע בקושי את הואריו, משחק באפשרויות הווליום ולפתע מוצא את עצמי בפיינל בגוב 70 מ'. חבל, יום כל כך פעיל. פתאום אני נתלש כלפי מעלה, מזהה +4 בואריו ובקושי מצליח לשמוע אותו. מתמרכז ככל יכולתי. יד ימין האוחזת בואריו מתחילה להתעייף אבל אני לא מוותר ומגיע ל 1400 מ' ובורח מבסיס ענן. בינתיים החברה ממריאים. אני ממתין לראובן שמשום מה מתעכב ולא עולה. עולה בי מחשבה לטוס דרומה, לפגוש את החברה מהליגה, אבל החלטנו שטסים לשדה הנחיתה של התבור למטה. רחוב עננים לוקח אותי בסערה מזרחה אבל באלומות אני מחליט שאת יד ימין אני עוד צריך (אל תשאלו בשביל מה...) ונוחת. לפני הנחיתה, בגלל הכפפות (שכבר שנים לא לבשתי) אני לא מוצא את חוט הרוכסן הפותח את הרתמה, ובשניות האחרונות אני מצליח לדחוף אותו בעזרת הבהן אל מעבר לברכיים. ברור לי שאני חייב לנחות נחיתה מושלמת, אחרת, הואריו התליו 20 ס"מ מתחתי יינזק. בדרך צצה בי המחשבה שאני טס מהר מידי, וזוהי הסיבה שאני לא שומע את הואריו.(שריקת הרוח). ליתר בטחון אני משחרר מצנח עצירה ונוחת נחיתה מושלמת. 3.5 שעות המתנה במסעדה החדשה שפתחו בתחנת הדלק אלומות (טוב, יוסי אומנותי הסיע את כל העולם ואשתו עם הטנדר של ראובן. לא הייתם רוצים להתחלף איתו כשהוא פגש סוף סוף את ראובן, שנחת לרגלי מבוא חמה). ראובן אכן אישר, שמהקרקע זה נראה, כאילו אני טס מהר מדי. אולי מישהו מצא את מד המהירות שאיבדתי לפני כחודשיים בתבור? לא בעצם זה היה בכמון...אולי בכל זאת בשרונה...למוצא הישר מובטח חומוס גרגרים באלומות. מסקנות: א. לטוס תמיד עם מד מהירות. ב. לא לטוס עם כפפות כשלא מוכרחים. ג. לנסות להיות עשירים ולא להתעסק עם מציאות, אלא להזמין גלשן חדש במפעל ד. אם אזיז את נקודת התליה לאחור ובכך תיפתר בעיית המהירות, קניתי - מה זה מציאה... ה. כנראה שאני גם כבד על הגלשן. טוב, אנסה להפחית 10 ק"ג ממשקלי. ממחר דיאטה. עזבו חומוס גרגרים.
טוב, החלטתי לנסות את ה- u2 של ערן ששוכב אצלי כבר מעל לשנתיים, כי ערן טס איתו 3 פעמים ובכל פעם התרסק בנחיתה. בפעם האחרונה שטס, שבר את קיל. הגלשן הגיע אלי כאשר לא כל החלקים קיימים, הברגים בנוז-פלט חסרים, קינק-פוסט (זוכרים מה זה?) לא מחובר לקיל (דורש בוקסה מיוחדת-כל הכבוד ל wills-wing) החלקים הוזמנו ולאחר 3 שבועות גם הגיעו. טיסת ניסוי קצרה בגבעת "תל קשיש", ליד יקנעם הניבה יחס גלישה מדהים, בהמראה ןבנחיתה הרגשתי בסדר. לא הצטרפתי היום לזכרון מחשש גלשן חדש שאני לא מכיר וצפיפות + המתח המיותר של החברה שטסים עם הסכינים בין השיניים. לתבור הגיעו 5-6 גולשים ומעט מאוד מצנחים. המתנה ארוכה להפתחות השמים שהיו 7/8. המראתי ראשון ברוח אף קלילה. המראה בסדר גמור, שלושה צעדים והכנף (14.9 מ"ר על 110 ק"ג-משקלי + הרתמה) כבר לוקחת בשמחה) ואופס, ...הואריו הישן והטוב (flitec בן 18 שנה) משתחרר מהספיד-בר ונותר תלוי על חוט האבטחה. תוך כדי התעסקות איתו, אני חש שמשהו לא בסדר, אבל לא מבין מה. אני צובר קצת גובה ובקשי מצליח לשמוע את צפצופי הואריו. אני מנסה להדק אותו לספיד בר בעזרת יד ימין ובכך מקטין את טווח התנועה של הגוף ימינה ושמאלה. בלית ברירה אני עובד בעיקר עם הרגליים. שומע בקושי את הואריו, משחק באפשרויות הווליום ולפתע מוצא את עצמי בפיינל בגוב 70 מ'. חבל, יום כל כך פעיל. פתאום אני נתלש כלפי מעלה, מזהה +4 בואריו ובקושי מצליח לשמוע אותו. מתמרכז ככל יכולתי. יד ימין האוחזת בואריו מתחילה להתעייף אבל אני לא מוותר ומגיע ל 1400 מ' ובורח מבסיס ענן. בינתיים החברה ממריאים. אני ממתין לראובן שמשום מה מתעכב ולא עולה. עולה בי מחשבה לטוס דרומה, לפגוש את החברה מהליגה, אבל החלטנו שטסים לשדה הנחיתה של התבור למטה. רחוב עננים לוקח אותי בסערה מזרחה אבל באלומות אני מחליט שאת יד ימין אני עוד צריך (אל תשאלו בשביל מה...) ונוחת. לפני הנחיתה, בגלל הכפפות (שכבר שנים לא לבשתי) אני לא מוצא את חוט הרוכסן הפותח את הרתמה, ובשניות האחרונות אני מצליח לדחוף אותו בעזרת הבהן אל מעבר לברכיים. ברור לי שאני חייב לנחות נחיתה מושלמת, אחרת, הואריו התליו 20 ס"מ מתחתי יינזק. בדרך צצה בי המחשבה שאני טס מהר מידי, וזוהי הסיבה שאני לא שומע את הואריו.(שריקת הרוח). ליתר בטחון אני משחרר מצנח עצירה ונוחת נחיתה מושלמת. 3.5 שעות המתנה במסעדה החדשה שפתחו בתחנת הדלק אלומות (טוב, יוסי אומנותי הסיע את כל העולם ואשתו עם הטנדר של ראובן. לא הייתם רוצים להתחלף איתו כשהוא פגש סוף סוף את ראובן, שנחת לרגלי מבוא חמה). ראובן אכן אישר, שמהקרקע זה נראה, כאילו אני טס מהר מדי. אולי מישהו מצא את מד המהירות שאיבדתי לפני כחודשיים בתבור? לא בעצם זה היה בכמון...אולי בכל זאת בשרונה...למוצא הישר מובטח חומוס גרגרים באלומות. מסקנות: א. לטוס תמיד עם מד מהירות. ב. לא לטוס עם כפפות כשלא מוכרחים. ג. לנסות להיות עשירים ולא להתעסק עם מציאות, אלא להזמין גלשן חדש במפעל ד. אם אזיז את נקודת התליה לאחור ובכך תיפתר בעיית המהירות, קניתי - מה זה מציאה... ה. כנראה שאני גם כבד על הגלשן. טוב, אנסה להפחית 10 ק"ג ממשקלי. ממחר דיאטה. עזבו חומוס גרגרים.