בדיוק חזרנו מגרמניה עם תינוקת בת 1.2 שעוד לא הולכת
גם לא תינוקת מאוד זורמת, כן נרדמת בעגלה אבל לא אוכלת עדיין כל כך טוב, אמנם יונקת אבל לא מוכנה לינוק כשיש אטרקציות ורעש סביבה וכו'.
העצה המרכזית שלי, אם אתם סגורים על זה שאתם טסים איתה, להתחיל להרגיל אותה לעגלה שאיתה תטוסו. . ממש לדמות מצב של חו"ל כלומר לצאת לסיבובים ארוכים בחוץ שכוללים הסתובבות בעגלה, אכילה בחוץ (נניח) חזרה לעגלה וכו', גם בשעות השינה שלה ואולי היא תתרגל לישון בעגלה.ובעיקר הכי חשוב תתרגל לשהות בעגלה הרבה ותרגיש שהיא 'מקום בטוח' שלה. (בהנחה כמובן שמטרת הנסיעה היא טיול ואתם מתכוונים לטייל בעיר וכד').
לגבי הטיסה, אני לא אייפה את המציאות, זה לא בהכרח קל. בדיעבד אני מבינה כמה הבדל יש בין תינוק שעומד עצמאית והולך לבד, אפילו כמה צעדים לכזה שלא.
אם היא יכולה ללכת, אפשר להסתובב איתה במעברים והיא מתאווררת מהישיבה הממושכת. ברגע שהיא לא הולכת היא בעצם לא יורדת מהידיים - שעות. וזה לא הכי קל לא להורים ולא לתינוקת. אם זה היה נתון לבחירתי הייתי מחכה עד שהיא תלך או לפחות תעמוד עצמאית.
היא יונקת?
מצליחה להירדם על הידיים במצבים מסויימים?
אם היא תצליח לישון חלק מהטיסה זה יהיה מעולה וייקל מאוד על כולם.
אצלנו בטיסה הלוך היא לא הסכימה לינוק ולא הצליחה להירדם זו היתה טיסת צהרים שלקראת הסוף כבר היתה בשעת ההשכבה (שבע נניח) והיא נהייתה נורא עייפה. אז סה"כ היה בסדר אבל באמצע היתה חצי שעה שהיא נכנסה לבכי והיסטריה והיה מאוד מאוד קשה להרגיע אותה. ההליכה במעבר זה לא איזה טיול מאוורר, מה גם שבעיקר בטיסות עם ישראלים, המעברים מלאים באנשים מסתובבים ועומדים ומדברים וכו' ומאוד קשה ללכת עם תינוקת צורחת על הידיים. זה בהחלט לא נעים, לא לתינוקת, לא להורים, ולא לשאר הנוסעים. אבל הופתעתי לטובה, אנשים לא התעצבנו. אלא בעיקר הזדהו. לפעמים יותר מדי עם עצות ודחקות ולתקוע לתינוקת צורחת ידיים לפרצוף אבל הכל מכוונות טובות. בסוף היא נרגעה איכשהו ועד סוף הטיסה הכל היה בסדר.
צריך להביא מיליון, אבל באמת מיליון, משחקים, שעשועים ואוכל שהיא אוהבת. ופשוט למשוך את תשומת ליבה עם משהו חדש בשניה שהיא מתחילה לקטר. גם דברים שהיא מכירה ואוהבת וגם דברים חדשים שיעסיקו אותה. אני הבאתי מן שקית מתנות מבריקה כזאת ושמתי בתוכה כל מיני דברים קטנים וזה העסיק אותה לא מעט זמן בטיסה הלוך, להוציא להכניס וכו' אבל פשוט כי היא בשלב הזה עכשיו של להוציא ולהכניס ולפתוח ולסגור כל דבר מיליון פעם . בגיל שנה וחצי אולי זה כבר לא יעבוד.
הטיסה חזור היתה סבבה. היא ינקה להפתעתי הרבה מאוד, הבינה כנראה שזה לטובתה. ונרדמה לאיזה חצי שעה מה שגרם לה בהמשך להיות הרבה יותר ידידותית ונוחה. זו גם היתה טיסת בוקר. שנראה לי עדיף כשטסים עם תינוקות.
אז שורה תחתונה, הייתי עושה את זה שוב. אבל גם אותי הרגיעו קודם שהטיסה עוברת תוך שניה ושזה לא עניין וכו'. וזו לא החוויה שלי, החוויה שלי שזה לא קל אבל כן שווה את זה
מוזמנת לשאול עוד שאלות כאן או בפרטי.
