טייגר לילי
ניתן לקרוא את הדיווח עם כל התמונות אצלי בבלוג.
אני מת על אוכל אסייתי, ובעיקר אוכל תאי, ובית תאילנדי היא אחת מהמסעדות שאני הכי אוהב.
את טייגר לילי שנפתחה לפני כמה חודשים אני רוצה לנסות כבר די הרבה זמן, ואחד החגים האחרונים זימן לי קפיצה לשם בצהריים עם שני חברים.
המסעדה, קטנה משחשבתי אחרי התמונות שראיתי, מעוצבת בצורה נעימה, שלא מרגישה קיטשית אסייתית כמו הרבה מקומות אחרים. גם האקוסטיקה הטובה ראויה לציון, כי למרות שהמסעדה היתה מלאה לגמרי, בעיקר במשפחות עם ילדים קטנים, היא לא היתה רועשת במיוחד, ואפשר היה לדבר בנוחות ומבלי להרים את הקול.
למרות העומס, גם השירות היה מאוד נעים, זמין וקשוב. בהחלט ראוי לציון ביום חג.
מכיוון שהיה זה יום חג, הוגש בצהריים תפריט הערב הרגיל.
בעזרת המלצרית, שהפגינה ידע והכרה טובה של המנות בתפריט, הזמנו לנו מנות ראשונות ועיקריות, שאת כולן חלקנו ביחד.
פלא מוק קאתייאם -קלמרי, ראשי קלמרי, קריספי שום,רוטב צדפות וכוסברה (38 ש"ח) היתה הראשונה להגיע. הקלמארי הוכנו בצורה טובה, מרקמם היה טוב, והרוטב היה סמיך וכיפי, עם איזון טוב בין מתוק למלוח. מנה חביבה, אם כי שתי הראשונות האחרות היו טובות ממנה.
יאם טואה-סלט שעועית ירוקה עוף/שרימפס/טופו עם שאלוט בוטנים צילי שבבי קוקוס קלוי וביצה קשה (37 ש"ח) שהזמנו עם עוף, היה טעים, עם שילוב טעמים מיוחד בזכות הקוקוס הקלוי והבצל המטוגן. רבעי הביצה הקשה הרגישו קצת לא קשורים, ופירורי העוף היו יכולים להיות קצת יותר בעלי טעם, אבל בזכות הרוטב זו היתה מנה מוצלחת מאוד.
יאם וון סן-סלט אטריות שעועית, שרימפס/ עוף/טופו, בצל סגול, בצל ירוק, סלרי, שרי, כרוב סיני, כוסברה, בוטנים, ומיץ לימון (38 ש"ח) שהזמנו עם שרימפס היתה המוצלחת ביותר מבין השלוש. הרוטב הצליח להשיג את השילוב התאילנדי הכל כך מוצלח של חמוץ-מתוק-מלוח-חריף והיה ממש ממכר. השרימפס הוכנו מעט יותר מדי, אבל ביחד עם האטריות הדקות הם בעיקר שימשו ככלי ספיגה לרוטב המצוין. זו גם היתה המנה היחידה שבה היתה חריפות מורגשת וכיפית, והייתי שמח אם שאר המנות גם כן היו חריפות כמוה.
יחד עם הראשונות הזמנו גם מנה אחת של סטיקי רייס (11 ש"ח) בהמלצת המלצרית, כדי לספוג את הרוטב. למרות שהמנה נראית זערורית, מתחבא בכלי הקטן לא מעט אורז, שהיה כיף לצבוט מעט ממנו בעזרת האצבעות, ולטבול ברטבים, במיוחד בזה של השרימפס.
הזמנו רק שתי עיקריות לחלוקה, מה שהתברר כמספיק בהחלט.
גנג קייאוון תבשיל חלב קוקוס עם נתחוני עוף/טופו/ שרימפס חצילים (תאיים בעונה) ועלי בזיליקום, מתובל בקארי ירוק (69 ש"ח) הוזמן מהחלק שנקרא "תבשילי קארי" בתפריט, עם שרימפס. שוב, מנה שנראית קטנה, אבל בסופו של דבר לגמרי מספקת. הטעמה העיקרית שלי נגדה היא שהיא לא היתה חריפה בכלל, למרות שהיא מסומנת עם שני פילפלים בתפריט. הקארי היה טעים, והיה כיף לאכול אותה, אבל החריפות היתה חסרה לי מאוד. החצילים, אגב, היו חצילים רגילים.
פאד קי מאו- עוף/ בקר/ שרימפס/ בשר לבן/ טופו, דפי אורז מוקפצים עם שום, צילי, בזיליקום, ברוקולי, כרוב סיני ושעועית ירוקה (53 ש"ח) מחלק המוקפצים בווק של התפריט, הוזמנה עם בשר לבן. אני מאוד אוהב את דפי האורז האלה, עם המרקם החלקלק והמעט צמיגי שלהם, וזו היתה מנה מוצלחת וטעימה, אם כי מעט סטנדרטית מדי. בביסים הראשונים היא הרגישה מעט תפלה, אבל אז גילינו שהרוטב שקע למטה, וכאשר עירבבנו אותה, היא היתה טעימה הרבה יותר. לא ממש מנה שאפשר להגדיר תאילנדית, אבל סוג של מוקפץ מאוד מוצלח.
הזמנו גם שני קינוחים, שהגיעו יחסית מהר, ואפילו מתואמים עם הקפה היחיד שהוזמן.
טפיוקה- (31 ש"ח) היתה מנה מאוד מוצלחת. עם מגוון די גדול וכיפי של פירות. היו שם תותים טובים, אננס, מנגו ומלון, רק ערמוני המים שנצבעו איכשהו בוורוד היו קצת מוזרים, די חסרי טעם ובעלי מרקם קצת מוזר. חוץ מהם, זה היה קינוח כיפי ומרענן, ואני מאוד אוהב קינוחים כמוהו.
בננה לוטי (35 ש"ח) היתה פחות מוצלחת. כמובן שהיא לא הזכירה במאומה את קינוחי הבננה לוטי בפינות הרחוב בתאילנד. זה היה בעצם סוג של קרפ מטוגן, עם מלית של בננות וחלב מרוכז, וכדור של סורבה קוקוס די מוצלח מעליו. לא מנה גרועה בכלל, אבל די סתמית.
ביחד עם 3 בקבוקי שתייה קלה וקפה אחד, החשבון יצא 328 ש"ח לפני שירות. אמנם קצת יקר לצהריים, אבל בהתחשב בכך שאכלנו במחירי ערב, לא נורא בכלל.
אולי המסעדה היא לא מתחרה ישירה של בית תאילנדי, אבל היא בהחלט שחקן כיפי במגרש המסעדות האסייתיות, וגוברת על הבית מבחינת עיצוב ואווירה "מסעדתית" יותר ומבחינת שירות, שהרבה פעמים מזגזג בבית תאילנדי.
רוב המנות היו טעימות, והחוזק של כולן היה ברטבים המוצלחים. הייתי שמח אם האוכל היה יותר חריף ו"בועט", אבל אולי זה משהו שצריך לבקש במיוחד, ואנסה את זה בפעם הבאה.
יש סיכוי טוב שאם אחזור לשם, אתמקד בעיקר במנות הראשונות, שהיו טעימות ומעניינות יותר, והיו שם עוד כמה שנראו מעניינות לא פחות.
ניתן לקרוא את הדיווח עם כל התמונות אצלי בבלוג.
אני מת על אוכל אסייתי, ובעיקר אוכל תאי, ובית תאילנדי היא אחת מהמסעדות שאני הכי אוהב.
את טייגר לילי שנפתחה לפני כמה חודשים אני רוצה לנסות כבר די הרבה זמן, ואחד החגים האחרונים זימן לי קפיצה לשם בצהריים עם שני חברים.
המסעדה, קטנה משחשבתי אחרי התמונות שראיתי, מעוצבת בצורה נעימה, שלא מרגישה קיטשית אסייתית כמו הרבה מקומות אחרים. גם האקוסטיקה הטובה ראויה לציון, כי למרות שהמסעדה היתה מלאה לגמרי, בעיקר במשפחות עם ילדים קטנים, היא לא היתה רועשת במיוחד, ואפשר היה לדבר בנוחות ומבלי להרים את הקול.
למרות העומס, גם השירות היה מאוד נעים, זמין וקשוב. בהחלט ראוי לציון ביום חג.
מכיוון שהיה זה יום חג, הוגש בצהריים תפריט הערב הרגיל.
בעזרת המלצרית, שהפגינה ידע והכרה טובה של המנות בתפריט, הזמנו לנו מנות ראשונות ועיקריות, שאת כולן חלקנו ביחד.
יחד עם הראשונות הזמנו גם מנה אחת של סטיקי רייס (11 ש"ח) בהמלצת המלצרית, כדי לספוג את הרוטב. למרות שהמנה נראית זערורית, מתחבא בכלי הקטן לא מעט אורז, שהיה כיף לצבוט מעט ממנו בעזרת האצבעות, ולטבול ברטבים, במיוחד בזה של השרימפס.
הזמנו רק שתי עיקריות לחלוקה, מה שהתברר כמספיק בהחלט.
הזמנו גם שני קינוחים, שהגיעו יחסית מהר, ואפילו מתואמים עם הקפה היחיד שהוזמן.
ביחד עם 3 בקבוקי שתייה קלה וקפה אחד, החשבון יצא 328 ש"ח לפני שירות. אמנם קצת יקר לצהריים, אבל בהתחשב בכך שאכלנו במחירי ערב, לא נורא בכלל.
אולי המסעדה היא לא מתחרה ישירה של בית תאילנדי, אבל היא בהחלט שחקן כיפי במגרש המסעדות האסייתיות, וגוברת על הבית מבחינת עיצוב ואווירה "מסעדתית" יותר ומבחינת שירות, שהרבה פעמים מזגזג בבית תאילנדי.
רוב המנות היו טעימות, והחוזק של כולן היה ברטבים המוצלחים. הייתי שמח אם האוכל היה יותר חריף ו"בועט", אבל אולי זה משהו שצריך לבקש במיוחד, ואנסה את זה בפעם הבאה.
יש סיכוי טוב שאם אחזור לשם, אתמקד בעיקר במנות הראשונות, שהיו טעימות ומעניינות יותר, והיו שם עוד כמה שנראו מעניינות לא פחות.
