נמייה מקפצת
New member
טיזר לפרוייקט שלי ^^
"דם ושיבולת שועל", עומד להיות ספר דיי ארוך (בתקווה). זו הפעם הראשונה שיש לי רעיון כ"כ טוב, ולמרות שאני טובה בוואן-שוטס ופאנפיקים הכתיבה שלי קצת שחוקה כשזה קשור לסיפורים ארוכים. אז זה ייקח זמן, והרבה. כתבתי עכשיו פסקה ממש חמודה שאני חושבת שתאהבו, אז החלטתי לפרסם אותה ולהשוויץ קצת >>; מותר? סוג: טיזר ז'אנר: מתח, מסתורין, פנטזיה, רומן שם: דם ושיבולת שועל דירוג: אני מניחה שPG13 בגלל שזה טיזר הוא לא יעזור לכם בכלום מבחינה עלילתית והוא לא מספיילר יותר מדי, אני מניחה. הוא מתאר את הסצינה שבה אנת'וני מתעורר ביער, קצת אחרי שהוא מגלה שהוא מת(=ערפד), ומוצא גופה מדממת. --------- גופה. גופה, אמיתית. טרייה. מדממת. כל כך מדממת. הוא כן פחד. דם אדום וחם נוטף ומחלחל אל הדשא המושלג. עיניים עצומות, שיער שחור וסתור על פניו של המת, לסת מעט רחבה. עור בהיר כל כך, לבן צחור. בגדים שלכל הדעות לא תואמים את מזג האוויר. ודם. המון, המון דם. ריח מערפל חושים של דם, ריח מקהה רגשות של דם. גוף קר ודם חם. כל כך, הרבה, דם. אנת'וני רכן בחשש ליד אדוארד המת. הוא לא רצה לחשוב יותר מדי כי הדחף היה גדול יותר מכול- מחשבות עלולות לגרום לו לאבד את שפיותו, בהנחה שהיא עוד שם. הוא יוכל לחזור לחשוב בהיגיון רק אחרי שיאכל. רק לשתות מהנוזל המתוק-מר, האדום הפלאי הזה, אדום החיים... והוא שתה, משיב את הוורוד ללחייו, פעימות מעטות לליבו, מפיג את הרעד והחולשה בגופו. הוא שתה, עוד ועוד ועד שכבר לא היה דם לשתות. ואדוארד קם מהשלג, נועץ בו עיניים ירוקות וקרות. ואנת'וני נפל בבהלה ושתק. והעיניים שלו, הכחולות הכהות, הן אדומות ונפוחות ומלאות בבכי, והוא אבוד. אבוד. מאבד דם. עוד. רק אחד מהם ישבע הלילה. ---------------- תגובות בונות ותגובות בכלל יתקבלו בברכה ^.^
"דם ושיבולת שועל", עומד להיות ספר דיי ארוך (בתקווה). זו הפעם הראשונה שיש לי רעיון כ"כ טוב, ולמרות שאני טובה בוואן-שוטס ופאנפיקים הכתיבה שלי קצת שחוקה כשזה קשור לסיפורים ארוכים. אז זה ייקח זמן, והרבה. כתבתי עכשיו פסקה ממש חמודה שאני חושבת שתאהבו, אז החלטתי לפרסם אותה ולהשוויץ קצת >>; מותר? סוג: טיזר ז'אנר: מתח, מסתורין, פנטזיה, רומן שם: דם ושיבולת שועל דירוג: אני מניחה שPG13 בגלל שזה טיזר הוא לא יעזור לכם בכלום מבחינה עלילתית והוא לא מספיילר יותר מדי, אני מניחה. הוא מתאר את הסצינה שבה אנת'וני מתעורר ביער, קצת אחרי שהוא מגלה שהוא מת(=ערפד), ומוצא גופה מדממת. --------- גופה. גופה, אמיתית. טרייה. מדממת. כל כך מדממת. הוא כן פחד. דם אדום וחם נוטף ומחלחל אל הדשא המושלג. עיניים עצומות, שיער שחור וסתור על פניו של המת, לסת מעט רחבה. עור בהיר כל כך, לבן צחור. בגדים שלכל הדעות לא תואמים את מזג האוויר. ודם. המון, המון דם. ריח מערפל חושים של דם, ריח מקהה רגשות של דם. גוף קר ודם חם. כל כך, הרבה, דם. אנת'וני רכן בחשש ליד אדוארד המת. הוא לא רצה לחשוב יותר מדי כי הדחף היה גדול יותר מכול- מחשבות עלולות לגרום לו לאבד את שפיותו, בהנחה שהיא עוד שם. הוא יוכל לחזור לחשוב בהיגיון רק אחרי שיאכל. רק לשתות מהנוזל המתוק-מר, האדום הפלאי הזה, אדום החיים... והוא שתה, משיב את הוורוד ללחייו, פעימות מעטות לליבו, מפיג את הרעד והחולשה בגופו. הוא שתה, עוד ועוד ועד שכבר לא היה דם לשתות. ואדוארד קם מהשלג, נועץ בו עיניים ירוקות וקרות. ואנת'וני נפל בבהלה ושתק. והעיניים שלו, הכחולות הכהות, הן אדומות ונפוחות ומלאות בבכי, והוא אבוד. אבוד. מאבד דם. עוד. רק אחד מהם ישבע הלילה. ---------------- תגובות בונות ותגובות בכלל יתקבלו בברכה ^.^