טיול שנתי (כתה ט')

[mikilk]

טיול שנתי (כתה ט')

הבן שלי החליט לא לצאת
הפעם (השנה) לא הכרחנו
טיול של 5 ימים במדבר יהודה לינה בשטח והרבה כיף עם החברים.
קשה לי עם ההחלטה שלו, מרגיש לי שבכך הוא מבודד עצמו מהחברים ויתרה מזאת, שבעתיד הקרוב והרחוק הוא עלול להתחרט על כך.
הוא טוען שהוא לא אוהב את הטיולים השנתיים, את המסעות (בבית הספר שלנו הטיולים באמת נחשבים לאינטנסיביים וקשים).
לי מאוד כואב.
מה דעתכם? מה הניסיון שלכם בנושא?

 

[valeta]

גם אני לא יצאתי לטיולים שנתיים

החל מכיתה ט'. שנאתי את הטיולים האלה שכוללים לינה. שנאתי את המסעות (עד היום זה לא סוג הטיולים החביב עליי), שנאתי את הצורך לישון בחדר עם בנות אחרות (גם כשהן היו חברות שלי, לא אהבתי את האינטימיות הכפויה הזו), את הריחוק ממה שאני אוהבת לכמה ימים (הבית, הפרטיות שלי ועוד).
ואני אדם חברותי, ותמיד היו לי חברות, ותמיד הסתדרתי כשרציתי (למשל בצבא כשנאלצתי לישון בחדר עם עוד בנות תיפקדתי מעולה). אבל כשניתנה לי הבחירה - מהגיל של בנך לא רציתי לצאת לטיולים כאלה. ובאמת ששום דבר לא נפגע בחיי, גם לא הקשר שלי עם חברות.
אז תבדקי את עצמך שוב.
אם לילד שלך טוב בחיים באופן כללי, ויש לו חברים (כמו שהוא רוצה וזקוק), אז אל תדאגי כל כך.

 

[mikilk]

ממש שמחה על התשובה

כי המילים שרשמת הן אחת ואחת מילותיו הוא. כך הוא ב ד י ו ק הגדיר את זה!
וכן, גם אני חוששת מהצבא...
הוא אינו ילד שזקוק להרבה, האינטראקציה בבית הספר + ואטסאפ ומדי פעם פגישה בערב (כשנפגשים כולם) מתאימה לו + תנועת הנוער (ללא הטיולים).
מצד שני אני יודעת שאוהבים אותו ומתקשרים להזמין אותו (לא יודעת איך הם לא מתייאשים)
בבית הוא ילד מאושר חם מאוד ואוהב

 

[3תיתי]

אני רואה בזה אסון קטן מאד

לא מתאים לילד? אז לא מתאים. כל זאת, בתנאי שיקבל מענה לימודי כלשהו. כלומר שלא יקבל חופש ונופש, ככה מהאויר. להסביר שהטיול הוא חלק מהלימודים, ואם לא יוצאים, לומדים משהו אחר.
אני גם נגד מסעות קשים ואינטנסיביים. בשביל מה זה טוב? כל מה שרואים, זה את עקבי הנעליים של זה שלפניך. מה ההנאה? איפה ההכרות עם הנופים? פשוט מיותר לחלוטין.

 

[mikilk]

תודה. הוא בחופש נופש

אבל אנחנו נותנים לו משימות בקטנה וכמובן מבקשים ממנו ללמוד למבחנים שיהיו בקרוב.
תודה על התשובה

 

[3תיתי]

בקשר לצבא

בני היה אנטי שיעורי התעמלות (השתתף, אבל ממש לא הצטיין וממש לא חיבב). פעמיים דרש שניקח אותו באמצע טיול של חוג סיירות. (עד שירד האסימון והוצאנו אותו מהחוג). ו... היה חייל קרבי ומפקד ואפילו מצטיין נשיא. אי אפשר לדעת כלום.

 

[mikilk]

הבן שלי לא משתתף בשיעורים

מלחמה בפני עצמה...
אבל לעומת זאת אוהב לאכב על אופניים ובקורס שהוא עושה המדריך אומר שיש לו כוח רב מאוד וסבולת גבוהה.
כל החשש שלי שברמה החברתית הוא יחוש החמצה (בכל אופן גם כששבים מהטיולים יש הווי וזכרונות ותמונות

 

[3תיתי]

אז ילך לטייל עם החבר'ה

אחרי (או בזמן הצבא). לא נורא. או שיגרר עם ילדיו, שדוקא יאהבו טיולי אתגר. (מסכן).

 

[אחותו של שקספיר]

תני לו להתגלח על הזקן של עצמו

ואם ירגיש החמצה----יצא בשנה הבאה.
ילמד את הלקח לעצמו.

אלו סוג הניסיונות שהם יכולים להרשות לעצמם לעשות,
בלי מחירים גבוהים מדי.

 

[mikilk]

אכן, זו גישתי באופן כללי

נ"ל לגבי שיעורים ולימודים, אבל ליבי נחמץ.
יש לעיתים שאני מרגישה שהוא זקוק לחיזוק מסויים, אבל מכיוון שהוא מכחיש ולא מאוד משתף וטוען בתוקף שהכל בסדר, אין לי הרבה מה לעשות חוץ להיות עם היד על הדופק

 

[BrightEye]

לדעתי הבעיה היא אם לא יחוש החמצה

ולא ילמד אינטראקציות חברתיות.
אני לא מכירה את הבן שלך ויכול להיות שאין עם זה בעיה, אבל לפעמים חוסר רצון לעשות משהו נובע בגלל קושי, ומתגבר את עצמו, כי חוסר התרגול של הקושי לא מעלים אותו אלא להפך.
לדעתי, כדאי למצוא את האמצע, שגם יתרגל את הסיטואציות ולא יתעלם מהן, ומצד שני לא יגיע למצב שממש לא נעים לו.
אפשרות לעשות את זה היא למשל בתאום אתכם, לדוגמא שאחרי יומיים אתם מחזירים אותו (בתרוץ לגיטימי כל שהוא).
כך הוא חווה חלק מהחוויה, אבל לא סובל ממנה.

 

[mikilk]

ניסינו

בטיול של שנה שעברה החזרנו אותו באמצע
השנה היתה לו אופציה לחזור עם אוטובוס מיוחד שחוזר ביום השלישי במקום ביום החמישי והוא לא רצה.
יש קושי באינטראקציות חברתיות - אין ספק, אך הוא לא מראה מצוקה, הולך לבית הספר בלי בעיה, מגיע למפגשי השכבה שמתקיימים לעיתים בסופ"ש, הולך לפעולות התנועה ובקשר וואטסאפ עם הכיתה ועם השכבה ביישוב בו אנחנו גרים

 

[BrightEye]

מה שזה אומר לדעתי שתשובות שמתאימות לילדים

בלי קושי חברתי לא מתאימות לו/לכם.
ואין כאן בעיני מצב של כשהוא ירגיש שחסר לו, אז הוא יעשה את המאמץ. הרי זה בדיוק מה שלא קורה כשיש קושי...
ההחלטה שלכם צריכה להיות לדעתי בהתאם לגישה טיפולית רלוונטית עבורכם.
(לא טיפולית בהכרח מבחינה של טיפול מקצועי, אלא טיפולית במובן שאתם מודעים לקושי ומטפלים בו).
האם אתם חושבים שהוא צריך להתנסות, או שעל פי מה שכתבת הפעילות שמתאימה לו קיימת באופן מספק והטיול לא מועיל ולא מוריד.

 

[mikilk]

אינני יודעת

אם להיות אמיתית, אינני יודעת להבחין בין קושי קיים שחורג מהנורמה לבין ה - wishful thinking שלי לילד שיהיה חברתי מקובל ופעיל חברתית (זה לא באמת מעניין אותו).
בכיתה הוא בסדר (לפי המורה() חברים אוהבים אותו ומתקשרים אליו כשיש פעילות חברתית שנוגעת לכולם (הוא כבר לא קשור למסיבות אן פעילות קטנות כי הוא לא הלך אליהן אז בשלב מסויים כבר לא הוזמן)

 

[BrightEye]

אז למה את חושבת שיש קושי חברתי?

אני הלכתי על פי ההגדרה שכתבת- שיש קושי באינטראקציות חברתיות.
אם את כותבת שחברים אוהבים אותו ומתקשרים, זה לא נשמע קושי חברתי.
אולי זה משהו אחר.
נניח ויסות תחושתי- שהוא לא אוהב המון ורעש, וזה משהו שעובדים עליו אחרת.

 

[רוני810]

מיקליק היקרה, בתור ילדה ונערה ביישנית לשעבר

ואדם קצת ביישן בהווה, אני רוצה להגיד לך מה המסקנה הכי חשובה שלי בקשר לגידול ביישנים.
זה גם בתור שירות לציבור, אם יש פה עוד הורים לביישנים (וסביר שיש):

הדבר הכי טוב שהורים יכולים לעשות עבור ילד/נער ביישן זה:
לקבל אותו כנפלא ומדהים בדיוק כמו שהוא עכשיו. כאדם הכי מקסים ביקום. מושלם, כפי שהוא היום.
וזה גם מה שיגרום לו להתחזק, לצבור בטחון עצמי, לחזק דימוי עצמי, להרגיש שיש לו בסיס איתן, שלא משנה מה קורה בחוץ - בבית הוא האדם הכי נפלא שיכול להיוולד אי פעם. ועל בסיס זה הוא יפרח ויתחזק ויגיע לנפלאות.
והדבר הכי גרוע שהורים יכולים לעשות לילד/נער ביישן הוא:
לתת לו הרגשה שהוא לא בסדר כפי שהוא. שהוא צריך להשתנות ולהיות יותר טוב. שיש איתו בעיה. שמשהו לא בסדר בו. שמנסים לתקן את הבעייתיות שבו.
זו מלכודת שקל להורים ליפול אליה. אנחנו רוצים שהילד יהיה מאושר, ולכן "נתקן" אותו קצת והוא יהיה מושלם. זה רק לטובתו, יהיה לו קל יותר בתור לא ביישן.
אבל כשחושבים על זה, אף אחד מאיתנו לא מושלם. והציפיה למושלמות היא הרסנית. וה"תיקון" הזה גורם לילד להרגיש שמשהו באופי ובמהות שלו לא בסדר.

למזלי ההורים שלי היו מהסוג הראשון, ונתנו לי את הבסיס הכי טוב בעולם. וזה מה שחיזק ומחזק אותי.

ודבר נוסף- רק כשהתבגרתי קלטתי כמה יופי יש בביישנות ובשקט. כמה הם נעימים ומושכים, לפעמים לא פחות - ואפילו יותר - מאשר מוחצנות.

ברור שאת אמא נפלאה! אין בזה שום ספק. אבל את לא ביישנית, לכן אני חולקת איתך את נקודת מבטי כביישנית לשעבר, וקצת גם בהווה.

 

[mikilk]

קודם כל תודה ו

אבל המסקנה איננה נכונה
אני סופר ביישנית

תמיד הייתי מהשקטות והביישניות, לא חיית מסיבות, לא מהמקובלות
והיום , שבדיוק מתארגנת לה פגישת מחזור, ואני "לא שם" לא בתמונות, לא במסיבות לא בטיולים וגם היום לא במארגנים... אני קצת מקווה שיכולתי להיות שונה.
גם היום, ממרומי גילי, כשאני נכנסת ליישוב שבו אני גרה, למסיבות - אם זה לא אנשים שאני איתם בקשר טוב, אני לא מתחילה לדבר, לא מפתחת small talk - אין לי את זה....
ומסכימה איתך מאוד שצריך לתמוך ועדיף ביישנות על מוחצנות, רק חוששת שהוא עצמו לא שלם עם זה

 

[רוני810]

אני מבינה...

ומבהירה שאני לא חושבת שביישנות עדיף על מוחצנות, וגם לא להיפך, אלא שיש יופי בכל אחת מהן.

 

[mikilk]

 

[רוני810]

את כזאת מותק!

את לוקחת כל כך יפה את ההצעות והרעיונות שכותבים לך, לא מתגוננת ולא מתקיפה אלא עונה לעניין ומעריכה את הכוונה. זה פשוט כיף להגיב לך בזכות זה!