טיול שנתי י"א - REPORT
חזרתי אתמול מ-3 ימים בגולן, וגיליתי שהוא מעניין אפילו יותר ממה שחשבתי. בדרום - יפהפה עם מים, מפלים ובריכות שצצים פתאום באמצע שום מקום - ובצפון רמה מסתורית שמתמשכת עד אין קץ. אז למרות הפורמט הבעייתי - טיול שנתי - אני די נהניתי. ביום הראשון הלכנו את נחל אל-על (שלא הפתיע הרבה, גם כי הייתי בו כבר, גם כי אסור להתרחץ וגם כי לא ירדנו למפל הלבן) ונסענו למצפה השלום בכפר חרוב (איזה יופי!! כל הכנרת מתחתינו! ממש מפתה לקפוץ ראש למטה!). ישנו באחוזת אוהלו שעל החוף (המערבי דווקא) של הכנרת. ביום השני הלכנו את נחל זוויתן התחתון, המסלול הקשה ביותר שהלכנו בטיול שנתי אי פעם (וזה לא אומר הרבה על המסלול אלא על המסלולים הקודמים), והיה פשוט מדהים. לפני העלייה - בעין נטף - מילאנו בקבוקים, והמים היו טעימים יותר ממי עדן. אחה"צ נסענו לעמק הבכא שבצפון הגולן, שם סיפר לנו לוחם בקרב במלחמת יום הכיפורים את הסיפור שלו, וסיימנו את היום בחמת גדר. היום השלישי התחיל במסלול חביב (אבל חוץ מהסוף - קצת מיותר), שביל מפלי הדליות בגמלא. לדעתי עדיף היה להגיע אל מפל גמלא במקום, אבל בכל מקרה התצפית הנהדרת של גמלא שווה כל דבר. בצהריים נסענו למופע האור-קולי בקצרין (הם עשו דגם עצום של רמת הגולן, בדיוק פנטסטי, והציגו עליו את המופע), ובסוף נסענו לחוף חוקוק ועזרנו בפילוס שביל סובב כינרת החדש (עשיתי את זה כבר בקיץ, אבל לא הייתי פטור...). אבל היה רגע בטיול הזה שמצאתי בו את התשובה לשאלה "למה צריך טיולים שנתיים" (שההורים שהתלוננו למשרד החינוך שאלו). במצפה השלום, גבוה מעל הכינרת, פתאום ראיתי חבר שלי משמיע קריאות נדהמות. הוא סיפר לי שבכל חייו לא היה בכינרת ולא ראה אותה, ותמיד חשב עליה כבריכה קטנה מוקפת ביער. דבר כזה הוא לא דמיין אפילו. הוא פשוט לא יכל להפסיק למלמל "וואו" עד שנסענו משם (מדובר במישהו שהקשר שלו לטיולים אפסי והוא מטייל בעיקר במחשב). בלי טיולים שנתיים, כמה זמן היה עובר עד שהוא היה מגלה את הכינרת, את רמת הגולן, ואת כל נופי ארץ ישראל?
חזרתי אתמול מ-3 ימים בגולן, וגיליתי שהוא מעניין אפילו יותר ממה שחשבתי. בדרום - יפהפה עם מים, מפלים ובריכות שצצים פתאום באמצע שום מקום - ובצפון רמה מסתורית שמתמשכת עד אין קץ. אז למרות הפורמט הבעייתי - טיול שנתי - אני די נהניתי. ביום הראשון הלכנו את נחל אל-על (שלא הפתיע הרבה, גם כי הייתי בו כבר, גם כי אסור להתרחץ וגם כי לא ירדנו למפל הלבן) ונסענו למצפה השלום בכפר חרוב (איזה יופי!! כל הכנרת מתחתינו! ממש מפתה לקפוץ ראש למטה!). ישנו באחוזת אוהלו שעל החוף (המערבי דווקא) של הכנרת. ביום השני הלכנו את נחל זוויתן התחתון, המסלול הקשה ביותר שהלכנו בטיול שנתי אי פעם (וזה לא אומר הרבה על המסלול אלא על המסלולים הקודמים), והיה פשוט מדהים. לפני העלייה - בעין נטף - מילאנו בקבוקים, והמים היו טעימים יותר ממי עדן. אחה"צ נסענו לעמק הבכא שבצפון הגולן, שם סיפר לנו לוחם בקרב במלחמת יום הכיפורים את הסיפור שלו, וסיימנו את היום בחמת גדר. היום השלישי התחיל במסלול חביב (אבל חוץ מהסוף - קצת מיותר), שביל מפלי הדליות בגמלא. לדעתי עדיף היה להגיע אל מפל גמלא במקום, אבל בכל מקרה התצפית הנהדרת של גמלא שווה כל דבר. בצהריים נסענו למופע האור-קולי בקצרין (הם עשו דגם עצום של רמת הגולן, בדיוק פנטסטי, והציגו עליו את המופע), ובסוף נסענו לחוף חוקוק ועזרנו בפילוס שביל סובב כינרת החדש (עשיתי את זה כבר בקיץ, אבל לא הייתי פטור...). אבל היה רגע בטיול הזה שמצאתי בו את התשובה לשאלה "למה צריך טיולים שנתיים" (שההורים שהתלוננו למשרד החינוך שאלו). במצפה השלום, גבוה מעל הכינרת, פתאום ראיתי חבר שלי משמיע קריאות נדהמות. הוא סיפר לי שבכל חייו לא היה בכינרת ולא ראה אותה, ותמיד חשב עליה כבריכה קטנה מוקפת ביער. דבר כזה הוא לא דמיין אפילו. הוא פשוט לא יכל להפסיק למלמל "וואו" עד שנסענו משם (מדובר במישהו שהקשר שלו לטיולים אפסי והוא מטייל בעיקר במחשב). בלי טיולים שנתיים, כמה זמן היה עובר עד שהוא היה מגלה את הכינרת, את רמת הגולן, ואת כל נופי ארץ ישראל?
