טיול לחו"ל

[galהתשושה]

טיול לחו"ל

שלום לכולם, אני משתתפת שקטה בפורום ובנתיים נהנית מניסיונכם הרב ומתמיכתכם באחרים. אני זקוקה כרגע לטיפים. אני חולת פיברומיאלגיה שכוללת רשימת מכולת ארוכה - עיקר הכאבים אצלי זה ראש, עורף, כתפיים, שכמות ולאחרונה בברכיים בנוסף לכאבים קישיון בגפיים וכמובן עייפות נוראית אני בטוחה ששככתי כמה דברים הרי גם הזיכרון גרוע

. הוזמנתי לטיול לחו"ל ל10 ימים! אני מפחדת שאאהרוס לכולם {אנחנו 8},אמנם יש לנו רכב ואני אוכל לנוח ולהשאר באוטו לפעמים. אני לוקחת אלטרולט וכדורים שונים נגד כאבים. אשמח לטיפים עדיין לא נסעתי לחו"ל במצבי הנוכחי. תודה ולילה טוב גל

 

[danidanidin100]

טיפים לנסיעה לחו"ל

גם אני בבעיה דומה של מחויבות לנסיעה לחו"ל במסגרת העבודה לאירופה. אשמח לקבל טיפים מה? איך? והאם בכלל כדאי לנסוע? במקרה שלי - פיברו. המון בריאות, דני

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

השאלה שאתם שואלים אינה קלה למענה

לכל אחד מאיתנו יש את "החבילה שלו", מצד אחד, והמצב היומי של כל אחד מאיתנו משתנה תדירות ללא יכולת צפי, מצד שני. המשמעות היא, שגם אם אתם מרגישים נהדר לפני הטיסה, אין לכם יכולת לנבא איך תהיו במהלכה. אם הנסיעה רחוקה מספיק ליצירת ג'ט-לג, או אם היא בעיתוי שמשבש את ההרגלים שלכם, זה רק מגדיל את הסיכויים לבלגאן. ובכל זאת, פטור בלא כלום - אי אפשר. 1. תרדו מהלחץ של "מה יהיה?" - זה לא יעזור בכלום, מכסימום זה ירע את המצב. 2. כדאי להצטייד בדברים שעוזרים לכם בדרך כלל: תוספי מזון / תרופות. 3. אל תגזימו!! - התנהלו "בקצב פיברו" עם מספיק מנוחות בדרך. קצת הגזמתם היום, וודאו שמחר יהיה נינוח יותר. 4. הקפידו על ארוחות מזינות ו... בזמן!!!. 6 ארוחות קטנות עדיפות על 3 גדולות. (עוגה וקפה זו לא ארוחה מזינה) 5. הקפידו על שינה מוקדמת וטובה (ומספקת כמובן) ונוחו לזמנים קצרים במהלך היום (זו יכולה להיות סתם ישיבה נינוחה על כורסא, או הנחת הראש עם עיניים עצומות על השולחן לרבע שעה, או הרמת רגליים, או אם צריך ואפשר, להיכנס למיטה לנוח או לישון. 6. התרחקו ממריבות ועימותים ומאנשים שמעלים את רמת ה- STRESS שלכם. 7 צמצמו את הזמן בדרכים עד כמה שאפשר. נסיעות נוטות לעייף מאוד, גם אנשים נטולי פיברו. פיספסתי משהו? אני מקווה שלא! שתהיה נסיעה טובה ומהנה.

 

[linar1]

נסעתי עם פיברו' שלי ../images/Emo160.gifכבר

םעמיים ולא היה קל... אבל לא היה גם יותר קשה מאשר זה ביום יום כאן. לפעמים פשוט ויתרתי על טיול מסויים, כי אני לא אוהבת טיול מאורגן - אז איני חייבת לאף אחד כלום. וגם כשהלכתי, אז במקומות שיותר מדי קשה, נשארתי וחיכיתי ... היו גם פעמים בגלל שלא יכולתי להמשיך - אז פשוט הפסקתי וחזרתי למלון. הפעם אני קצת יותר מתכוננת, הדגש על תוספי מזון שמחזקים ומפחתים את עוצמות הכאב, כמו SAM-E(יקר, אבל עוזר לא רע) ונוני. והכי חשוב, לוקחת את גיבוי האנושי

, שיכול להחליף אותי במקומות שאני לא אוכל להצטרף.

 

[UNIVERS1]

אני זוכרת שנסענו לתורכיה...

לפני כמה שנים נסענו לתורכיה והטיול (לא מאורגן) היה כרוך בנסיעות ובהליכות רבות. אני חייבת לומר כי כאשר עומדים אתגרים "טיוליים" בפני בעלי הוא, לשמחתי, שוכח את הכאב ומתמסר לטיול.

 

[אוריתוש ענביתוש]

בעלך!

ממה בעלך בדיוק סובל ולמה הוא לא כותב בעצמו ?

 

[UNIVERS1]

אורית יקרה

בעלי סובל מתסמונת הפיברו' כבר קרוב ל7 שנים. כאן בפורום אני מייצגת אותו ובכך מקבלת תמיכה מרובה לשם ההתמודדות בבית. מאוד חשוב לי להיות מעורבת ולהתעדכן בכל הנוגע למתרחש כאן. בהערכה סימה

 

[dorgad]

פיברו' בחו"ל - "כאילו עצות"

אני כותבת כאילו, כי ברור שכל יציאה לטיול ממושך מהווה עומס נוסף על ההשוטף שאתו מתמודדים. במיוחד אנחנו, הישראלים, רוצים להספיק יותר תמורת כספנו ו/או זמננו. לדעתי, צריך להביא את זה בחשבון, ויחד עם זה לא לוותר על החוויה. כשנוסעים רק עם בן/בת זוג, קל יותר לשלוט בקצב ובמנוחות, אך כשיוצאים בקבוצה, לא תמיד הדבר בשליטה. אני לא בטוחה שהרעיון להישאר לנוח לבד ברכב הוא מעשי. לא מבחינה בטיחותית ולא מבחינת תחושת ההחמצה. אולי בביקורים במוזיאונים אפשר לשבת במסעדה ולחכות שהאחרים יסיימו את הסיורים - אבל זה כבר תלוי במידת הרעב שלך לאמנות ולהיסטוריה. מניסיוני, מה שעושים זה שמוציאים הרבה אנרגיה, נחים רק כשיכולים בלי להפריע לאחרים, ונחים כמה שצריך כשחוזרים הביתה. דור וחוצמזה, עושים את השאר כמו בארץ: מקפידים על משטר מים (השנה גם אירופה חמה מאוד), וממשיכים עם התרופות כרגיל.

 

[galהתשושה]

תודה על העצות...

אכן להשארותי באוטו תהייה תחושה של החמצה, אני מקווה שזה לא יקרה הרבה. ויוניברס הזכירה לי שגם אני,כמו בעלה, בטיולים שוכחת את מכאובי, אבל כאן בארץ זה רק ליום אחד שאחריו אני זקוקה למספר ימי התאוששות. שוב תודה לכם. גל

 

[UNIVERS1]

גל יקרה, טיול נעים ומוצלח!

תפיקי את המירב מהטיול וממה שאת יכולה למצות. בהערכה ואהבה סימה

 

[danidanidin100]

מנוחה בעבודה?

הבעיה היא שאינני יוצא לטיול אלא לעבודה. מכוון שהיוצאים איתי הם "שותפים" לעבודה ולא הקרובים שיכולים לשדר אמפטיה. והלחץ, גם הוא לא יקטן בימים הראשונים אלא יגדל. ובכלל, הצורך במקרים כאלה הוא להראות ולשדר הצלחה כלפי חוץ רק מלחיץ. וכבר היה מי שאמר כי "אנו חיים בחברה ששמה דגש על מה שאנו עושים יותר מאשר על מי אנו" (מתוך האתר המצורף). כפי שהרבה מאיתנו יודעים, לעיתים קרובות, הקידום האישי בעבודה נקבע לא פעם על ידי "פעילויות" מסוג זה. בנוסף, מעולם לא אהבתי לטוס. גורם שגם הוא לא מוסיף. בכל מקרה תודה על הטיפים שהוצעו ואני מקווה לטוב. המון הריאות, דני

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

דני, בעבודה יודעים שאתה חולה?

 

[galהתשושה]

להית, לכולם ותודה על התמיכה

אני מניחה שהכל יהייה בסדר. רק שלא יכאבו הבירכיים עם השאר אני מקווה שאסתדר. זהו הלילה אני נוסעת. שוב תודה גל

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

צאי לשלום וחיזרי בשלום!!

שתהיה נסיעה טובה - תבלי!!

 

[UNIVERS1]

כתבי איך היה כשתשובי...

 

[danidanidin100]

לנאוה, את הולכת בכיוון הנכון.

שלילי וחיובי. הם יודעים אך גם לא מבינים את הבעיה מאחר וכמו רבים אחרים החולים בפיברו', אני "לא נראה חולה", ואני משתדל לתפקד כרגיל. דני

 

[נאוה פרנס, נטורופתית]

זו הטעות שאתה ורבים אחרים עושים

אל תטעה, גם אני הייתי "שם". הם לא יבינו אם לא תגיד, תסביר. בשנה האחרונה אני מסבירה לכולם. משתמשת בתחושות הקשות שלהם כדוגמא. ואז אומרת להם: אז ככה אני מרגישה כל הזמן.... הפיברומיאלגיה (גם התשישות) הן החברות הצמודות שלנו. חשוב שיידעו בעבודה שאתה חייב לתפקד בקצב אחר, וזקוק להפוגות. אם בזמנים האחרים אתה מספק את הסחורה - לא תאבד את מקום העבודה. לפעמים, דווקא בגלל המגבלות שלנו, אנחנו מבריקים ב- 5 דקות התהילה שלנו. זה צריך לבוא ממקום מאוד אנושי. לא מרחבמים עצמיים, ולא בהתרסה. מה דעתך? נסה אולי לבטא את הדברים במכתב (לאו דוקא מכתב למסירה) - תרגיל. ספר לאחראי עליך על מצבך. תארך לו את התחושות, את התיסכול, את הרצון העז שלך לתפקד כמו כולם. שתף אותו ברגעים בהם גופך בוגד בך - העבר לו את התחושה של זה. חפש דימויים מחיי אנשים בריאים כדי לתאר מצבים. שתף אותו בחרדה שלך מפני קריסה באמצע או לאחר תום המסע. דסקס איתו פתרונות אפשריים. מויתור על הנסיעה, דרך סדר יום מתון יותר ועד לשבוע חופש לאחר שובך. אם הוא בנאדם (כי יש גם מניאקים

) אני בטוחה שהפתרון יימצא. כמובן, שאם צריך לדלג סמכות כדי למצוא את האדם המתאים - לך לבוס של האחראי עליך. חשוב שיהיה מישהו בעל סמכות שיהיה בצד שלך...

 

[dorgad]

אני דווקא מאוד מבינה את חששותיו של

דני בעניין השיתוף בעבודה. לי לקח כמה שנים לפני ששיתפתי, ועשיתי זאת רק לאחר שהייתי משוכנעת שהם מכירים ביכולותיי ובתרומתי, ורק כשהייתי במצב שבו לא יכולתי להמשיך לא לשתף. גם כששיתפתי - לא כולם ממש פתוחים להבין ןלקבל הכול, אם כי יש שמבינים ומסייעים. דור

 

[danidanidin100]

אני "מתפרנס" בסביבה מאד תחרותית.

אין לי צורך, למזלי, בוס ישיר ואני די חפשי בזמני. ויכול לתמרן עם הזמן כמעט באופן מלא. שלא כמו רבים אחרים, אין לי צורך להדפיס כרטיס נוכחות. אך יש ברקע את ה"מערכת". ההוכחה לתרומתך למערכת היא התפוקות שאתה מראה (שבסופו של דבר מתבטאות בחדשנות ו-"כסף למערכת"). על כן, אתה חייב כל הזמן להוכיח למערכת שאתה טוב מספיק ביכולותיך ובתרומתך. מזלי שאני עובד בעבודה שאני גם מוצא בה עניין ואתגר מאחר וכל הזמן יש בה חדשנות. זה כמו למצוא ספר טוב לקריאה לפחות פעם בשבוע. אין מה לעשות, בעבודה כזו, תוצאות טובות מביאות לקידום. כחלק מזה גם הנסיעות לחו"ל בכדי להוכיח למערכת שאתה אכן מספיק טוב. הבעיה היא השחיקה וצריך ללמוד להסתדר עם זה במינימום "נזק" עצמי. כל טוב ותודה על הטיפים לנסיעה לחו"ל וההתייחסות שלכן/ם. אדפיס ואשמור אותם. דני

 

[dorgad]

דנידין, ../images/Emo50.gif נסיעת-העבודה