ואני טיילתי לבד במזרח
9 חודשים בהודו, אנידונזיה, סינגפור, אוסטרליה וניו-זילנד. באוסטליה וניו-זילנד התחברתי עם בחורה הולנדית, כך שהלבד הפך למשהו אחר לגמרי... אבל באופן כללי (ובעיקר באינדונזיה) זו הייתה חוויה נפלאה. פגשתי המון אנשים שונים, הגעתי למסיבה של מורים לאנגלית בעיר באנדונג בזכות אחד ששכן באכסניה שלי. טיילתי 3 ימים בהרים עם בחור סקוטי, 6 ימים של שיוטים ואוטובוסים עם 2 חבורות מניו-זילנד, 2 בחורים מהולנד ואחד מאנגליה, וכן הלאה. במדינה בה אין כמעט מטיילים ישראלים ההתחברות עם מטיילים אחרים קלה בהרבה, והם כאלה - לא מחפשים את בני ארצם אלא כל מי שנחמד. זה היה שונה ומעולה !!! וכשחזרתי להודו טיילתי עם בחור אחד, הצטרפו אלינו 2 בנות, עוד מישהו שטייל לבד, עוד 2 חברה שהיו עם אופנוע, עוד בחורה ובן הדוד שלה - כולם ישראלים. היינו בסופו של דבר חבורה של 12 איש שעשו יחד דברים מאוד לא שיגרתיים. פשוט מצאנו אחד את השני, וכולנו היינו בענין של לצאת מהשיגרה, וכך הגענו לטרק שהוא בעצם מקום עליה לרגל של מקומיים לאחד מיובליו של הגנגס. מהנסיון שלי (3 טיולים בני 6 חודשים ומעלה) - לבד מגיעים הכי רחוק.