"טיול בכיתה"

[happy31]

"טיול בכיתה"

היי
בני הלומד בכיתה ב מתקשה מאוד לשבת בכיתה (מאובחן) יש לו 3 אפשרויות להטענה מחדש:
לשטוף פנים
פינת שקט
מחברת כיף-ציורים
חידוד עפרונות
האם אתם יכולים להמליץ לי על עוד אפשרויות שהוא יכול לעשות בישיבה ליד השולחן במקום לטייל בכיתה ולתת חיבוקים לילדים במהלך השיעור
תודה

 

[05 מיכל]

אין לי רעיונות, אבל

היי,
אין לי רעיונות, אבל אני מרגישה הזדהות עצומה עם הילד ותחושה פיזית של סבל מהצורך להחזיק את עצמו במקום בכוח, להילחם עם עצמו עוד דקה ועוד דקה עד סוף השיעור, ואז בשיעור הבא שוב להילחם עם כל דקה בנפרד, ובשיעור שאחריו, שוב ושוב בכל יום מחדש.
איזו תועלת אפשר בכלל להפיק ככה מיום לימודים?!
ולא רק זה, אלא שסביבו הוא רואה המון ילדים שעוסקים בפעילות שמצופה מהם (כלומר לימודים), ולא מתמודדים עם כל התיק הזה, ומי מקבל את המחמאות? הם כמובן. לא הילד שלך, שכל שנייה שהוא מחזיק את עצמו על הכיסא היא מאבק הירואי. כמו שאת בוודאי מבינה, זה מחזיר אותי לשנים קשות שלי עצמי. (ואני כבר הרבה שנים אחרי - אני בת 55.)
האם הילד מקבל טיפול?

 

[happy31]

מלחמה יומיומית

אני ובעלי קיבלנו החלטה לגדלו ללא טיפול תרופתי...

 

[05 מיכל]

מקווה שבדקתם את כל ההיבטים

אני מקווה שלפני קבלת ההחלטה בדקתם את כל ההשפעות של אי-מתן-תרופות, לטווח ארוך ולטווח קצר.
אני לא יודעת מהם השיקולים שלכם, אבל אני מקווה שאתם מודעים לכך שההחלטה כזט עלולה לגרום לילד סבל לא מועט ופגיעה רצינית בדימוי העצמי. אני מקווה שאתם דואגים למצוא דרכים חלופיות למנוע את הנזקים האלה.

 

[happy31]

ורטלין לא יפגע לי בילד? אין אף מחקר לטווח הארוך

שבדק מה קרה לילדים (שהיום הם מבוגרים) שקיבלו רטלין .
רטלין תרופת הקסם....אני מעדיפה כרגע לעבוד קשה קשה ולנסות לגדלו ללא רטלין (כן אני יודעת שלו קשה הרבה יותר אבל אנחנו לא מוותרים ומנסים הכל לפני )...הרי שברגע שפג ההשפעה של התרופההילד חוזר להתנהגותו הרגילה...אני מנסה לעבוד על ההתנהגות ללא רטלין(קוראת את הספר רטלין אינו התשובה)...מקווה שאצליח ככה אני מאמינה...אנחנו כרגע בהדרכת הורים פרטנית אצל פסיכולוגית שמתמקצעת בקשב וריכוז...הולכת להדרכה קבוצתית ...התחלנו ביופידבק ...ההתנהלות\חינוך בבית משתנה לאט לאט ועוד.
במידה וניסיתי את כל האפשרויות וכלום לא יעזור יכול להיות שאשקול כן לתת..כרגע אנחנו בתחילת התהליך

 

[05 מיכל]

יש מחקרים ארוכי טווח

לצערי אני לא יודעת להפנות אותך למחקרים ספציפיים, אבל יש מחקרחם ארוכי טווח.
אני בטוחה שיש בפורום אנשים שיידעו להפנות אותך אם תרצי. שמעתי על כך בעבר הרצאה או שתיים, וראיתי גרפים של ממצאים.
הממצאים בתמצית: הילדים שזקוקים לרטלין ולא מקבלים אותו נמצאים בסיכון מוגבר לבעיות של התמכרויות, הפרעות אכילה והסתבכות עם החוק, ורבים מהם סובלים מהפרעות חרדה ודיכאון.
המסקנה שלי מכל מה ששמעתי בנושא הייתה שהרבה יותר מפחיד למנוע רטלין מילד שזקוק לו מאשר לתת רטלין לילד שאינו זקוק לו.
אגב, בעבר השתתף בפורום יועץ שסיפר שהוא עצמו לא משתמש ברטלין כי הוא מצא לעצמו פתרונות אחרים; המלצתו להורים הייתה לא למשוך זמן עד שמוצאים את הפתרונות האחרים, כי כל שבוע של תסכול הוא נזק לילד. הוא המליץ להתחיל מרטלין, ובמקביל לחפש עוד פתרונות, וכשיימצאו - אז להפסיק את הרטלין.
אני מאחלת לכם ולילדכם הצלחה רבה בכל דרך שתבחרו.

 

[yuliyuli1]

יש מחקרים לאורך 60 שנה

וזו אחת התרופות היותר נחקרות.
המחקרים מראים שמי שניזוק הוא דווקא בעלי הפרעת הקשב שלא קיבלו ריטלין בילדותם.

 

[ציפי קוברינסקי]

ריטלין זו תרופה, לא סוכריות

אני בהחלט מבינה שאת לא ממהרת לתת לילד ריטלין ומעדיפה להשקיע אנרגיה ומאמץ לנסות בלי.
גם אני נהגתי כך. היום, במבט לאחור, (הוא בן 22) אני לא בטוחה שההחלטה הזו לא פגעה בבני.
היום אני חושבת שיכולתי למנוע ממנו הרבה תסכולים ושפגעו בדימוי העצמי והיה לזה מחיר.
ההחלטה אינה פשוטה, וצריך לשים על כף המאזניים את המחיר שהילד משלם אם הוא מקבל ריטלין או לא, ועד כמה איכות החיים שלו נפגעת.
אני מסירה את הכובע בפנייך על ההשקעה המרובה שלך, ועל האחריות שאת לוקחת על התהליך,

 

[happy31]

באיזה גיל נתת לבנך טיפול תרופתי

היי
הרבה אנשים אומרים לי גם אנחנו היינו במקום שלך וניסינו הכל...אבל רק הטיפול התרופתי עזר (יכול להיות שהם צודקים)....אבל אני חייבת להיות שלמה עם עצמי שניסיתי הכל לפני מתן התרופה...אחת הדילמות העיקריות שלי היא שילדי בן 7 מתחת לאחוזון 3 רזה מאוד ונמוך מאוד נראה כמו ילד בטרום חובה...וזה היה נושא רגיש כיוון שסבל מהצקותוזה מאוד השפיע עליו...לכן טופל בתראפיה ביצירה וזה באמת עזר זה כבר לא נושא מרכזי בחייו...הוא הפסיק לדבר על זה(בעבר לא היה יום שלא היה מדבר על הנושא).
אנחנו מגיל 4 במעקב אצל אנדוקרינולוג ובגיל 5 התחלנו הורמון גדילה במשך שנה וההורמון לא השפיע אז הפסקנו ... וידוע כי רטלין מעקב גדילה אז מה אני יכולה לעשות?

 

[ציפי קוברינסקי]

ההשלמה עם עצמך היא מפתח להצלחה

מהנסיון הקצר שלך עם ריטלין את כבר יודעת שזה לא פשוט ולפעמים לוקח זמן להתאים את סוג התרופה והמינון לא תמיד הילדים משתפים פעולה ולכן אם אין ההורים לא שלמים עם עצמם זה נידון לכישלון. מנסיוני המקצועי, גם ילד נמוך מחבריו יכול להיות מושפע מזה בדימוי העצמי אני לא רופאה ואני מציעה לך להתייעץ עם רופא מומחה להפרעות קשב לגבי נושא הגדילה לשאלתך: האמת שלא נתתי לבני ריטלין, זה המורה לנהיגה ששאל אותו אם הוא לא מאלה שלוקחים ריטלין והוא כבר דאג לכך בעצמו... כשצפיתי בו בתקופת הבגרויות, עם הריטלין, היכתי על חטא היום הוא לוקח קונצרטה בימים שהוא מרגיש צורך

 

[yuliyuli1]

קודם כל אתם יכולים לנסות סטרטרה

שבניגוד לריטלין לא פוגעת בתיאבון.(זו תרופה ל ADHD שלא ממשפחת הריטלין)
אגב ריטלין לא באמת פוגע בגדילה (לכל היותר בס"מ אחד בטטוח ארוך), אבל אני יכולה להבין את החששות לאור האחוזון הנמוך כי התרופה כן פוגעת בתיאבון.

 

[happy31]

את כותבת מילים שקשה להתעלם

אין לך מושג כמה קשה לי אני יום יום חושבת על זה(פתרון) חושבת על ההתמודדות שלו בכיתה שהיא לא קלה בכלל ,רוצה שיהיה לו רק טוב וקל ולא יודעת מה הדרך הנכונה.
...אני לא יודעת אם ההחלטה הזאת (לא לתת) היא ההחלטה הנכונה...אני מאוד מאוד מפחדת...וכאן אני רותה לשתף שבחופשת סוכות עשינו ניסיון והוא קיבל את התרופה - מחלחמת עולם בשביל לתת לו הוא לא הסכים בשום פנים ואופן,
היו לו טיקים נוראיים ,סוג של גמגום שהוא כעס על עצמו שנתקע לו הדיבור ,היה רגשי בצורה מוגזמת נזכר בדברים שקרו לפני שנים שהעליבו אותו..לא הפסיק לדבר...אבל כן הוא יכל לשבת 3 שעות ברצף ולעשות שיעורים,סוף ההשפעה היו לא כאבי ראש בטן ובחילות

 

[05 מיכל]

חלילה, לא למצב כזה הוא צריך להגיע!

זה לא המחיר שהוא צריך לשלם בשביל לשבת ברצף 3 שעות.
אני לא יודעת אם מה שחוויתם זה השפעה שעוברת אחרי הסתגלות - או שיש בעיה עם ההתאמה של הסוג והמינון שהוא קיבל. (ההתאמה של סוג ומינון יכולה להצריך תהליך של ניסוי וטעייה.) ואם אחרי הסתגלות והתאמה יהיו תופעות כאלה חלילה - אז ברור שהטיפול הזה לא מתאים לו.
התרופה צריכה לשפר את איכות החיים שלו ולאפשר לו לממש את עצמו יותר טוב, לא לגרום לו מצוקה קשה.
אמנם השאלה לא הופנתה אלי - אבל אספר לך מתי עשיתי את הסוויץ' בהתייחסות והתחלתי לתת רטלין: הילד שלי היה בכיתה ג. יום אחד הוא שכב על הרצפה בבית, בכה ואמר לי: "אמא, את לא מבינה. אני לא יכול ללכת לשם (=לבית הספר). השנה ממש החלטתי להיות ילד טוב, ואני פשוט לא מצליח."
אז הבנתי שהמצב מדרדר את הדימוי העצמי שלו, ואמרתי לעצמי: נכון שאולי בעוד 50 שנה מישהו יגלה שיש לרטלין איזשהו נזק, אבל לילד נגרם נזק ודאי עכשיו לנגד עיניי, אז עדיף למנוע נזק ודאי מאשר נזק שהוא בספק ולא ידוע אם קיים בכלל.

 

[05 מיכל]

המשך

אחרי כמה שבועות שאלתי אותו איך התרופה משפיעה עליו, והוא הסביר כך:
כשאני עם התרופה, אם אני רוצה לא לפטפט - אז אני יכול.
***
תראי, אני חושבת שצריך לשקול היטב לפני שנותנים רטלין, ואת עושה את זה.
טוב מאוד שאת עושה את זה - אבל חשוב שיהיו לך נתונים נכונים.
למשל, העניין הזה של עיכוב בגדילה - הוא לא בדיוק נכון. כלומר הוא יכול להיות נכון במידה מסוימת בגלל הירידה בתיאבון, אם לא משלימים את הארוחות החסרות בשעות אחרות. ובמקרה שלכם זה באמת שיקול חשוב. אבל בניגוד למה שחשבו פעם - הרטלין כשלעצמו לא מעכב את הגדילה.
ושוב - בהצלחה!

 

[ציפי קוברינסקי]

עשיתי לייק ויצאו סימני שאלה..

 

[ציפי קוברינסקי]

??

מיכל את כל כך צודקת

 

[imale35]

לא לתת - החלטה קשה?..

אני מסכימה איתך ציפי.
צריך להשוות את האיכות חיים שילד מקבל מול הקשיים והתסכולים שיש לו ולא להתעסק בעובדה אם זה כדור או לא כדור, תרופה או לא תרופה.
גם אצלי זה התחיל בטיפולים למיניהם... הכחשות... הוצאות כספיות על הטיפולים האלה... רגשי אשמה שאין כמוהם...
החלטה לתת אינה פשוטה וקשה.
אבל! החלטה לתת קשה לא פחות. זו החלטה שאני כהורה שקבלה אותה עוברת גיהנום בכל יום מחדש:
ולא רק זה. אני חייה את ההחלטה הזו בכל בוקר כאשר שני ילדיי לוקחים את הכדור לפני שיוצאים מהבית.
שאילה האם זה הדבר הנכון נשארת בראשי 24/7. הפחד (למרות שלמדתי את הנושא בצורה כל כך יסודית) מתופעות לוואי.
והתאמת מינון... זה פשוט סיוט... לעשות ניסיונות על ילדיי.
אבל אני רואה את הבת שלי בכיתה ב' - מאושרת!!!! מאושרת!!! שהיא הולכת לבית הספר ושם היא מלכה!!! ילדה מקסימה ונהדרת שגם מצליחה
לעבוד בכיתה גם השתפרה בלימודים ,פעםהייתה מסרבת אפילו לדבר על הבית ספר עד שהתחלנו לתת לה כדור.
אני רואה את הבן שלי בכיתה ה. מחונן, חברותי, מוביל אחריו חברים, משתטף בכל הפעילויות האפשריות בבית הספר . ילד שעד הכדור היה מופנם והתפרק בבית בכל יום!.
מה שאני מנסה להגיד שהקושי וההתמודדות באים בגלים ולא עוזבים אותי כאמא.

 

[ציפי קוברינסקי]

הקושי בא בגלים

ללא ספק ההחלטה קשה, לכאן או לכאןכהורים, היינו שמחים לקבל מתכון מדוייק למה שנכון או לא נכון אם היה מתכון כזה, היינו שלמים עם הדרך ולא שרויים באי וודאות לצערי אין מתכון כזה, כל ילד שונה, לכל אחד מנגנוני התמודדות שונים ותגובות שונות לתרופות ולקשיים. יש מושג בפסיכולוגיה שנקרא: ״הורה טוב דיו״: אין הורה מושלם אבל יש הורה שעושה כמיטב יכולתו. עלינו להשלים עם כך שאיננו מושלמים, אבל לילד שלנו אין הורה טוב יותר מאתנו

 

[אסתר המלכה4]

לא באה לשכנע אותך לתת לילד ריטלין

אבל מאד מאד מקווה שהניסויים שלכם לא יעלו לכם ביוקר.....בתור אמא שנותנת לילד שלה (בשמחה רבה) בבוקר את הכדוראני יכולה לספר לך שהשמונה שעות האלו שהוא תחת השפעת הריטליןהן השמונה שעות השמחות, המספקות, המקדמות, והחוויתיות שלו במהלך היום.מילד דחוי, מופרע, חסר ביטחון עצמי, ה״דפוק של הכיתה״הוא הפך להיות הילד הנערץ, החרוץ, השמח, החברותי ועוד ועוד....אני יכולה לומר שכל בוקר שאני נותנת לילד את הכדוראני מודה לה׳ על הנס הקטן הזה שהכניס לעולמינו.יש בכיתתו של בני עוד ילד, שהוריו עדיין עושים עליו את הניסויים הללו, מתעקשים שלא לתת לואת הריטלין והולכים איתו מיועץ ליועץ מפסיכולוג למאמן, אבל כלום לא עוזר....והכל מדעות קדומות.שוב, אסיים ואומרשלא באתי לשכנע, אני לא מקבלת אחוזים.אבל אותנו זה היציל!!אנחנו מרגישים שקיבלנו את הילד החייכן, החכם והמקסים שלנו חזרה!

 

[רונן לין]

רוצה להיות בטוח שלקחתם הכל בחשבון

מאחל לכם בהצלחה !! מאחל לילד בהצלחה !! מאחל למורים בהצלחה !!
מאחר ואני לא מכיר את הילד.., השאלה האם לקחתם כאפשרות גם את הקשיים הלוא פשוטים שהוא עשוי לפגוש בעתיד, האם נלקחו בחשבון גם התסכולים שהוא עשוי לצבור כשיפגש עם חומר לימודי ההולך ונהייה קשה ומורכב עם השנים, האם דיברתם וסיכמתם עם הצוות החינוכי והם משתפים איתכם פעולה וכולכם "מדברים באותה השפה"..., כאמור - אל תנעלו את עצמכם רק על אמת אחת ותשאירו מקום לבחינה ולהתלבטות במידה והדרים לא מתנהלים כמו שאתם רוצים...