טיוטה ראשונה

טיוטה ראשונה

קטנטנה [(שהיא כבר לא) שלי]
אני לא שולחת לך כלום כי אני כל כך אוהבת אותך ולא רוצה לפגוע בך
ואני רוצה לומר, לצעוק, למישהו, לא לך, עליך אני רוצה לגונן, שרק יהיה לך טוב ושלא תדעי צער לעולם לעולם לעולם, שזין על העולם הזה שבו אהבה זה לא מספיק, שזין שלא הצלחתי שיהיה לי מספיק, שמשהו הרגיש לי מהותי כל כך שלא יכולתי להכיל את החוסר שלו, זין על זה, אני כל כך אוהבת אותך. אני מתאפקת לא לבכות עכשיו. אני רוצה לומר שניסיתי, לא כדי שתסלחי לי אלא כדי שתדעי שרציתי, כדי שתדעי שמישהי רצתה אותך ככה ואהבה אותך ככה, שהיית רצויה, שנפתחת וזה עשה טוב, זה היה טוב, שיצרת את הקרבה הזאת, שזה משהו שלא כל אחד יכול לעשות ובטח לא כל אחד עם בית דפוק. ושאת אחד האנשים שאני הכי מעריכה בעולם, מחילה מן הפמיניסטיות וגו', אחת הנשים - את אישה מדהימה, קטנטנה, את אשת חייל ולא במובן השוביניסטי הדוחה של המילה, את יודעת לאהוב ולתת ולהסביר ולהבין ולעשות כל כך טוב למי שמולך.
אני נורא מקוה שבסופו של דבר מה שתקחי מהקשר הזה לא יהיו רגשות רעים של פגיעה והרגשה שאת מטומטמת אלא הרגשה שאת מדהימה, שנתת מכל הלב שלך, שניסית, שיכולת, ושלא תמיד שני אנשים מתאימים גם אם אוהבים, לא תמיד הדברים האלה עובדים ברגע מסויים בזמן, גם אם רוצים נורא. ושהצער שלי הוא נורא גדול על זה שזה לא עבד כי רציתי, כי היתה שם אהבה גדולה, קטנטנה.
ואני מניחה לך בדיוק מהסיבה הזאת. מהאהבה הגדולה שלי אליך. מניחה לך וכותבת טיוטות.
 
מרגש, עצוב, הלוואי ולי היו כותבים משהו כזה.

סחתיין על ההבנה המלאה והיכולת לתת לה ללכת.
 
-

(בא לי לשאול אם את בטוחה שהבנת מה כתבתי, או אם לא הייתי מובנת, ואיך את לא חושבת שאני חלאת המין האנושי ששברתי לה את הלב, כי ככה אני מרגישה לגבי עצמי כרגע, הייתי מספיק בשבילה אבל היא לא היתה מספיק בשבילי, זו הרגשה נוראית להפיק מעצמי את המילים האלה בכלל על אהבה כל כך גדולה, זו הרגשה נוראית שהיא די יודעת שזה המצב, ואיך זה מסתדר עם כמות האהבה, והעולם הזה לא פייר בכלל, ואני רק דואגת לה כל היום ורוצה לשאול מה שלומה אבל אסור לי כי אני הרי הגורם לכל זה ואני פשוט מקוה כל כך שהיא בסדר...)
(ועם זאת,
תודה...)
 
תראי,

עקרונית- אני בצד שלה, אבל זה עניין אינדיבידואלי.
לא יודעת עד כמה פגעת בה,
אבל העובדה שיש לך את היכולת לוותר על האגו ולאמר ״בואנה, יצאתי על הפנים ואני רוצה לאמר לה את זה״, היא לא מובנת מאליה.
 
גם אני תמיד הייתי בצד שלה, עד עכשיו

זה מה שהכי הורג אותי

השאלה היא מה הייתי אמורה לעשות? להשאר במקום שלא שלם לי? היא זו שנפרדה ממני (ובצדק) בגלל הספקות שלי, לא משנה מה הם היו בדיוק - שכמה שניסיתי לא הצלחתי להתעלם מהם.
 
לשחרר.

זה הכי מוערך והכי הגיוני.
וזה בסדר, הלו,
אהבה לא מחפה על אינספור פערים.
אל תרגישי כ״כ רע עם עצמך.
 
אהבתי את השרשור קבוצתמיכה


וברצינות, את מקסימה, ותודה כולכן על התגובות (אני צריכה את זה עכשיו...)
 
שוני מהותי בין שני אנשים

יש דברים שאת צריכה ביום יום, שחשובים לך בקטע מהותי שיהיו למי שהכי קרוב אליך, שלא הצלחתי להתגבר על החוסר שלהם... אז אולי זו לא היתה אהבה מספיק גדולה? אני לא יודעת איך להגדיר את הדברים האלה. אהבה גדולה היתה שם. משהו אחר היה חסר.
 
אין מילים לתאר כמה...

עדיין קשה...
אומרים שככה זה, אבל איכשהו אמירות כאלה לא עוזרות לזה...
רק הזמן, אם בכלל
 

PinkyRaSta

New member
מזדהה,

מהצד השני. אולי, כנראה.


אתן בקשר כלשהו או בכלל לא?
 

noky87

New member


מצער שזה ככה...
תמיד חולמים על אהבה גדולה שתמלא אותנו ובטוחים שכשתבוא, שום דבר לא יעצור בעדה להרקיע לשחקים.
לצערינו, לפעמים יש פאק קטן שיכול פשוט לקשור את הרגליים. לא משנה כמה גדולה האהבה, לא ניתן להתקדם.

לפעמים ניתן לעבוד על זה או שהאהבה כ"כ גדולה עד כדי כך שהיא מכפרת על כל הפאקים שבדרך
ולפעמים פשוט אין לנו מספיק כלים שנוכל לשנות את המצב.
בכל מקרה, אל תאשימי את עצמך... במיוחד לאחר שניסית שוב ושוב לשפר את המצב.
יש דברים שהם לא בשליטתנו.
שיהיה לך המון הצלחה בכל אשר תחליטי
 
למעלה