משהו שכתבתי בנושא היחס לקלפים
היחס לקלפים במציאות היומיומית והרגילה, חפיסת הקלפים היא אוסף של פיסות קרטון צבעוניות, שיוצרו בבית דפוס ונמכרו בחנות. אולם במציאות של מרחב הקריאה הקלפים הם עצמים סמליים בעלי משמעות עמוקה, והם יכולים לפתוח לנו שער לחוויות ולתובנות שישנו את חיינו. חפיסת הקלפים עצמה משקפת אפוא את המעבר בין שני סוגי המציאות. אולם בעוד שאנו נכנסים למרחב הקריאה ויוצאים ממנו חזרה למציאות הרגילה, חפיסת הקלפים ממשיכה להיות שייכת למרחב הקריאה ומייצגת אותו גם כאשר אנו נמצאים במציאות היומיומית. פירוש הדבר הוא שכדאי לשים לב לשני עניינים חשובים: ראשית, האופן שבו אנו יוצרים לראשונה קשר עם הקלפים אחרי שפתחנו את החפיסה שלהם, ושנית, היחס לקלפים ואופן השמירה שלהם בין קריאה אחת לאחרת. חפיסת קלפים חדשה מגיעה בדרך כלל באריזת קרטון סגורה ובציפוי של צלופן. במצב זה, הקלפים הם עדיין מוצר תעשייתי ומסחרי. אולם מרגע שאנו פותחים את החפיסה שלנו ויוצרים איתה מגע ראשוני, הם הופכים להיות הקלפים "שלנו", ומתחילים לייצג עבורנו את מרחב הקריאה. כדאי אפוא לבצע את הפתיחה הראשונית של החפיסה לא באופן סתמי אלא כמין טקס קטן, שנערוך במקום שקט ומבודד. את המקום והזמן אפשר להכין כפי שאנו מכינים את מרחב הקריאה – כלומר לשבת זמן מסויים במצב של רגיעה וריכוז, ואולי להדליק נר או קטורת. לאחר מכן אפשר לפתוח את החפיסה, להוציא את הקלפים ולהעביר אותם בידנו בזה אחר זה כדי לחוש אותם. כדאי להתבונן בפרטי הציורים שלהם כדי להתרגל אליהם ולהתיידד איתם, אולם עדיף שלא לערוך מייד פריסה על שאלה מסויימת. כפי שקורה ביחסים בין אישיים, גם עם חפיסת הקלפים אנו עוברים תהליך של היכרות ויצירה הדרגתית של קשר. במשך הזמן אנו מתרגלים לנוכחות הפיזית של הקלפים בעוד שהם סופגים את המגע שלנו, את טביעות האצבעות ואת זיעת היד. בתהליך זה הם הופכים ממוצר תעשייתי אחיד ואנונימי למשהו אישי המחובר אלינו בצורה אינטימית. התהליך הזה אינו נגמר אף פעם: יש עוצמה מיוחדת לקריאה בחפיסת קלפים שמלווה אותנו במשך שנים רבות. אולם בימים ובשבועות הראשונים, כדאי להשקיע קצת מאמץ בהעמקת הקשר הפיזי והסמלי עם חפיסת הקלפים שלנו. יש קוראים שמבצעים טקס טיהור לקלפים, למשל בהעברה שלהם דרך עשן של קטורת או עלי מרווה יבשים. אחרים נוהגים לשבת כמה פעמים עם הקלפים, וליצור מגע בין כל אחד מהם לגופם. יש גם שמעדיפים ליצור את הקשר הראשוני עם הקלפים שלהם בעירום, המייצג חשיפה וקשר ישיר ללא מחסומים וגבולות. בשלב הבא כדאי להפריד לגמרי את הקלפים מאריזת הקרטון המקורית שלהם ומתוספות אחרות, כמו החוברת הקטנה המצורפת בדרך כלל לחפיסות, שאותן כדאי לשמור בנפרד. ברוב החפיסות יש עוד שני קלפים "מדומים" הנושאים עליהם, למשל, רשימה של חפיסות אחרות שהודפסו באותו בית הוצאה. הסיבה לכך היא שבחפיסה התקנית יש 78 קלפים, אולם נוח יותר להתקין לוחות דפוס למספר עגול של 80 קלפים, והוצאות הקלפים מנצלות באופן כזה את השניים המיותרים. את שני הקלפים הנוספים כדאי להפריד גם כן מהחפיסה. הסיבה לכך היא שהאריזה המקורית עדיין מקנה לקלפים אופי של מוצר תעשייתי, בעוד שאנו מעוניינים להפוך אותם למעין "חפץ מקודש" המייצג את מרחב הקריאה האישי והייחודי שלנו. במקום אריזת הקרטון המקורית והתוספות הנלוות, כדאי לעטוף את חפיסת הקלפים המשמשים אותנו לקריאה בפיסת בד מלבנית או בשקית בד שאותה מניחים בתוך קופסה. בדרך כלל רצוי שהקופסה והבד יהיו עשויים מחומרים צמחיים (עץ או לבד), ולא מפלסטיק (מלאכותי מדי) או מעור של חיה (קשור במוות ובניצול). אפשר לקנות קופסה בגודל מתאים, או לעשות אותה בעצמנו. על הקופסה יכולים להופיע סמלים מיסטיים או עיטורים, ובכל מקרה לא משהו שנראה לנו מנוגד ברוחו לאווירה הרצויה של קריאה בקלפים, כמו למשל סמל מסחרי של תאגיד תעשייתי. כדאי גם להקפיד על הצבעים של הבד ושל הקופסה - למשל, כחול כהה או סגול מעבירים תחושה שלווה ורוחנית, בעוד שצבע אדום חזק, לדוגמה, עלול להיות תוקפני מדי עבור רוב האנשים. בעניין זה כדאי להתייחס לשפת הסמלים והצבעים של קלפי הטארוט. כדאי להעיר עוד שלכל הדברים הנאמרים כאן, גם לגבי מרחב הקריאה וגם לאופן הפתיחה והשמירה של הקלפים, כדאי להתייחס רק כהמלצה וכיוון כללי. בסופו של דבר, כל קוראת וקורא אמורים לגבש לעצמם את ההתייחסות האישית שלהם, ואת סגנון השמירה של הקלפים שמדבר אליהם. עם זאת, בגלל המעבר בין שתי תפיסות המציאות, כדאי לתת ביטוי כלשהו לגבול שבין מרחב הקריאה למציאות היומיומית. במלים אחרות, אולי לא צריך להתייחס לקלפים שלנו בחרדת קודש, אולם כדאי בכל זאת להקפיד על יחס מכובד כלפיהם, ועל דרך התייחסות שמבדילה אותם ממציאות החולין היומיומית.
