טו' בשבט...
בס"ד אכילת פירות בט''ו בשבט הוא מנהג ותיק וחביב מאד אלא שלעתים עלולים להשתרבב לתוך הפירות הטעימים כמה אורחים לא קרואים – תולעים, ג'וקים, תיקנים, כינמות ואפילו זבוב מזדמן שהלך לאבוד בקרבי הפרי הדביק. זאת לא רק בעיה אסטטית. אכילת חרק עסיסי היא איסור מהתורה. לעיסת ג'וק כמוה כלעיסת נתח חזיר. הפתרון היחיד מפני הפיכת טקס אכילת הפירות לקרנבל של שרצים ורמשים הוא להצטייד מראש בהרבה סבלנות, רכוז וידע. רק כך תצליחו לצוד את התולעת לפני שהתולעת תצוד אתכם. פירות הדר: ''כנימות מגן'' הוא הכנוי ליצור זערורי (בערך בגודל הנקודה שבסוף המשפט הזה) האוהבות לקנן על הקליפה החצונית של פירות הדר. הכנימות הנראות כנקודות לכלוך שדבקו לפרי אינן חודרות בעד הקליפה אך יש להזהר שלא תדבקנה לסכין במהלך חיתוך הפרי. ערנות מיוחדת נדרשת כאשר משתמשים בקליפות עצמן לצורך אפיה או בשול. במקרה כזה יש לקרצף כראוי את משטח הקליפה החצוני. תאנים יבשות: גן עדן לתולעים חיות ומתות. גופה המצומק והמקומט של התאנה מעניק לחרקים הזעירים השורצים בתוכו שפע של מקומות מסתור. צבעם דומה לצבע התאנה ולפיכך קשה להבחין בהם. משך האחסון הממושך של התאנה מאפשרת לחרקים לחדור לתוכו ולהרגיש בבית. ככלל, ראוי להמנע מאכילת תאנים ישנות. יש לשטוף היטב את חלקו החצוני של הפרי. את הנקב בצד התחתון של הפרי מסירים לחלוטין מכיון שבאזור זה עלולה להמצא 'צרעת התאנה'. חוצים את הפרי ובודקים אותו כנגד אור חזק בתשומת לב רבה. תמר: לחתוך בסכין ולבדוק נגד האור (לחפש גוף כהה בגודל 2-3 מ''מ). צימוקים: להשרות במים חמים ולערבב. במדה וחרקים זעירים צפים על פני המים מוטב לא להשתמש בצמוקים הללו. שזיפים: לשטוף מבחוץ לחצות ולבדוק מבפנים. אגוזי מלך: לפתוח כמה אגוזים. אם מתגלים סימני נגיעות – תולעים, חרקים, 'קורי משי' מוטב לא להשתמש בהם כלל. גויאבות: להסיר כנימות מעל קליפת הפרי. לחתוך פרוסות לרוחב הפרי ולהתבונן היטב משני הצדדים. החרקים נראים ככתמים זעירים ובראשם נקודה. אגס, אננס, אפרסק, משמש מיובש: לשטוף מבחוץ, לחצות בסכין, לבדוק כנגד האור. (מתוך האתר: "שופר")
בס"ד אכילת פירות בט''ו בשבט הוא מנהג ותיק וחביב מאד אלא שלעתים עלולים להשתרבב לתוך הפירות הטעימים כמה אורחים לא קרואים – תולעים, ג'וקים, תיקנים, כינמות ואפילו זבוב מזדמן שהלך לאבוד בקרבי הפרי הדביק. זאת לא רק בעיה אסטטית. אכילת חרק עסיסי היא איסור מהתורה. לעיסת ג'וק כמוה כלעיסת נתח חזיר. הפתרון היחיד מפני הפיכת טקס אכילת הפירות לקרנבל של שרצים ורמשים הוא להצטייד מראש בהרבה סבלנות, רכוז וידע. רק כך תצליחו לצוד את התולעת לפני שהתולעת תצוד אתכם. פירות הדר: ''כנימות מגן'' הוא הכנוי ליצור זערורי (בערך בגודל הנקודה שבסוף המשפט הזה) האוהבות לקנן על הקליפה החצונית של פירות הדר. הכנימות הנראות כנקודות לכלוך שדבקו לפרי אינן חודרות בעד הקליפה אך יש להזהר שלא תדבקנה לסכין במהלך חיתוך הפרי. ערנות מיוחדת נדרשת כאשר משתמשים בקליפות עצמן לצורך אפיה או בשול. במקרה כזה יש לקרצף כראוי את משטח הקליפה החצוני. תאנים יבשות: גן עדן לתולעים חיות ומתות. גופה המצומק והמקומט של התאנה מעניק לחרקים הזעירים השורצים בתוכו שפע של מקומות מסתור. צבעם דומה לצבע התאנה ולפיכך קשה להבחין בהם. משך האחסון הממושך של התאנה מאפשרת לחרקים לחדור לתוכו ולהרגיש בבית. ככלל, ראוי להמנע מאכילת תאנים ישנות. יש לשטוף היטב את חלקו החצוני של הפרי. את הנקב בצד התחתון של הפרי מסירים לחלוטין מכיון שבאזור זה עלולה להמצא 'צרעת התאנה'. חוצים את הפרי ובודקים אותו כנגד אור חזק בתשומת לב רבה. תמר: לחתוך בסכין ולבדוק נגד האור (לחפש גוף כהה בגודל 2-3 מ''מ). צימוקים: להשרות במים חמים ולערבב. במדה וחרקים זעירים צפים על פני המים מוטב לא להשתמש בצמוקים הללו. שזיפים: לשטוף מבחוץ לחצות ולבדוק מבפנים. אגוזי מלך: לפתוח כמה אגוזים. אם מתגלים סימני נגיעות – תולעים, חרקים, 'קורי משי' מוטב לא להשתמש בהם כלל. גויאבות: להסיר כנימות מעל קליפת הפרי. לחתוך פרוסות לרוחב הפרי ולהתבונן היטב משני הצדדים. החרקים נראים ככתמים זעירים ובראשם נקודה. אגס, אננס, אפרסק, משמש מיובש: לשטוף מבחוץ, לחצות בסכין, לבדוק כנגד האור. (מתוך האתר: "שופר")