nathaliesh
New member
שוב, זאת זכותך ודעתך
מכבדת את זה, גם אם לא מסכימה עם זה.
מכבדת את זה, גם אם לא מסכימה עם זה.
טולקין VS מרטין...
- פותח הנושא Indego
- פורסם בתאריך
CallMeCavanaugh
New member
שאלה
אם צריך יותר מחיים שלמים בשביל לכתוב את שר הטבעות וכל מה שמסביב, איך בדיוק אתה מסביר את העובדה שטולקין הצליח לכתוב את כל זה במהלך חייו?
אם צריך יותר מחיים שלמים בשביל לכתוב את שר הטבעות וכל מה שמסביב, איך בדיוק אתה מסביר את העובדה שטולקין הצליח לכתוב את כל זה במהלך חייו?
Summer Savory
New member
זהירות, ארוך וקצת משתפך
קודם כל, אני מצטרפת ל-nathaliesh - הייתי ממליצה לך לדחות קצת את השיפוט הנחרץ עד שתקרא לפחות חלק מהספרים, אם לא את כולם. אחרת הדיון יהיה, מטבע הדברים, קצת עקר. ולגופם של דברים - אני חושבת שאם כבר מתעקשים להשוות ביניהם, צריך להבין מה בדיוק אנחנו משווים - האם את איכותן של היצירות הספרותיות, ככאלו, או את איכותה של המיתולוגיה שעליה היצירות נבנו? את ההוביט ושר הטבעות קראתי לראשונה בתחילת גיל העשרה, ואחר כך עוד מספר לא מבוטל של פעמים. הספרים נכנסו לי עמוק כל כך מתחת לעור, עד שבמשך שנים לא מעטות התייחסתי בחשדנות אמיתית לכל מי שהודה בפניי שהוא לא נהנה משר הטבעות או, חלילה, התחיל לקרוא ולא הצליח לסיים. שום דבר לעולם לא ייקח ממני את חווית הקריאה הראשונה בשר הטבעות, את ההבנה הראשונה, הנהדרת, שבתוך דפי הספר מחכה לי עולם ומלואו, מורכב, עשיר, מרתק, יפיפה ורב הוד; אבל היום, ממרום 26 שנותיי, אני יכולה גם להבין את אלו שלא נהנו מהקריאה, בעיקר אם ניסו לקרוא את הספר לראשונה כמבוגרים. טולקין רצה, וגם הצליח, לכתוב מיתולוגיה. ההוביט ]ותח חלון קטן (ועטור וילונות עליזים של חדר ילדים) אל תוך היסטוריה ותרבות עשירים, אפלים ואלימים בהרבה מכפי שעולה מבין דפי הספר בלבד. שר הטבעות פותח חלון רחב יותר, ועדיין זה רק חלון. הקריאה בו מלווה בתחושה תמידית של התרפקות מתוקה-מרירה על העבר, של עושר ויופי ועצב תהומיים שמסתתרים מאחורי כל שם, כל שיר וכל מעגל של אבנים הרוסות. זה, אני חושבת, מה שגרם לכל כך הרבה אנשים להתאהב בספר, אבל זה גם מה שגרם לאנשים לא מעטים להתייאש ממנו. הספרים של טולקין כתובים כמו אגדה - הם גדולים מהחיים, יפיפיים, בלתי נשכחים, אבל גם משופעים בדמויות שטוחות כמו קרטון, דמויות שהן שהן חלק כמעט סטטי מהמיתולוגיה העשירה, בדיוק כמו שאר הפרטים שמרכיבים אותה. מי שרוצה ומסוגל (!) ללכת לאיבוד בתוך העולם שטולקין צייר עבורנו, ימצא בשר הטבעות את מבוקשו, ויותר. אבל עבור אנשים שלא מחפשים את זה, אני יכולה להבין למה הקריאה בספר יכולה להיות חוויה מייאשת ומרגיזה - קשה להשתחרר מהתחושה שכל הדמויות החיות בספר וכל אירועי ההווה שמתוארים בו, גרנדיוזיים ככל שיהיו, הם בעיקר הד וצל לימיה הקדומים יותר של הארץ התיכונה, התרפקות על הדברים שמעניינים את טולקין באמת. עבור אנשים מסוימים זהו חלק מהקסם, עבור אחרים זה הופך את הספר לבלתי קריא. את הספרים של מרטין אני קוראת לראשונה רק בימים אלו (חצי דרך בסופת החרבות, as we speak), כך שאני שופטת אותם בעיניים של מבוגר, והם לא נהנים מההילה המיתולוגית שנלווית תמיד לשר הטבעות בעיני מי שקרא אותו כילד. בתור התחלה, אני נהנית מהם מאוד, הם קריאים להפליא, אפילו בשפת המקור, ומספקים חווית קריאה קלילה וסוחפת (וזה נאמר כמחמאה, לא כביקורת!). בעיני העולם של מרטין הוא דווקא כן מורכב, מעניין ועשיר בפרטים, וחשוב מכך - הוא משכנע ונטול מאמץ; אין בו שמץ מהתחושה המאולצת והמלאכותית שמעוררים בי תיאורי העולם בספרי פנטזיה סטייל רומח-השקר-כלשהו, אלו שבהם אפשר *להרגיש* את המאמץ המודע של הסופר להערים עוד ועוד פרטים בתקווה לצייר תמונה משכנעת של העולם. פרטי ההיסטוריה והתרבות בספרים של מרטין, לעומת זאת, בייחוד אלו של וסטרוס, משתלבים בצורה אורגנית להפליא בעלילה עצמה. אבל חשוב מכך, בשיר של אש ושל קרח ההיסטוריה והתרבות אכן משמשות שחקנים תומכים לעלילת הספרים עצמם, ולא להיפך. יש בו דמויות אמיתיות, ומערכות יחסים אמיתיות, ותחושה חזקה ונעימה של מעורבות באירועים המתוארים, על כל מורכבותם ונפתוליהם. זו חווית קריאה ששר הטבעות לא מספק, לא משום שזה ספר פחות טוב, אלא משום שזה ספר אחר, שנכתב ממניעים אחרים ובצורה אחרת. ובכל אופן, למה בעצם אנחנו חייבים להשוות ביניהם? טולקין פחות או יותר המציא את הז'אנר ועל כך כולנו אסירי תודה. אבל מרטין, בין אם הוא המציא את הז'אנר מחדש ובין אם לא, לקח אותו הרבה מעבר לספרות הפוסט-טולקינאית הרגילה, רחוק כל כך מהרעיונות המקוריים של טולקין עד שהוא הרוויח לדעתי את הזכות להישפט כסופר פנטזיה בפני עצמו, בלי ההשוואה הנצחית לשר הטבעות.
קודם כל, אני מצטרפת ל-nathaliesh - הייתי ממליצה לך לדחות קצת את השיפוט הנחרץ עד שתקרא לפחות חלק מהספרים, אם לא את כולם. אחרת הדיון יהיה, מטבע הדברים, קצת עקר. ולגופם של דברים - אני חושבת שאם כבר מתעקשים להשוות ביניהם, צריך להבין מה בדיוק אנחנו משווים - האם את איכותן של היצירות הספרותיות, ככאלו, או את איכותה של המיתולוגיה שעליה היצירות נבנו? את ההוביט ושר הטבעות קראתי לראשונה בתחילת גיל העשרה, ואחר כך עוד מספר לא מבוטל של פעמים. הספרים נכנסו לי עמוק כל כך מתחת לעור, עד שבמשך שנים לא מעטות התייחסתי בחשדנות אמיתית לכל מי שהודה בפניי שהוא לא נהנה משר הטבעות או, חלילה, התחיל לקרוא ולא הצליח לסיים. שום דבר לעולם לא ייקח ממני את חווית הקריאה הראשונה בשר הטבעות, את ההבנה הראשונה, הנהדרת, שבתוך דפי הספר מחכה לי עולם ומלואו, מורכב, עשיר, מרתק, יפיפה ורב הוד; אבל היום, ממרום 26 שנותיי, אני יכולה גם להבין את אלו שלא נהנו מהקריאה, בעיקר אם ניסו לקרוא את הספר לראשונה כמבוגרים. טולקין רצה, וגם הצליח, לכתוב מיתולוגיה. ההוביט ]ותח חלון קטן (ועטור וילונות עליזים של חדר ילדים) אל תוך היסטוריה ותרבות עשירים, אפלים ואלימים בהרבה מכפי שעולה מבין דפי הספר בלבד. שר הטבעות פותח חלון רחב יותר, ועדיין זה רק חלון. הקריאה בו מלווה בתחושה תמידית של התרפקות מתוקה-מרירה על העבר, של עושר ויופי ועצב תהומיים שמסתתרים מאחורי כל שם, כל שיר וכל מעגל של אבנים הרוסות. זה, אני חושבת, מה שגרם לכל כך הרבה אנשים להתאהב בספר, אבל זה גם מה שגרם לאנשים לא מעטים להתייאש ממנו. הספרים של טולקין כתובים כמו אגדה - הם גדולים מהחיים, יפיפיים, בלתי נשכחים, אבל גם משופעים בדמויות שטוחות כמו קרטון, דמויות שהן שהן חלק כמעט סטטי מהמיתולוגיה העשירה, בדיוק כמו שאר הפרטים שמרכיבים אותה. מי שרוצה ומסוגל (!) ללכת לאיבוד בתוך העולם שטולקין צייר עבורנו, ימצא בשר הטבעות את מבוקשו, ויותר. אבל עבור אנשים שלא מחפשים את זה, אני יכולה להבין למה הקריאה בספר יכולה להיות חוויה מייאשת ומרגיזה - קשה להשתחרר מהתחושה שכל הדמויות החיות בספר וכל אירועי ההווה שמתוארים בו, גרנדיוזיים ככל שיהיו, הם בעיקר הד וצל לימיה הקדומים יותר של הארץ התיכונה, התרפקות על הדברים שמעניינים את טולקין באמת. עבור אנשים מסוימים זהו חלק מהקסם, עבור אחרים זה הופך את הספר לבלתי קריא. את הספרים של מרטין אני קוראת לראשונה רק בימים אלו (חצי דרך בסופת החרבות, as we speak), כך שאני שופטת אותם בעיניים של מבוגר, והם לא נהנים מההילה המיתולוגית שנלווית תמיד לשר הטבעות בעיני מי שקרא אותו כילד. בתור התחלה, אני נהנית מהם מאוד, הם קריאים להפליא, אפילו בשפת המקור, ומספקים חווית קריאה קלילה וסוחפת (וזה נאמר כמחמאה, לא כביקורת!). בעיני העולם של מרטין הוא דווקא כן מורכב, מעניין ועשיר בפרטים, וחשוב מכך - הוא משכנע ונטול מאמץ; אין בו שמץ מהתחושה המאולצת והמלאכותית שמעוררים בי תיאורי העולם בספרי פנטזיה סטייל רומח-השקר-כלשהו, אלו שבהם אפשר *להרגיש* את המאמץ המודע של הסופר להערים עוד ועוד פרטים בתקווה לצייר תמונה משכנעת של העולם. פרטי ההיסטוריה והתרבות בספרים של מרטין, לעומת זאת, בייחוד אלו של וסטרוס, משתלבים בצורה אורגנית להפליא בעלילה עצמה. אבל חשוב מכך, בשיר של אש ושל קרח ההיסטוריה והתרבות אכן משמשות שחקנים תומכים לעלילת הספרים עצמם, ולא להיפך. יש בו דמויות אמיתיות, ומערכות יחסים אמיתיות, ותחושה חזקה ונעימה של מעורבות באירועים המתוארים, על כל מורכבותם ונפתוליהם. זו חווית קריאה ששר הטבעות לא מספק, לא משום שזה ספר פחות טוב, אלא משום שזה ספר אחר, שנכתב ממניעים אחרים ובצורה אחרת. ובכל אופן, למה בעצם אנחנו חייבים להשוות ביניהם? טולקין פחות או יותר המציא את הז'אנר ועל כך כולנו אסירי תודה. אבל מרטין, בין אם הוא המציא את הז'אנר מחדש ובין אם לא, לקח אותו הרבה מעבר לספרות הפוסט-טולקינאית הרגילה, רחוק כל כך מהרעיונות המקוריים של טולקין עד שהוא הרוויח לדעתי את הזכות להישפט כסופר פנטזיה בפני עצמו, בלי ההשוואה הנצחית לשר הטבעות.
אם כבר מדברים על בורמיר (שון בין)...
אז אתה יכול לראות אילו הבדלים יש בין טולקין למרטין, אצל טולקין בורמיר הוא דמות משנית באחוות הטבעת, בהתחלה קשה לאנשים להתחבר אליו, אבל ככל שהעלילה ממשיכה החיבור מתעמק (במיוחד לאחר שהאחווה מגיעה ללות'לוריין, ובורמיר מסביר על הרקע שלו, ועל החוויה עם גאלדריאל). ובסוף המוות שלו הוא מאוד קשה, ואני באופן אישי יותר הזדעזעתי ממנו מאשר המוות של נד סטארק (שדיי היה ידוע מראש). גם בסרט כאשר רואים את בורמיר בשארית כוחותיו מגן על ההוביטים, ומדבר עם אראגורן - יש שם קסם שאי אפשר להסביר במילים. ואני לא מזלזל במרטין, אני חושב שהוא סופר מבריק, ואוליי הוא אפילו היורש של טולקין, אבל לדעתי אם משווים בינהם טולקין לוקח, כי לפני טולקין לא היה כלום, וגם היצירה של טולקין היא כל כך גדולה ורחבה, ובעיקר עמוקה. שזה באמת פשע להשוות בינהם.
אז אתה יכול לראות אילו הבדלים יש בין טולקין למרטין, אצל טולקין בורמיר הוא דמות משנית באחוות הטבעת, בהתחלה קשה לאנשים להתחבר אליו, אבל ככל שהעלילה ממשיכה החיבור מתעמק (במיוחד לאחר שהאחווה מגיעה ללות'לוריין, ובורמיר מסביר על הרקע שלו, ועל החוויה עם גאלדריאל). ובסוף המוות שלו הוא מאוד קשה, ואני באופן אישי יותר הזדעזעתי ממנו מאשר המוות של נד סטארק (שדיי היה ידוע מראש). גם בסרט כאשר רואים את בורמיר בשארית כוחותיו מגן על ההוביטים, ומדבר עם אראגורן - יש שם קסם שאי אפשר להסביר במילים. ואני לא מזלזל במרטין, אני חושב שהוא סופר מבריק, ואוליי הוא אפילו היורש של טולקין, אבל לדעתי אם משווים בינהם טולקין לוקח, כי לפני טולקין לא היה כלום, וגם היצירה של טולקין היא כל כך גדולה ורחבה, ובעיקר עמוקה. שזה באמת פשע להשוות בינהם.
אז אל.
ההשוואה הזאת באמת מיותרת. אין עוררין על הכשרון של טולקין. וגם לא על של מרטין. בשביל מה צריך להשוות? ושוב, אתה שופט את מרטין ע"פ הסדרהבלבד, מבלי לקרוא את הספרים ולהכיר את הרקע. תאמין לי שהמות של נד בספרים היה חוויה קשה וטראומטית לא פחות ממותו של בורומיר. בעצם, אל תאמין לי. תקרא בעצמך. ואז תשפוט. עד אז... הדיון הזה לא רציני.
ההשוואה הזאת באמת מיותרת. אין עוררין על הכשרון של טולקין. וגם לא על של מרטין. בשביל מה צריך להשוות? ושוב, אתה שופט את מרטין ע"פ הסדרהבלבד, מבלי לקרוא את הספרים ולהכיר את הרקע. תאמין לי שהמות של נד בספרים היה חוויה קשה וטראומטית לא פחות ממותו של בורומיר. בעצם, אל תאמין לי. תקרא בעצמך. ואז תשפוט. עד אז... הדיון הזה לא רציני.
אני חושבת שמרטין שם את טולקין בכיס הקטן
קראתי את שר הטבעות. בקושי. הכרחתי את עצמי לקורא את הספרים עד הסוף וזה היה כ"כ משעמם לא מרגישים עלילה רק תיאורים מייגעים ואני לא יודעת מה עוד. טולקין אומנם נחשב לאבי ספרות הפנטזיה אבל זה לא אומר שאי אפשר להתעלות עליו למה שלא תקרא את הספרים, התיאוריות ואז תחזור ותגיד מי יותר טוב? בשביל להשוות בין 2 סופרים אתה צריך לקרוא את הספרים שלהם
קראתי את שר הטבעות. בקושי. הכרחתי את עצמי לקורא את הספרים עד הסוף וזה היה כ"כ משעמם לא מרגישים עלילה רק תיאורים מייגעים ואני לא יודעת מה עוד. טולקין אומנם נחשב לאבי ספרות הפנטזיה אבל זה לא אומר שאי אפשר להתעלות עליו למה שלא תקרא את הספרים, התיאוריות ואז תחזור ותגיד מי יותר טוב? בשביל להשוות בין 2 סופרים אתה צריך לקרוא את הספרים שלהם
CallMeCavanaugh
New member
ניסיתי
בתקופה שעוד חשבתי שטולקין הוא אלוהים ניסיתי לקרוא את הסילמריליון ונשברתי בפרק השני או השלישי, זה היה כל כך משעמם. לפני כמה שנים קניתי אותו ואת שר הטבעות. את שר הטבעות כבר קראתי ואת דעתי עליו כבר אמרתי בפורום הזה. את הסילמריליון אפילו לא פתחתי מאז שקניתי אותו. אם כשהערצתי את טולקין חשבתי שהוא נוראי, איך אוכל לקרוא אותו עכשיו?
בתקופה שעוד חשבתי שטולקין הוא אלוהים ניסיתי לקרוא את הסילמריליון ונשברתי בפרק השני או השלישי, זה היה כל כך משעמם. לפני כמה שנים קניתי אותו ואת שר הטבעות. את שר הטבעות כבר קראתי ואת דעתי עליו כבר אמרתי בפורום הזה. את הסילמריליון אפילו לא פתחתי מאז שקניתי אותו. אם כשהערצתי את טולקין חשבתי שהוא נוראי, איך אוכל לקרוא אותו עכשיו?
nathaliesh
New member
../images/Emo46.gif למה אתה מלכלך על הסיל'?! חילול קודש!
להשוות אותו לאחד הספרים המשעממים ביותר בתנ"ך?!
מה עובר עליך?
אם כבר אז דברי הימים.
להשוות אותו לאחד הספרים המשעממים ביותר בתנ"ך?!
רוברט באראתיאון
New member
יקירתי , מה דעתך לא לזלזל בטאבו של לא מעט
יהודים? אדם שרוצה שיכבדו אותו , לא יזיק לו לכבד אחרים.
יהודים? אדם שרוצה שיכבדו אותו , לא יזיק לו לכבד אחרים.
nathaliesh
New member
מי מזלזל? אולי תפסיק להשליך השלכות
ולייצר פרשנויות לדברים שלא כתבתי ולהתעלם ממה שכן כתבתי? מי זלזל בתנ"ך? התנ"ך הוא ספר מרתק, עשיר ונפלא שרוב ספרות העולם מסתמכת עליו ועל עוד כמה כתבים עתיקים במבנים ונראטיבים. את התנ"ך קראתי כמה עשרות (כן, קראת נכון כמה עשרות) פעמים. אל תוציא את התסכולים האישיים שלך עלי בבקשה. תודה. בנתיים מי שלא טורח לכבד אחרים וכותב בזלזול, למשל על מרטין, זה אתה. נאה דורש נאה מקיים אתה יודע.
ולייצר פרשנויות לדברים שלא כתבתי ולהתעלם ממה שכן כתבתי? מי זלזל בתנ"ך? התנ"ך הוא ספר מרתק, עשיר ונפלא שרוב ספרות העולם מסתמכת עליו ועל עוד כמה כתבים עתיקים במבנים ונראטיבים. את התנ"ך קראתי כמה עשרות (כן, קראת נכון כמה עשרות) פעמים. אל תוציא את התסכולים האישיים שלך עלי בבקשה. תודה. בנתיים מי שלא טורח לכבד אחרים וכותב בזלזול, למשל על מרטין, זה אתה. נאה דורש נאה מקיים אתה יודע.
רוברט באראתיאון
New member
אני מדמיין?
"להשוות אותו לאחד הספרים המשעממים ביותר בתנ"ך?! " לגבי מרטין , להגיד שהוא לא ברמה של טולקין , זה כבוד לכל סופר בעיני ,היות באותה שורה עם טולקין. ככה או ככה , מרטין הוא סופר פנטזיה, עדין לא מושג כזה או אחר שראוי להזכיר אותו ואת המילה "טאבו" באותו משפט.
"להשוות אותו לאחד הספרים המשעממים ביותר בתנ"ך?! " לגבי מרטין , להגיד שהוא לא ברמה של טולקין , זה כבוד לכל סופר בעיני ,היות באותה שורה עם טולקין. ככה או ככה , מרטין הוא סופר פנטזיה, עדין לא מושג כזה או אחר שראוי להזכיר אותו ואת המילה "טאבו" באותו משפט.
nathaliesh
New member
אתה לא מדמיין, אתה מפרש
והפרשנות שלך היא לאו דווקא הכוונה האמיתית שעומדת מאחורי המשפט שפירשת. כן, הספר המדובר הוא אחד הספרים המשעממים בתנ"ך. מותר לי לחשוב שאחד מספרי התנ"ך הוא משעמם, בעיני אגב כל ספרי החוקים הם משעממים מאוד (ויקרא במדבר דברים), לעומת זאת ספרים אחרים בתנ"ך הם ספרות מופת של עושר סיפורי, לשוני, נראטיבי, פואטי ואני יכולה להמשיך עוד ועוד (למשל שמואל א' וב', תהילים, ספרי הנביאים, מי יותר מי פחות, לא אמנה כאן את כולם ועוד). אין שום זלזול ושום פגיעה בשום אדם, דתי או לא דתי, מאמין או לא מאמין בלכתוב שחלק מהספרים בתנ"ך שיעממו אותי, לא נכנסתי למאה שערים במיני וגופיה- תבדיל בין הבעת דיעה לבין זלזול. לגבי מרטין לא התייחסתי להשוואה שלך לטולקין אלא למשפטים אחרים שכתבת עליו. אני מסכימה שמרטין הוא סופר ואני לא מאמינה באופן אישי שיש איזשהו מושג, כזה או אחר, שראוי להזכיר אותו ואת המילה "טאבו" באותו משפט ולהתכוון לזה ברצינות. אני מאמינה שהאדם החושב לא מהסס לבדוק אף "טבאו" או "פרה קדושה" ולא משאיר אבן לא הפוכה. אני מאמינה שהבן אדם החושב לא צריך לסתור את האדם המאמין. אחת הראיות שלי לכך היא פרופ' ישעיהו ליבוביץ. אבל זאת רק דעתי, אתה לא צריך להסכים איתה, זה הכי ליטימי בעולם, אבל אתה כן צריך לכבד את העובדה שיש לי זכות להביע אותה.
והפרשנות שלך היא לאו דווקא הכוונה האמיתית שעומדת מאחורי המשפט שפירשת. כן, הספר המדובר הוא אחד הספרים המשעממים בתנ"ך. מותר לי לחשוב שאחד מספרי התנ"ך הוא משעמם, בעיני אגב כל ספרי החוקים הם משעממים מאוד (ויקרא במדבר דברים), לעומת זאת ספרים אחרים בתנ"ך הם ספרות מופת של עושר סיפורי, לשוני, נראטיבי, פואטי ואני יכולה להמשיך עוד ועוד (למשל שמואל א' וב', תהילים, ספרי הנביאים, מי יותר מי פחות, לא אמנה כאן את כולם ועוד). אין שום זלזול ושום פגיעה בשום אדם, דתי או לא דתי, מאמין או לא מאמין בלכתוב שחלק מהספרים בתנ"ך שיעממו אותי, לא נכנסתי למאה שערים במיני וגופיה- תבדיל בין הבעת דיעה לבין זלזול. לגבי מרטין לא התייחסתי להשוואה שלך לטולקין אלא למשפטים אחרים שכתבת עליו. אני מסכימה שמרטין הוא סופר ואני לא מאמינה באופן אישי שיש איזשהו מושג, כזה או אחר, שראוי להזכיר אותו ואת המילה "טאבו" באותו משפט ולהתכוון לזה ברצינות. אני מאמינה שהאדם החושב לא מהסס לבדוק אף "טבאו" או "פרה קדושה" ולא משאיר אבן לא הפוכה. אני מאמינה שהבן אדם החושב לא צריך לסתור את האדם המאמין. אחת הראיות שלי לכך היא פרופ' ישעיהו ליבוביץ. אבל זאת רק דעתי, אתה לא צריך להסכים איתה, זה הכי ליטימי בעולם, אבל אתה כן צריך לכבד את העובדה שיש לי זכות להביע אותה.
CallMeCavanaugh
New member
ארו הוא אלוהים
מה שאתה אומר זה חילול הקודש, אפילו בשביל טולקיניסט.
מה שאתה אומר זה חילול הקודש, אפילו בשביל טולקיניסט.
רוברט באראתיאון
New member
לא בשביל טולקיניסט יהודי דתי אורתודוכס
יש כתיבה , ויש חיים. ואגב , בלי קשר , אני חושב שאדם שכותב בבהירות כה גדולה , לא יכול לכתוב מבלי שחווה את זה באמת. אבל זה כבר נכנס לעולם התיאוריות שלי , וזה באמת לא הענין כאן.
יש כתיבה , ויש חיים. ואגב , בלי קשר , אני חושב שאדם שכותב בבהירות כה גדולה , לא יכול לכתוב מבלי שחווה את זה באמת. אבל זה כבר נכנס לעולם התיאוריות שלי , וזה באמת לא הענין כאן.
לא, שר הטבעות הספיק לי
השפה של שר הטבעות שונה לגמרי משפה של היום. הכתיבה של מרטין זורמת אתה קראת את משחקי הכס? אם לא קראת איך תוכל להשוות ביניהם? אולי מרטין לא מתאר בפירוט רב כ"כ את העצים והדשא והפרחים, אבל העולם שלו כ"כ מורכב, ריאלסטי, ואנושי.(הדגש שלו הוא על הדמויות ולא על הטבע) אני לא זוכרת אף ספר שהיו בו דמויות עמוקות ועגולות כמו בששאוש"ק או שיחס הקוראים היה שונה בין הדמויות. חלק מהקוראים אוהבים דמויות מסוימות וחלק שונאים אותם. למשל דאני, יש כאלה שאוהבים אותה ויש שלא סובלים אותה, כנ"ל לגבי גיימי, סרסיי, סנדור, אצבעון, סאנסה...
השפה של שר הטבעות שונה לגמרי משפה של היום. הכתיבה של מרטין זורמת אתה קראת את משחקי הכס? אם לא קראת איך תוכל להשוות ביניהם? אולי מרטין לא מתאר בפירוט רב כ"כ את העצים והדשא והפרחים, אבל העולם שלו כ"כ מורכב, ריאלסטי, ואנושי.(הדגש שלו הוא על הדמויות ולא על הטבע) אני לא זוכרת אף ספר שהיו בו דמויות עמוקות ועגולות כמו בששאוש"ק או שיחס הקוראים היה שונה בין הדמויות. חלק מהקוראים אוהבים דמויות מסוימות וחלק שונאים אותם. למשל דאני, יש כאלה שאוהבים אותה ויש שלא סובלים אותה, כנ"ל לגבי גיימי, סרסיי, סנדור, אצבעון, סאנסה...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.