טוטאנחאמון.....
תות אנך אמון היה אחד ממלכי מצרים כנראה אחד הפרעונים . יהויכין היה המוסכניק בקבוץ. איש חביב נעים הליכות חייכן רגוע ושליו. סנדלים תנכיות מרופטות מכנסי חקי וחולצת עבודה כחולה היו מסימני ההיכר שלו. המוסך היה מרכז הגבריות של המשק, בסופו של יום ובכל שישי הגיעו מרכזי הענפים וגברברי המשק על שלל הטרקטורים והציוד החקלאי לשם טיפולים תיקונים שניתן לדחותם לסוף יום או ליום הטיפול, גירוזים ותיקון תקרים בגלגלי הענק. יהויכין היה מנצח על המלאכה ובקשיחות היה משגיח בודק עוזר מעיר ומקפיד . במוסך היה משרד שתמיד על שולחנו היו בערבוביה ניירת חשבונות וספרות מקצועית, ניתן היה לזהותם גם בזכות סימני טביעות הידיים וסימני השמן. אחת לחודש היה יהויכין עובר ומסדר את הניירת והשולחן . בפינה אחת היה כיור ושיש מיחם כוסות ואביזרים לקפה ותה בקיצור פינת קפה. במשרד הייתה ספה גדולה מרופטת ומספר כסאות שחלקם רעועים שהצטברו במשך השנים. עלי לציין שהמשרד לא נוקה מעולם,ויהויכין לא ביצע כל שינוי במשרד בימי מלכותו. קיר אחד היה עשוי זכוכית רפרפת. וכמובן מזגן אדיר ממדים אדיר רעש ואדיר תפוקה.. על כל קירות המשרד התנוססו בגאון תמונות עתירות סיליקון שדי ענק ותמונות שנגזרו בעיקר מעמודים אמצעים של ז'ורנלים אוניברסליים. תמונות שהיו עוד לפני תקופת כהונתו של יהויכין והוא התלבט לא אחת האם להורידן ולהחליפן בתמונות של מנועים תיבות הילוכים ושאר תמונות ראויות יותר לדעתו. לעיתים בסופו של יום ובקביעות בימי שישי נערך במשרד פרלמנט זוטא. כמו אות ידוע מראש ידעו שברגע שיהויכין מתחיל למלא את המיחם זה הזמן להתחיל לסיים את העבודה לשטוף ידיים ולנוע לכיוון המשרד. הישיבות היו תמיד מורכבות משלושה חלקים קבועים ומסודרים. כולם נהגו לשבת מלבד יהויכין שעמד סמוך לדלת, שתק והקשיב. חלק ראשון-דיון על הבעיות השותפות של הקבוץ נושאים שעל סדר היום. בעצם כאן היו נחתכים הדברים החשובים וכולם בקבוץ ידעו שבמשרד המוסך נקבעים סדרי העולם של הקבוץ. הנהגת הקבוץ ידעו זאת ודאגו מידי פעם לשוחח עם יהויכין והוא היה שותק ומקשיב. חלק שני- ניתוח מעמיק תוך השוואת נתונים וירידה לפרטי הפרטים על מצבן הביולוגי וההורמונלי של נשות הקבוץ. זה החלק שבו ניתן "לרוץ לספר לחברה" הוחלפו דעות לגבי שיטות ורעיונות לגבי שיטות החיזור שיטות הדגדוג סוגי הריחות ומיון הרטבים של נשות הקבוץ. וכמובן מתן ציונים לגבי גדלים ביצועים של נשות הכפר וכמובן ההספקים וסיפורי הגבורה של גברברי ונשות הקבוץ.יהויכין היה שותק ומקשיב. לא שלא תבינו שיהויכין חלילה סבל מבעיה כל שהיא. חדרו וקירות חדרו יכלו לספר סיפורים רבים ומרתקים אך כולם ידעו שהוא שותק ומקשיב. החלק השלישי-הדגדגן של מרגריטה. מרגריטה הייתה בחורה ממוצא דרון אמריקאי בחורה נאה שקטה וחרישית. למרגריטה הייתה תכונה אנושית שאותם שזכו לפגשו יהרהרו בתכונה זאת עד סוף יומם. ועל תכונה אנושית זאת נעשו דיונים אין ספור ובודאי סופרו סיפורים אין סוף. אחד קרא לזאת " כדור פלאפל", שני "מישמש", "כדור פינג פונג","רוגאלך",....וכ"ו. כן כולם עסקו בגודל הדגדגן של מרגריטה. יהויכין מעולם לא יזם היה ביישן, פשוט שותק ומקשיב. לעיתים שהחום היה כבד, יהויכין היה נוהג לקפוץ לרחצה והתרעננות לבריכות הדגים שהיו בקרבה. נהנה להוריד בגדים ולחוש את המים הצוננים ונהנה גם ממגע בדגים החמקמקים ומנשיכותהם הקטנות. באחת הפעמים שסיים רחצתו ושחה לכיוון בגדיו, הופתע לראות את מרגריטה יושבת על אבן בסמוך לבגדיו, ערומה לחלוטין רגליה פסוקות לרווחה כך שניתן היה לזהות שיש לה אברים פנימים , יהויכין שם ליבו לכך שכל האברים החיצונים(וחלק מהפנימים) חשופים לקרני השמש החמימות ללא שיער ערווה, חלק ובוהק. מבריכת הדגים היה ניתן לצאת רק דרך נקודה זו. יהויכין רצה לצאת מהמים ואז חש חמימות מעט צורבת על פניו ומיד זיהה שמרגריטה פשוט משתינה על פרצופו. טבל ראשו במים והתקרב קרוב קרוב למקורות. ומה אורו עיניו..... למחרת נדהמו אורחי המוסך לראות שכל התמונות נתלשו באכזריות מקירות המוסך. ובמקומם הודבק פוסטר ענקי של תות שדה אדום בצילום יפה ומקורב. יהויכין שתק. עברו הרבה שנים מאז הדרכים נפרדו איש איש לדרכו פנה בכל שנה שמסתיים האביב ומתחיל הקיץ ודוכני פירות הקיץ קורצים מכל עבר בשלל צבעים וריחות המון דוכני שזיפים סברס אפרסקים בכל מקום אם תראו את יהויכין מקשיב ושותק דעו לכם שהוא חושב על "תות ענק המון".
תות אנך אמון היה אחד ממלכי מצרים כנראה אחד הפרעונים . יהויכין היה המוסכניק בקבוץ. איש חביב נעים הליכות חייכן רגוע ושליו. סנדלים תנכיות מרופטות מכנסי חקי וחולצת עבודה כחולה היו מסימני ההיכר שלו. המוסך היה מרכז הגבריות של המשק, בסופו של יום ובכל שישי הגיעו מרכזי הענפים וגברברי המשק על שלל הטרקטורים והציוד החקלאי לשם טיפולים תיקונים שניתן לדחותם לסוף יום או ליום הטיפול, גירוזים ותיקון תקרים בגלגלי הענק. יהויכין היה מנצח על המלאכה ובקשיחות היה משגיח בודק עוזר מעיר ומקפיד . במוסך היה משרד שתמיד על שולחנו היו בערבוביה ניירת חשבונות וספרות מקצועית, ניתן היה לזהותם גם בזכות סימני טביעות הידיים וסימני השמן. אחת לחודש היה יהויכין עובר ומסדר את הניירת והשולחן . בפינה אחת היה כיור ושיש מיחם כוסות ואביזרים לקפה ותה בקיצור פינת קפה. במשרד הייתה ספה גדולה מרופטת ומספר כסאות שחלקם רעועים שהצטברו במשך השנים. עלי לציין שהמשרד לא נוקה מעולם,ויהויכין לא ביצע כל שינוי במשרד בימי מלכותו. קיר אחד היה עשוי זכוכית רפרפת. וכמובן מזגן אדיר ממדים אדיר רעש ואדיר תפוקה.. על כל קירות המשרד התנוססו בגאון תמונות עתירות סיליקון שדי ענק ותמונות שנגזרו בעיקר מעמודים אמצעים של ז'ורנלים אוניברסליים. תמונות שהיו עוד לפני תקופת כהונתו של יהויכין והוא התלבט לא אחת האם להורידן ולהחליפן בתמונות של מנועים תיבות הילוכים ושאר תמונות ראויות יותר לדעתו. לעיתים בסופו של יום ובקביעות בימי שישי נערך במשרד פרלמנט זוטא. כמו אות ידוע מראש ידעו שברגע שיהויכין מתחיל למלא את המיחם זה הזמן להתחיל לסיים את העבודה לשטוף ידיים ולנוע לכיוון המשרד. הישיבות היו תמיד מורכבות משלושה חלקים קבועים ומסודרים. כולם נהגו לשבת מלבד יהויכין שעמד סמוך לדלת, שתק והקשיב. חלק ראשון-דיון על הבעיות השותפות של הקבוץ נושאים שעל סדר היום. בעצם כאן היו נחתכים הדברים החשובים וכולם בקבוץ ידעו שבמשרד המוסך נקבעים סדרי העולם של הקבוץ. הנהגת הקבוץ ידעו זאת ודאגו מידי פעם לשוחח עם יהויכין והוא היה שותק ומקשיב. חלק שני- ניתוח מעמיק תוך השוואת נתונים וירידה לפרטי הפרטים על מצבן הביולוגי וההורמונלי של נשות הקבוץ. זה החלק שבו ניתן "לרוץ לספר לחברה" הוחלפו דעות לגבי שיטות ורעיונות לגבי שיטות החיזור שיטות הדגדוג סוגי הריחות ומיון הרטבים של נשות הקבוץ. וכמובן מתן ציונים לגבי גדלים ביצועים של נשות הכפר וכמובן ההספקים וסיפורי הגבורה של גברברי ונשות הקבוץ.יהויכין היה שותק ומקשיב. לא שלא תבינו שיהויכין חלילה סבל מבעיה כל שהיא. חדרו וקירות חדרו יכלו לספר סיפורים רבים ומרתקים אך כולם ידעו שהוא שותק ומקשיב. החלק השלישי-הדגדגן של מרגריטה. מרגריטה הייתה בחורה ממוצא דרון אמריקאי בחורה נאה שקטה וחרישית. למרגריטה הייתה תכונה אנושית שאותם שזכו לפגשו יהרהרו בתכונה זאת עד סוף יומם. ועל תכונה אנושית זאת נעשו דיונים אין ספור ובודאי סופרו סיפורים אין סוף. אחד קרא לזאת " כדור פלאפל", שני "מישמש", "כדור פינג פונג","רוגאלך",....וכ"ו. כן כולם עסקו בגודל הדגדגן של מרגריטה. יהויכין מעולם לא יזם היה ביישן, פשוט שותק ומקשיב. לעיתים שהחום היה כבד, יהויכין היה נוהג לקפוץ לרחצה והתרעננות לבריכות הדגים שהיו בקרבה. נהנה להוריד בגדים ולחוש את המים הצוננים ונהנה גם ממגע בדגים החמקמקים ומנשיכותהם הקטנות. באחת הפעמים שסיים רחצתו ושחה לכיוון בגדיו, הופתע לראות את מרגריטה יושבת על אבן בסמוך לבגדיו, ערומה לחלוטין רגליה פסוקות לרווחה כך שניתן היה לזהות שיש לה אברים פנימים , יהויכין שם ליבו לכך שכל האברים החיצונים(וחלק מהפנימים) חשופים לקרני השמש החמימות ללא שיער ערווה, חלק ובוהק. מבריכת הדגים היה ניתן לצאת רק דרך נקודה זו. יהויכין רצה לצאת מהמים ואז חש חמימות מעט צורבת על פניו ומיד זיהה שמרגריטה פשוט משתינה על פרצופו. טבל ראשו במים והתקרב קרוב קרוב למקורות. ומה אורו עיניו..... למחרת נדהמו אורחי המוסך לראות שכל התמונות נתלשו באכזריות מקירות המוסך. ובמקומם הודבק פוסטר ענקי של תות שדה אדום בצילום יפה ומקורב. יהויכין שתק. עברו הרבה שנים מאז הדרכים נפרדו איש איש לדרכו פנה בכל שנה שמסתיים האביב ומתחיל הקיץ ודוכני פירות הקיץ קורצים מכל עבר בשלל צבעים וריחות המון דוכני שזיפים סברס אפרסקים בכל מקום אם תראו את יהויכין מקשיב ושותק דעו לכם שהוא חושב על "תות ענק המון".