Benedictus2
New member
טוהר הארכיאולוגיה
אינני ארכיאולוג, אם כי אני מסתובב פה ושם במסגרות שבהם מסתובבים, בין היתר, גם ארכיאולוגים...בעקבות שיחות שקיימתי עם לא מעט ארכיאולוגים מאוניברסיטאות ומרשות העתיקות, עולה תמונה עצובה מאד על האופן שבו רשות העתיקות נוהגת כלפי מספר ארכיאולוגים שאינם עובדים ברשות וכלפי מוסדות אקדמיים וגופי מחקר המעניקים אכסניה לאותם ארכיאולוגים. כמה וכמה ארכיאולוגים שהפכו להיות סוג של סדין אדום בעיני רשות העתיקות, לוקחים כנראה את הסדין האדום איתם לכל מקום שאליו הם הולכים, בין אם מדובר במקומות עבודה שבהם הם מנסים לעבוד, עד שרשות העתיקות מגלה זאת, או במחקרים שהם מנסים לעסוק במחקר תוך הצמדות דקדקנית לחוק העתיקות כדי שהרשות לא תצוד אותם ותמנע מהם את התענוג לחקור ולפרסם, או בפעילויות קהילתיות שהם משתתפים בהן, לעיתים אף בהתנדבות, ושרשות העתיקות עושה כל שביכולתה לסלק אותם מהן. עימותים או סכסוכים בינאישיים קיימים בכל רבדי החיים שלנו; עימותים או סכסוכים בין עובדים למעסיקיהם (לשעבר) גם הם עניין שבשגרה; מותר לרשות העתיקות ולראשיה, להתעמת עם אנשים פרטיים, להגיש נגדם תלונות במשטרה, לתבוע אותם בדין אזרחי ולהימנע ממגע ישיר אתם. אסור לרשות העתיקות בשום אופן לפגוע בגורמים המוצאים לנכון להעסיק את הארכיאולוגים האלה או לבוא איתם במגע; אסור לרשות העתיקות בשום אופן להחרים מוסדות אקדמיים שמעסיקים את הארכיאולוגים האלו או שנותנים להם אפשרות לחקור במכונים שלהם; אסור לרשות העתיקות לפנות לגורמים אחרים, שאין להם כל סכסוך עם אותם ארכיאולוגים, ולדרוש מהם למנוע מהארכיאולוגים עבודה. מסעות הנקמנות האישית שמוביל מנכ"ל שלה וכמה מבכירי עובדיה, הם דברים שאין להם מקום בחברה שלנו. לא יכול להיות שאוניברסיטה, מכללה, מכון מחקר או כל מסגרת אחרת יהיו מאוימים על ידי רשות העתיקות אם יעסיקו או ישתפו פעולה עם אותם ארכיאולוגים; לא יכול להיות שהשתתפות בכנסים וימי עיון תמנע מעובדי רשות העתיקות, רק בשל העובדה שהארכיאולוגים המוחרמים משתתפים בהם. אנחנו מלינים, ובצדק רב, על האוניברסיטאות הבריטיות אשר מחרימות חוקרים ישראלים בשל מדיניות ממשלת ישראל. והנה בביתנו, בחצר שלנו, מתנהל גוף ממלכתי בדיוק באותו אופן, אם לא גרוע מכך. זו בושה לרשות העתיקות שבמקום לעסוק בשמירת העתיקות ובקידום המחקר שלהן, עוסקת במלחמות אגו ילדותיות; זו בושה לגורמים שנכנעים לרשות ועושים כמצוותה, ומונעים מאנשים פרנסה וקידום מקצועי, כתוצאה מסיבות לא ענייניות בעליל; זו בושה למדינת ישראל שאחת מהרשויות המפוארות ועתירות ההישגים שלה, נתונה תחת שלטון אימים שהופך מוסד ממלכתי ללטיפונדיה פרטית עם טריבונאל שמחליט מי לחסד ומי לשבט, לפי צורת הריקוד שלו מול עיניו של המנכ"ל. אינני חושב שהדרך בה נקט העיתונאי מרדכי גילת בכתבותיו על המנכ"ל, היא הדרך הנכונה להתמודד עם בעיה כאובה זו. מטיבן של כתבות מהסוג הזה שהן מצטיירות כמסע נקמנות אישית, וזו בדיוק התנהגותו של המנכ"ל. ואולם, חובה על קהילת הארכיאולוגים לעמוד לצד חבריהם ולדרוש מהרשות, לנהוג כגוף ממלכתי ולא כעסק פרטי, הבוחר למי להעניק שירות ואת מי להחרים. אני משוכנע שרוב מכריע בקרב עובדי הרשות מתנגד למדיניות הזאת אבל חושש מאד, ובצדק רב, להביע את מחאתו. אני קורא מעל במה זו לארכיאולוגים הצעירים המשתתפים בפורום הזה, וכן לאורחים המבקרים כאן, לא לתת יד למדיניות המעוותת הזאת ולצאת נגדה בכל פורום אפשרי. ככל שהדברים יופיעו בשיח הציבורי ויושמעו מעל במות רבות, אולי תחדל רשות העתיקות מדרכה הנלוזה, ואולי אז התואר "רשעות העתיקות", שהפך להיות מטבע לשון די נפוץ, יעלם מהשיח הארכיאולוגי במהרה בימינו.
אינני ארכיאולוג, אם כי אני מסתובב פה ושם במסגרות שבהם מסתובבים, בין היתר, גם ארכיאולוגים...בעקבות שיחות שקיימתי עם לא מעט ארכיאולוגים מאוניברסיטאות ומרשות העתיקות, עולה תמונה עצובה מאד על האופן שבו רשות העתיקות נוהגת כלפי מספר ארכיאולוגים שאינם עובדים ברשות וכלפי מוסדות אקדמיים וגופי מחקר המעניקים אכסניה לאותם ארכיאולוגים. כמה וכמה ארכיאולוגים שהפכו להיות סוג של סדין אדום בעיני רשות העתיקות, לוקחים כנראה את הסדין האדום איתם לכל מקום שאליו הם הולכים, בין אם מדובר במקומות עבודה שבהם הם מנסים לעבוד, עד שרשות העתיקות מגלה זאת, או במחקרים שהם מנסים לעסוק במחקר תוך הצמדות דקדקנית לחוק העתיקות כדי שהרשות לא תצוד אותם ותמנע מהם את התענוג לחקור ולפרסם, או בפעילויות קהילתיות שהם משתתפים בהן, לעיתים אף בהתנדבות, ושרשות העתיקות עושה כל שביכולתה לסלק אותם מהן. עימותים או סכסוכים בינאישיים קיימים בכל רבדי החיים שלנו; עימותים או סכסוכים בין עובדים למעסיקיהם (לשעבר) גם הם עניין שבשגרה; מותר לרשות העתיקות ולראשיה, להתעמת עם אנשים פרטיים, להגיש נגדם תלונות במשטרה, לתבוע אותם בדין אזרחי ולהימנע ממגע ישיר אתם. אסור לרשות העתיקות בשום אופן לפגוע בגורמים המוצאים לנכון להעסיק את הארכיאולוגים האלה או לבוא איתם במגע; אסור לרשות העתיקות בשום אופן להחרים מוסדות אקדמיים שמעסיקים את הארכיאולוגים האלו או שנותנים להם אפשרות לחקור במכונים שלהם; אסור לרשות העתיקות לפנות לגורמים אחרים, שאין להם כל סכסוך עם אותם ארכיאולוגים, ולדרוש מהם למנוע מהארכיאולוגים עבודה. מסעות הנקמנות האישית שמוביל מנכ"ל שלה וכמה מבכירי עובדיה, הם דברים שאין להם מקום בחברה שלנו. לא יכול להיות שאוניברסיטה, מכללה, מכון מחקר או כל מסגרת אחרת יהיו מאוימים על ידי רשות העתיקות אם יעסיקו או ישתפו פעולה עם אותם ארכיאולוגים; לא יכול להיות שהשתתפות בכנסים וימי עיון תמנע מעובדי רשות העתיקות, רק בשל העובדה שהארכיאולוגים המוחרמים משתתפים בהם. אנחנו מלינים, ובצדק רב, על האוניברסיטאות הבריטיות אשר מחרימות חוקרים ישראלים בשל מדיניות ממשלת ישראל. והנה בביתנו, בחצר שלנו, מתנהל גוף ממלכתי בדיוק באותו אופן, אם לא גרוע מכך. זו בושה לרשות העתיקות שבמקום לעסוק בשמירת העתיקות ובקידום המחקר שלהן, עוסקת במלחמות אגו ילדותיות; זו בושה לגורמים שנכנעים לרשות ועושים כמצוותה, ומונעים מאנשים פרנסה וקידום מקצועי, כתוצאה מסיבות לא ענייניות בעליל; זו בושה למדינת ישראל שאחת מהרשויות המפוארות ועתירות ההישגים שלה, נתונה תחת שלטון אימים שהופך מוסד ממלכתי ללטיפונדיה פרטית עם טריבונאל שמחליט מי לחסד ומי לשבט, לפי צורת הריקוד שלו מול עיניו של המנכ"ל. אינני חושב שהדרך בה נקט העיתונאי מרדכי גילת בכתבותיו על המנכ"ל, היא הדרך הנכונה להתמודד עם בעיה כאובה זו. מטיבן של כתבות מהסוג הזה שהן מצטיירות כמסע נקמנות אישית, וזו בדיוק התנהגותו של המנכ"ל. ואולם, חובה על קהילת הארכיאולוגים לעמוד לצד חבריהם ולדרוש מהרשות, לנהוג כגוף ממלכתי ולא כעסק פרטי, הבוחר למי להעניק שירות ואת מי להחרים. אני משוכנע שרוב מכריע בקרב עובדי הרשות מתנגד למדיניות הזאת אבל חושש מאד, ובצדק רב, להביע את מחאתו. אני קורא מעל במה זו לארכיאולוגים הצעירים המשתתפים בפורום הזה, וכן לאורחים המבקרים כאן, לא לתת יד למדיניות המעוותת הזאת ולצאת נגדה בכל פורום אפשרי. ככל שהדברים יופיעו בשיח הציבורי ויושמעו מעל במות רבות, אולי תחדל רשות העתיקות מדרכה הנלוזה, ואולי אז התואר "רשעות העתיקות", שהפך להיות מטבע לשון די נפוץ, יעלם מהשיח הארכיאולוגי במהרה בימינו.