גוליבר
**פשוט אנשים רבים, חיים את כל החיים שלהם בשביל איזה יעד מסוים. למה לא ? ושעוברים אותו, יהיה עוד אחד. מדוע בזבוז ?כי אם לא השגנו, אז כל מה שעברנו לא שווה כלום ? האם אנחנו אותם אנשים כפי שהיינו לפני כן ? אני מבין למה את מתכוונת ואני מסכים מאוד ,אך הגישה הכללית של המשפט די מעצבנת אותי, זה הכל. החיים עוברים גם ככה ,"לפני שניה היית תינוקת,לפני שניה שיחקת מחבואים בגיל 10 ,לפני רגע למדת מהו ביטוי אלגברי ולפני שניה סיימת עם מתמטיקה, עוד רגע את מסיימת תיכון, ועוד רגע יש לך 2.3 ילדים כלב+חתול, גדר לבנה, וטויוטה כסופה בחצר...." את מבינה, יש אמנם 1440 דקות ביממה, אך הן טסות, לא משנה מה תעשי. בן אנוש ממוצע מבלה כשליש מחייו בשינה (!) ואם נתחיל לחשב את כל שאר הדברים, ניוותר עם מעט מאוד דקות .. אז הקדשת החיים למשהו ,לא נראית לי בזבוז כלל **לדעתי אם לחיות לפי הראיה שכל החיים שלנו זה בעצם מסע אחד ארוך, וכמו כל מסע אפשר להנות גם הרבה בדרך ללא תלות ביעד ולהנות בגדול. השאלה כמה אפשר ללכת, אם הראש בעננים ומרימים רגל אחר רגל מבלי להביט שמא תהיינה תהומות בדרך ,גם "במסע". ***לא בזבזת אף שנה בחיים סתם לדעתי ,,,, אין דבר כזה שנה מבוזבזת,פשוט אין. ואת יודעת מה , אני בטוח שאם את חושבת שיש לך אחת כזו, או יום כזה או שעה כזו, תבתרי אותה והניחי אותה בעין בוחנת בכל הרצינות, ותעני לעצמך אם לא למדת כלום אם לא זזת ולו שעל אחד. ברצינות ,בלי טיפת ציניות. זה מזכיר לי מסעות בזמן, בסרטים כאלה ואחרים ,שהם כל כך ל א מדוייקים, כי ברגע שאתה חוזר לעבר, לא משנה מה אתה עושה, אתה שם ושינית משהו, ואז מתרחשת תגובת שרשרת, סתם עלה לי לראש. ***אתה הופך את זה ליעד ולא למסע -לחיות בשביל לא למות או לחיות בשביל לחיות...- לטייל זה יופי, אבל הכל עובר מטושטש על ידך כי רוצים הכל מהכל ,ושוכחים להביט בפרטים קטנים,בחדות הצבעים . זה מה שקורה לדידי במסעות אלה ואחרים. לדעתי ,החיים הם היעד האחרון, אין הזדמנויות שניות ,אין תיקונים ואין שיפוצים.
אני לא רוצה בגרות בכימיה
